ההתלבטות של בן גוריון בגיוס הדרוזים

מעיינים בדפי ההיסטוריה של מדינת ישראל עם הקמתה והיחס שלה לבני העדה הדרוזית אשר חלקם הלך עם היהודים ועזר גם שלא הייתה מדינה.

הסתייענו בידע העשיר של העיתונאי יואל דר, ד"ר עמיר ביראני, הסופר והעיתונאי מוסבאח חלבי.

העיתונאי הותיק יואל דר שסקר במשך הרבה שנים את הכפרים הדרוזים, הכיר טוב את הלך הרוחות, מעיין איתנו בדפי ההיסטוריה ומצביע על המהלכים שקרו באותם זמנים.

ראש הממשלה ושר הביטחון באותה תקופה היה דוד בן גוריון, הוא זה שהחליט על גיוס חובה לבני העדה הדרוזית, למרות שהוא ידע וציין את הדברים בישיבת הממשלה ובארכיון על שמו.

דוד בן גוריון ידע ואמר בישיבת הממשלה: "המפקדים בצה"ל כל הזמן הקפידו להדגיש שהוחלט להמשיך את פעילותה של העדה ולו במסגרת גיוס חובה".

דוד בן גוריון : "לא הסכמתי להוציא פקודה על גיוס הדרוזים עד  אשר הבטיחו לי שכל אלה המדברים בשם הדרוזים והשלטונות האזרחיים והדתיים וכל העדות, שכולם מסכימים לכך וקיבלתי הבטחות שיברו עם כל אלה והם מסכימים, אבל יש כנראה או צעירים שאינם רוצים לשרת בצבא, או מנהיגים המסכסכים, זו עדה מסוכסכת מאוד מאוד".

שיח' סאלח חניפס שהיה איש הסוד של העדה הדרוזית בזמן המנדט הבריטי עם היהודים, בשנת 1954גייס איתו את חסין עליאן שהצטרף לשורותיו.

באותו הזמן היו שני קולות בדרוזים, האחד בעד גיוס לצה"ל והשני נגד גיוס, דאז שיח' ג'בר מעדי שיחק משחק כפול מצד בעד גיוס ומצד שני נגד, התנהגותו נבעה ממאבקים שלו כדי לכבוש את הנהגת העדה הדרוזית וזה היה כלי משחק שלו.

בכפרים המעורבים שחיו בהם דרוזים ומוסלמים, היו דרוזים שפחדו והסתירו את תחושתם וחששו, בעיקר ממה יהיו היחסים שלהם עם המוסלמים, אם היהודים יפסידו את המלחמה ולא יקימו מדינה.

בזמנו היו בודדים שפעלו מתוך אידיאולוגיה, אז שיח' פרהוד מכפר ראמה בגליל התנגד באופן גלוי, משום שבשנת 1955 ניסו לגייס שניים מהילדים שלו, הוא היה הראשון שהקים יוזמה דרוזית שהתנגדה לגיוס.

אבא חושי שהיה האיש החזק של דוד בן גוריון נשאל דאז ע"י דוד בן גוריון "אם מגיע לדרוזים זכויות?"

אבא חושי אמר: "כן צריך לתת להם, לא 100אחוז אלא לתת 115 אחוז".

בן גוריון שאל "למה 115אחוז?".

אבא חושי ענה: "אנחנו מדינת היהודים וצריך לעשות 100 אחוז לכולם, אבל לעדה הדרוזית להעניק לה יותר, מתוך כבוד והכרה, צריך לעשות יותר, אנחנו מוכנים לתת יותר מזה, הם מתגייסים לצבא לכן מגיע להם".

בתאריך 2-5-1971 ביקר דוד בן גוריון בדאלית אל כרמל ונפגש עם הקצינים הדרוזים והתארח בביתו של הסופר והעיתונאי מוסבאח חלבי. בדברים שדוד בן גוריון אמר:

"בהתחלה התלבטתי האם לשמוע לעצות ולא להחיל גיוס חובה על בני העדה הדרוזית, אבל ידעתי שאם הם יתגייסו, למרות הכל לא יקבלו את מלוא הזכויות" באותו זמן ראש מועצת דאלית אל כרמל שנכח בפגישה היה רושדי חלבי (אבו באסם).

