האישה שצמחה מעולמות שבורים והפכה מובילה חברתית
חולוד גדלה עם אחיה בכפר עוספיה שעל הכרמל, וידעה חיי ילדות לא פשוטים, עם אמא תשושת נפש ומצב סוציואקונומי נמוך, מצב שהוביל אותה אחר כך לסייע למשפחות במצוקה, חולוד ידעה להתחזק והיא הקימה עמותה שדרכה נותנת עזרה והעצמה לאוכלוסיות מוחלשות.
העוצמה המשתקפת מחולוד עבדאלגני, רחוקה מלהעיד על סיפור חייה, שנדמה כאילו ונלקח מאיזה סרט טורקי. זיכרונות ילדותה צרובים בה היטב והיא ממהרת לדייק כל פרט ופרט מהם, כדי לשחרר מתוכה את אותו הכאב, שהיא נושאת מחוויות ילדותה.
"גדלתי כבת זקונים למשפחה בדואית יחד עם ארבעת אחי בעוספיא שהוא כפר מעורב. מאז שאני זוכרת את עצמי כילדה קטנה, החיים בבית לא היו פשוטים עבורי ולא היטיבו עימי כלל.
גדלתי בבית בו אימי הפכה צל של עצמה ומעולם לא מילאה תפקידה כאם. רק כשבגרתי הבנתי שאמא שלי תשושת נפש, שאף פעם לא אובחנה או טופלה ומסכת חייה נעה סביב הזיות ואיבוד הדעת.
המצב הסוציואקונומי בבית היה כל כך נמוך, שלפעמים גם אוכל לא היה בנמצא. מי שלקח על עצמו לגדל אותנו היה דווקא אבי, שהיווה אב ואם עבורנו מכל המשתמע מכך.
כמקובל באותה העת, כשהגעתי לגיל 13, אבא החליט שהגיע הזמן שאתחתן. פתאם ביום בהיר מצאתי את עצמי ילדה בת 13 מאורסת בכפייה לבחור בן 30. החלום שלי להיות לצידם של בני גילי ולהמשיך בלימודיי בבית הספר נגוז באחת.
בכל פעם שהגיע הבחור וניסה להחזיק לי ביד, לא הבנתי מה אני עושה איתו והיו פעמים, שבתמימותי אף ביקשתי ממנו חמישה שקלים לקנות במבה.
כל העת בער בי הרצון ללכת לבית הספר ולהיות עם החברים שלי ולהנות ממשחקי הילדות. סירבתי לקבל את המסלול שהיה טבעי בשרשרת הדורות שלי וידעתי לדייק לעצמי, שהאירוסין והגבר הזה הם לא בשבילי.
מפה פתחתי במאבק מול אבא שלי, שכמובן התנגד בתוקף מהחשש שהאנשים בכפר ידברו עלינו. אני המשכתי בשלי ובכיתי ימים שלמים, מסרבת לקבל את רוע הגזרה לחיי. הייתי מוכנה להכל ובלבד שאבא שלי יתיר אותי מן ההתחייבות הזו. אבא שלי ז"ל, שהיה איש ממש טוב, ראה כמה אני מתייסרת וחרף הדילמה הקשה שהייתה לו גילה גדלות נפש והחליט לפרק את האירוסין".
נקודת המפנה הזו בחייה מילאה אותה בהערכה רבה לאביה, שהפך דמות משמעותית בחייה והיא מצאה את עצמה מהר מאד יד ימינו. מאושרת בחלקה ניסתה את דרכה שוב אל מסגרת הלימודים, רק שכבר עבר לא מעט זמן והיא הפסידה לא מעט חומר. היא לא ויתרה ועל אף הפערים החליטה ללמוד באופן אקסטרני בשעות אחה"צ ובבוקר עבדה כחדרנית ומלצרית.
כשהגיעה לגיל 19 הגיע שוב הלחץ שתתחתן, אז כבר היתה בשלה יותר והכירה דרך חברתה בחור, שלימים הפך בעלה. לאחר נישואיה עברה לכפר נחף, שם היתה צריכה לתפוס את מעמדה, שלא בא לה בקלות. ברבות השנים נולדו לה ארבעה ילדים, בהם טיפלה במסירות ועבדה בעבודות שונות.
