זוכרת את אונס הצעירה בשכונה

נפגשתי במקרה עם אישה צעירה, אימא לילדים, קצת מוזנחת אבל יש בה הרבה חן וכאב, היא פנתה אלי בשמי, בהתחלה לא זיהיתי אותה, שאמרה לי מי היא, לא יכולתי לעזוב אותה, התחברתי ורציתי אותה לשיחה.

החלפנו כמה מילים על השכונה איפה שגדלנו בכפר בכרמל ומה שנשאר מהזכרונות, אותי מה שעניין זה הסיפור שלה, מאוד רציתי לדעת מה קרה שם באותו יום שכל השכונה וחלק גדול מהכפר דיבר על המקרה שלה היא, ואת האנסים לא הזכירו, הם לא נפגעו, אבל היה מאוד ברור, שמאז אותו אונס, הילדה הפכה מפרח זוהר לפרח יבש וקוצי.

היא היתה ילדה בת 16.5 בערך, פורחת חייכנית מתוקה, שהתחברה בקלות לכולם, וכולם אהבו אותה ובמיוחד הבנים, הרבה מהשכונה חשבו שהיא בנאדם לא ישר ושהיא יוצאת עם בנים וזה סיקרן כל מי שהכיר אותה מהשכונה, אבל את האמת אף אחד לא ידע.

סיכמתי איתה שנלך לשבת במקום רחוק ולדבר, היא הסכימה וקבענו את הזמן והמקום, שהתחלנו לדבר, במילים הראשונות שלה היא נשברה ודיברה על המקרה, משום מה, למה? אין לי תשובה, היא פשוט נפתחה ודיברה וסיפרה הכל על מה שקרה עם האונס.

שם בדוי דליה:"כמו שאת זוכרת גדלתי בבית טוב עם אנשים פשוטים שאוהבים את כולם ולא היה להם את הכוח להילחם עם הגדולים, משפחה שקטה שרוצה לחיות טוב, ולגדל את הילדים, אבא עבד קשה אימא בבית עסקה בסידור הבית וחינוך ממה שהיא יכלה,כי היא הייתה חסרת ידע והשכלה.

למדתי בבית ספר בכפר והיו לי הרבה חברים והרבה מחזרים, ילדים שרצו בכל מחיר להיות בקשר איתי, אז לא היו פלאפונים, היו מתקשרים אלינו הביתה באמצעות בנות כדי שיוכלו לדבר איתי, זה עבד לפעמים אבל אני הייתי בעולם משלי, כי את הבגרות שלי רציתי לעבור בשלום, הרגשתי שדברים רעים יקרו לי אם לא אזהר ואשמור על עצמי.

בגיל 17.5 הכרתי בחור שמאוד אהבתי ורציתי להיות בת זוגתו, אימא שלו לא הסכימה ואמרו דברים רעים על משפחתי והבית שלנו, אני מאוד כעסתי באותו זמן ורציתי לברוח מהכפר למקום רחוק, אבל נעצרתי מתוך דאגה להורים שלי ובמיוחד לאימא שאני מאוד אהבתי.

באותה תקופה הכרתי בחור אחר, מאחר ואותו בחור שמאוד רציתי היה מאוד מושפע מההורים שלו ונעלם, הבחור החדש היה בן 21 אחרי שירות צבאי, היה לו הרבה ידע איך להתנהג עם בחורה ובמיוחד בגיל כזה של בגרות, כל אחת הייתה נופלת להנאות של החיים.

אותו בחור היה חבר שלי וחשבתי שאנחנו זוג לחיים וזה הכל, אנחנו באנו לעולם להיות זוג , מהר מאוד שכחתי את הבחור הראשון שההורים שלו לא רצו אותי, אימא ואבא שלי מאוד אהבו את הבחור החדש שלי, הוא היה מיוחד בהכל והתחבר לכל המשפחה שלי, החיים שלי היו באותה תקופה זהב, מאוד יפים הרגשתי שכל העולם שלי.

באחד הערבים שהיה לנו אירוע חגיגי, הגיעו שני בחורים צעירים שהכרתי כידידים של החבר שלי, הייתי לבד בבית, הם ידעו כנראה שאני לבד, נכנסו סגרו את הדלת והכניסו אותי לחדר הפנימי שהיה של ההורים, זה היה מזרונים על הרצפה, לא מיטה ומזרון, סגרו לי את הפה הפשיטו אותי ואנסו אותי בלי רחמנות, ניסיתי להתנגד ניסתי לצעוק כאב לי מאוד, אבל אף אחד לא בא להציל אותי, כשסיימו, השניים יצאו מהבית והשאירו אותי קרועת בגדים מלאה בלכלוך של השניים עם שריטות וחבלות בכל חלקי גופי. אני יצאתי החוצה וצעקתי בקול רם נאנסתי הצילו.

מאז החיים שלי הפכו לבלתי נסבלים, במקום להיות משוקמת כולם עזבו אותי, נטשו בעצם, לא נשאר לי ידידים וחברים ולא חיים ואף אחד לא רצה להיות בקשר איתי.

בזמן הזה במקום להגיש תלונה במשטרה, העניין נסגר, בגלל שאחד האנסים בנו של אדם מכובד מהכפר ולאף אחד אין יכולת ללכת נגדו אז העניין נסגר כאילו לא היה.

זקני הכפר שהתערבו בפרשה המסעירה הזו שלי מצאו לי שידוך וחיתנו אותי, וכך הסיפור שלי נעלם, היום אני מאוד עצובה וקשה לי, אבל יש לי משפחה אוהבת שאני מוכנה להגן עליה בגופי ולא אתן לאף אחד לפגוע בה.

את הסיפור של דליה אני כותבת בקצרה, אבל הפגישה ארכה הרבה זמן, ולסיפור העצוב הזה יש הרבה השלכות, איך נתנו לבנו של הזקן לפגוע בילדה תמימה ולא לקבל את העונש שלו ?

אותי במשך שנים סקרן הסיפור, היום אני יותר כועסת מאז שידעתי את הפרטים הקטנים שדליה סיפרה לי, אבל הבטחתי לה להביא את סיפורה ברבים מבלי שיזהו את דמותה.

אני רוצה להגיד לכל בחורה ובחור, אל תתנו לאחר לפגוע בכם, תלכו עד הסוף עד שהפוגע יקבל את עונשו, אנחנו לא הפקר שניתן לפגוע בנו.

דליה תודה לך ששיתפת אותי, אני מבטיחה שלא לעזוב אותך לעד