בהגאת מרעי ז"ל אמא ממשיכה לבכות

כל מי שהכיר את בהג'את מרעי ז"ל חזה לו עתיד גדול, אולם הגורל ציווה אחרת, דיאב מרעי אחיו של החלל בהגאת, סיפר על בהגאת שהיה קטן ממנו בשנתיים ושמאז שהלך השאיר חלל רב, משפחה שמתקשה לשרוד את האבדה ואימא שהתעוורה מרוב שבכתה.

08.05.2019 מאת: פורטל הכרמל והצפון
בהגאת מרעי ז"ל אמא ממשיכה לבכות

 

בהגאת מרעי ז"ל, בנם של סלים וסאלחה מרעי, נולד ביום 30.12.1954 בכפר חורפיש שבגליל המערבי. בן למשפחה דרוזית ידועה ומכובדת, שפעלה להעניק לו ולילדיה השכלה וחיים טובים.

בהג'את היה ילד שקט וחייכני, שאהב לקרוא ספרים, הוא סיים את בית הספר היסודי שבכפרו, ועבר לבית הספר התיכון שבתרשיחא.

בהג'את היה חבר פעיל בגדוד הצופים שבחורפיש, פעילות זו והאוירה בבית הקנו לו ערכים חברתיים וחלוציים נאותים, תמיד היה נותן יד ועוזר למי שצריך ועזר לאביו בעבודה בחקלאות.

בהגאת אהב ספורט, ובמיוחד שיחק כדורגל וקראטה, הוא גם חלם על קריירה ספורטיבית לאחר שחרורו מצה"ל.

בנובמבר 1973 התגייס לצה"ל והושם בחיל הרגלים, עבר ללא קושי את הטירונות ונשלח לקורס מ"כים, בסיום הקורס, ביולי 1974, הועלה לדרגת רב"ט.

הוא השתתף בכמה מרדפים אחרי מסתננים מעבר לגבול, ובאחד מן המרדפים נשברה ידו, מפקדיו של בהג'את ידעו להעריך נכונה את כושרו ואת מסירותו והודיעו לו, כי נבחר להישלח לקורס קצינים. היתה זו בשורה של הגשמת חלום שחלם בהג'את מנעוריו.

עוד בטרם שובץ בקורס זה פקדהו אסון והוא נפל במילוי תפקידו - ביום 19.9.1974, כשעדיין לא מלאה שנה לשירותו בצה"ל. הובא למנוחות בבית הקברות שבחורפיש. השאיר אחריו הורים, שלוש אחיות ושלושה אחים.

דיאב מרעי: "המצב שינה את המשפחה, הרס אותנו, היינו אמא אבא 4 בנים ושלוש בנות, ההורים הפסיקו לתפקד, אמא התעוורה מרוב שבכתה ואבי הפסיק לעבוד".

"באותו יום שנהרג בהגאת היה בבית באפטר, וחזר והיה האסון בלילה, למחרת התקיימה הלוויתו".

"חטיבתו ישבה במחנה שרגא, באותם ימים היו הרתעות על הסתננות מחבלים דרך הים, הציבו זרקורים של חיל התותחנים כדי לגלות אם יש חדירה, מראש הנקרה ועד נמל קישון, הוא וחבר שלו יצאו ומיקמו את כל הזרקורים מראש הנקרה עד שבי ציון, ואז התקלקל הקומנקר שלהם, הם הרימו קשר ליחידה וביקשו שהנהג ישאר עם הקומנקר עד שיבואו לחלץ אותו, והם יחזרו ליחידה, קיבלו אישור ויצאו לכביש הראשי, תוך כדי הליכה מכיוון צפון לדרום, בסבירות עשר לילה נסע בחור אחד מחיפה בשם יוסי ויזר, פגע בשני החיילים, חברו של בהגאת נפצע קל ביד ואילו בהגאת הועף כמה מטרים ומת מפצעיו, מצאו רותו במרחק של כמאה מטרים בתוך התעלה".

דיאב מרעי: "זה מאוד קשה שזה אובדן חיים לחינם, הבחור שפגע בו ברח מהמקום, אם היה עוצר ומגיש עזרה יכול היה להציל אותו, למחרת מגיע הרכב של הדורס למוסך פחחות בחיפה שמנהל אלי סרור, בעל המוסך ששמע על התאונה והבין שכנראה זה הרכב שמחפשים, התקשר מיד למשטרה שבאה ועצרה את הדורס, והביאו אותו למשפט".

"אתה יכול להדחיק את הדברים ביום יום כשאתה עובד,  אבל כשאתה לבד תמיד נזכר ביקר לך".

דיאב מרעי:"אף אחד לא עוזר לנו כמשפחה שכולה, הצבא בשנים האחרונות עשו שלושה ארבעה מפגשים, והתחילה להיות יותר מודעות, אנחנו זוכרים את בהגאת כל יום אבל כשאתה בא ורואה שותפים לגורל בימי זכרון זה מקל קצת.

 אני הייתי בשריון וראיתי שכינסו משפחות שכולות פעמיים בשנה, ולא ראינו את זה בכפר, היום יש יותר מודעות ממה שהיה פעם.

המסר שלנו כמשפחה שכולה, אני מצפה מהמערכת שאם היא שולחת את הבנים שלנו לצבא, שתדאג לבנים לחזור הביתה בשלום, ואם יקרה חס וחלילה משהו שידעו לחבק את המשפחה.

המשפחות השכולות בערים ויד לבנים בערים עורכיםכ נסים וטקסים בערב יום הזכרון, בכפרים אין את זה, אולי בגלל שאנחנו מאמינים בגורל.

השכול לא מקהה את החושים רק מחדד אותם".

 

פורטל הכרמל

תגובות

מומלצים