באחד הימים קיבלה הצעה מזוג חברים שלה לעבוד במרכז העצמה של הג'וינט, הפועל יחד עם לשכות הרווחה ונותן ליווי והעצמה למשפחות במצוקה. הרקע הסוציאלי שלה מיד חיבר אותה לעבודה והיא החלה מלווה משפחות במגזר הערבי, מסייעת בידם לצאת ממעגל העוני באמצעות ידע, העצמה ומיצוי זכויות.
במשך חמש שנים עשתה חייל בתפקידה ועזרה להמון אנשים, מה שגרם לה סיפוק רב. שם התעוררו בה הניצנים לאותה התשוקה, שבערה בה עוד מילדותה ובגיל 37 נרשמה למכללת תל חי, ללימודי סוציולוגיה וכך סגרה מעגל בחייה.
אותו הדרייב הפנימי שיש בחולוד עוד מילדותה, הביא אותה לנפץ מוסכמות ותקרות זכוכית וכעת משנותרה לה עוד שנה לסיום התואר, היא כבר מתכננת לכבוש את היעד הבא ולהירשם ללימודי משפטים.
חולוד אישה חזקה, שמשדרת עוצמה ודוגלת בשוויון, קירוב לבבות ושלום. לאחרונה היא מוטרדת מהמצב בחברה הערבית ובקרב בני הנוער ומתוך שכך הקימה לפני כארבעה חודשים עמותה, שקראה לה "מעריפה" ופירושה ידע, דרכה היא שואפת לתת מענה בעזרה והעצמה לאוכלוסיות מוחלשות.
כשהיא מספרת על העמותה שהקימה, עינייה נוצצות ואת שטף דיבורה, אי אפשר לעצור לרגע.
הרצון שלה לעזור לאנשים ולהנגיש להם את אותו הידע, שחסר להם בכדי לעשות טוב לעצמם ולילדיהם, בוער בעצמותיה.
היא אישה של שטח וכדי להרחיב את מעגלי ההשפעה שלה, ממש בימים אלה היא מדריכה נשים נוספות שיהיו חלק מהיוזמה הברוכה, שהביאה לבני המגזר שלה. היא מקיימת הרצאות בבתי הספר ומייצרת שיתופי פעולה עם אנשי מפתח וכמו גם מקיימת ירידים בשותפות עם לשכות הרווחה, דרכם היא תורמת ידע בנוגע למיצוי זכויות.
ברור לה לחלוטין שאנשים מסכנים ומשפחות מצוקה ראויות ליחס הולם יותר, לאוזן קשבת ולידע וכלים שיתנו בהם העצמה וכח לעשות אחרת בחייהם. "כשאדם מרגיש בעל ערך, הוא הופך שייך ומחובר לקהילה שלו ולמדינה שלו" היא מדגישה.
אז מה המסר שלך אני שואלת אותה?
"קריירה זה לא רק חלום, זה מוטיבציה זה כוח, אני באתי מחברה שנשים מוקטנות, מושפלות וחסרות ערך. כל מה שחוויתי בחיי נתן בי את היכולת לשים גבולות ולהחליט מה מתאים לי ומה לא. אין שום דבר שיעמוד בדרכי ואני ערה לכך שהחיים נעים סביב עליות ומורדות, אך יחד עם זאת אני מאמינה, שאם אישה מאמינה בעצמה, היא יכולה לחולל מהפכות כפי שאני בחרתי לעשות בחיי ולהפוך חזקה.
אפשר לפרוץ דרך בכל גיל, עובדה שאני נלחמתי על הזכות ללמוד והשלמתי את שנשלל ממני בכח בילדותי ופניתי ללימודים אקדמיים בגיל 37, כשאני אמא לארבעה.
אני מכבדת כל אדם, ללא התייחסות לדת, מין וצבע ומאמינה שנתינה היא מצפן פנימי, המייצר עולם טוב יותר לכולנו."