באתר מידה נכתב: "ראשי המדינה לא דנו באופן מסודר בשאלות היסוד הנוגעות ליחסי יהודים דרוזים בישראל ולמדיניות כלפי המגזר הדרוזי, אך הם סימנו לעצמם יעדים בתחומים אלה: העדפת הדרוזים על פני מיעוטים אחרים במדינה; הרחבת הקווים המפרידים בין הדרוזים לבין המוסלמים וטיפוח הייחודיות הדרוזית".

"יעדים אלה לא תורגמו לתכניות עבודה מסודרות הכוללות מטרות, שיטות פעולה, לוח זמנים, אבני דרך, גורמים אחראיים לביצוע, תקציב, פיקוח ובקרה על ביצוע וכיו"ב. המדיניות כלפי הדרוזים התגבשה בהדרגה בהסתמכה על עמדותיו של בן גוריון ועל ניירות עֶמדה שהוכנו על ידי היועצים לענייני ערבים".

"לשירות הביטחון הכללי הייתה השפעה ניכרת על קביעת המדיניות כלפי בני המיעוטים והדרוזים בכללם. המנגנון החשוב ביותר בעיצוב המדיניות היה הוועדה המרכזית, שכללה את יועץ ראש הממשלה לענייני ערבים ואת נציגי שירות הביטחון הכללי, משטרת ישראל והממשל הצבאי. מסמכים ומצעים לדיון, שהכינו היועצים ו/או שירות הביטחון הכללי בעניין המדיניות כלפי המיעוט הערבי בישראל, כללו התייחסות קצרה וחלקית בלבד למדיניות כלפי המגזר הדרוזי".

יחד עם זאת, תוך כדי דיוניה לגבי סוגיות שונות הקשורות למגזר הדרוזי, קבעה הוועדה המרכזית את העקרונות שלפיהם פעלו הגופים שטיפלו בעֵדה זו. ניתוח עקרונות אלה, שהתגבשו במשך כעשרים שנה, מאפשר לסכם את המדיניות שעיקריה מורכבים מחמישה נדבכים, לפי סדר החשיבות הבא: שמירה על האינטרסים היהודיים, העדפת הדרוזים על פני מיעוטים אחרים; שליטה במנגנון ההנהגה הדרוזי; תמיכה בהנהגת העדה; יישום ערכים דמוקרטיים.

האינטרסים היהודים, ביטחון וגאולת קרקע, נתפסו כנושאים קיומיים של המדינה היהודית ובשניהם לא היו, כמעט, ויתורים מצִדה.

עקרון נוסף היה כאמור מדיניות להעדפת הדרוזים על-פני מיעוטים אחרים. מדינת ישראל נקטה בפעולות להרחבת הקווים המפרידים בין הדרוזים לבין המוסלמים, במטרה לקרב את הדרוזים למדינה, ובפעולות להקניית תודעה עדתית לדרוזים, כלומר, טיפוח הייחודיות הדרוזית.

בסוף מלחמת העצמאות מנתה יחידת המיעוטים כ-850 קצינים ובעלי דרגות אחרות, לפי חלוקה זו: 400 דרוזים מהם 80 מסוריה ולבנון, 200 בדווים, 100 צ'רקסים ו-150 יהודים.

עד היום הדרוזים נמצאים באותו מקום שהתחילו בו, לגבי הכפרים התשתיות והמעמד החינוכי כלכלי, למרות שישנם הרבה צעירים וצעירות פורצי דרך, אבל הם מיעוט לעומת השאר שעד יום זה מדינת ישראל לא השכילה להשקיע באמת באוכלוסיה הזו בצורה נכונה ולא בתוכניות חומש שמנוהלות ע"י אנטרסנטים ללא פיקוח וגבולות.