גידול של 50% בפניות למרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית
1500 תיקים חדשים הגיעו השנה לטיפול מרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית מכל אזור הצפון, מרבית הנפגעים הינם קטינים וקטינות, 89% מהפגיעות התרחשו על ידי אדם מוכר לילד או לילדה בן משפחה חבר או איש חינוך, רק 12% מהפונות דיווח למשטרה על התקיפה שעברו.
נתוני סיכום שנת 2018 של מרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בחיפה והצפון, מצביעים על עלייה מתמדת בפניות לעזרה. במרכז הסיוע מציינים כי לקמפיינים הויראליים של השנים האחרונות ברשתות החברתיות, תרומה נכבדה להגברת המודעות ולגידול במספר הפניות.
מרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, חיפה והצפון מפרסם היום את נתוני הפניות לעזרה בשנת 2018.
1,500 תיקים חדשים הגיעו השנה לטיפול מרכז הסיוע מכל אזור הצפון (כשליש מהעיר חיפה). גידול של 8% ביחס לשנת 2017 ובסך הכל גידול של 50% במספר הפניות בחמש השנים האחרונות.
עלייה ניכרת נרשמה בשנת 2017 בעקבות קמפיין #MeToo, אך בעמותה מדווחים כי גם #למה_לא_התלוננתי שצף השנה בעקבות התבטאותו של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, הוביל לעלייה בשיעור הפניות בישראל.
60% מהנפגעות והנפגעים הם קטינים. מחציתם נפגעו בילדות המוקדמת ומחצית בגיל ההתבגרות. על אף המודעות הגוברת לפגיעות מיניות ברשתות החברתיות, בעמותה מדווחים כי רק אחוזים בודדים מהפניות עוסקות בנושא וההערכה היא כי זה קשור לעובדה שברוב המקרים מדובר בבני נוער שלא משתפים בזמן אמת בפגיעה שקרתה.
אף שברוב המקרים הפגיעה התרחשה בילדות, רוב הפניות לעזרה מגיעות בגיל הבגרות שנים אחרי שהפגיעה הסתיימה כבר. הסיבה העיקרית לעיכוב בפגיעה היא העובדה ש-89% מהפגיעות התרחשו על ידי אדם מוכר לילד או לילדה בן משפחה, חבר או איש חינוך, הילד או הילדה מתקשים לבקש עזרה כשהפוגע מוכר להם. כדי להגדיל את הנגישות לשירותי התמיכה לבני נוער נפתח בשנים האחרונות קו תמיכה באמצעות ווטסאפ. 250 פניות הגיעו באמצעות הקו, רובן מבני נוער וצעירים.
75% מהפניות מדווחות על אונס, התעללות מינית, תקיפה פיזית או ניסיון אונס. כ- 20% מהפניות עוסקות בהטרדה מינית במקום עבודה, שירות צבאי, שירות לאומי או מקום לימודים. בעמותה מדווחים כי נתונים אלו לא השתנו לאורך השנים למרות הגידול במודעות החברתית לזכויות הנלוות להטרדה מינית במקום עבודה.
90% מהמקרים אירעו במקומות מוכרים לנפגעת או הנפגע (בית, מקום לימודים, מקום קבלת טיפול) ורק 10% אירעו בחוץ ברחוב או בגן ציבורי.
כ-2,500 שעות של סדנאות חינוך והסברה התקיימו ברחבי הצפון, שמטרתן מניעת אלימות מינית בעיקר לבני נוער. בעמותה מציינים כי השינויים בתקשורת של בני הנוער שמתקיימת יותר ויותר ברשתות החברתיות ובקבוצות ווטסאפ מביאים איתם אתגרים חדשים לעבודה החינוכית. התכנים החינוכיים התעדכנו בשנים האחרונות כדי לכלול גם דיונים על שיח ברשתות, הפצת תכנים מיניים והטרדות מיניות בתקשורת דיגיטלית.
רק 12% מהפונות דיווח למשטרה על התקיפה שעברו. נתון שנמצא בירידה מתמשכת בשנים האחרונות. החשש העיקרי הוא מפני הליכי חקירה קשים, פרסום האירוע ברבים וחשש מתגובת הסביבה הקרובה להגשת תלונה. בעמותה מזכירים כי ברוב המקרים בין הנפגע או הנפגעת לפוגע יש קשרים אישיים קודמים לפגיעה. הגשת תלונה עלולה לגרום לאובדן הקשר עם התא המשפחתי או המעגלים החברתיים המשותפים. הנתונים מתקשרים גם לנתון ארצי שפורסם לאחרונה לפיו 84% מהתיקים הפליליים בעבירות מין נסגרים ללא הגשת כתב אישום.
עו"ד שני אלוני, מנהלת העמותה מגיבה לנתונים: "העלייה המתמדת במודעות החברתית וירידת הסטיגמה החברתית שנלווית לנפגעות ולנפגעים הובילו בשנים האחרונות לעלייה במספר הפונות והפונים אלינו לקבלת תמיכה וייעוץ. אין ספק שמדובר על מגמה חיובית שכל קבלת עזרה מקצועית יכולה להפחית את ההשפעות ההרסניות של הטראומה מינית".
אלוני מוסיפה ומרחיבה אודות הקשיים העומדים לפתחם של מרכזי הסיוע בעת מתן העזרה לנפגעות ולנפגעים: "ניתן לראות שלצד העלייה במודעות החברתית, בשדה המשפטי השינוי איטי מאוד. אנחנו מלוות פונות להגשת תלונה במשטרה ופוגשות חוקרים ופרקליטים שחוקים, עמוסים בצורה בלתי סבירה, שמתמודדים על מחסור אקוטי בתקציבים. התוצאה היא שפעולות חקירה לא מתבצעות כראוי, חקירות מתעכבות חודשים ושנים דבר שפוגע בראיות בתיק, ותיקים נסגרים בהיקפים מדאיגים. סגירת התיק היא מכה אנושה לאמון של הנפגעת או הנפגע בחברה שלנו ובמערכות הציבוריות. בלא הגשת כתב אישום, הפוגע נותר ללא עונש וללא טיפול הולם שיכול למנוע פגיעות עתידיות".
אלוני מסכמת בנימה אופטימית: "בחודש דצמבר 2018 יצאנו ביחד עם רבבות נשים וגברים ברחבי ישראל להפגין על הטיפול הלקוי בתופעת האלימות בישראל. אני מייחלת ששנת 2019 תביא איתה הכרה אמיתית בחשיבות הטיפול והקצאה של תקציבים הולמים. רק כך נוכל לראות בשנים הקרובות ירידה בנתונים!".
