ההיתקלות בגבול שהשאירה פציעה עד היום

בתאריך 10/5/1970 ארעה היתקלות בגבול לבנון באזור זרעית, במקום שלא היה בו דאז גדר גבול, הסיור של היחידה הדרוזית בו נסעו סעד פרחאת ווגיה קרא ז"ל ואחרים, הותקף בירי ממחבלי פתח.

אותה תקרית ב1970 דומה לתקרית מ 2006 בה חזבאללה תקף סיור צה"ל, הרג שלושה חיילים וחטף שני חיילים אהוד גולדווסר ואלדד רגב.

סעד שהיה בסיור פעל בצורה אמיצה והצליח למנוע חטיפה של חיילים, 48 שנים אחרי המקרה, סעד מבין כי הפציעה שלו, גרמה לסבל שנמשך לאורך כל ימי חייו, אך הוא מעולם לא הוכר מטעם הצבא כפצוע צה"ל.

באותם ימים שהמדינה הייתה בצעירותה לא היו גבולות ומכשולים והמחבלים של ערפאת פעלו בזירה כל היום והלילה, ואם נעיין בסיפורי החללים נראה שהרבה חיילים נהרגו ואחרים נפגעו בתקריות כאלה.

סעד: "היינו 4 חיילים בסיור גדוד 244, שפיקד עליו מחמד מולא, כאשר תקפו אותנו מחבלי פתח שארבו לנו, היו 12 מחבלים, אנחנו מנענו מהם להיכנס לזרעית, ומנענו מהם לחטוף אותנו, כולנו נפצענו ופינו אותנו לבית חולים, היה וגיה קרא שנפצע בראש, אני חטפתי רסיס בקסדה והייתי צולע".

סעד התגייס לצה"ל בגיוס מאי 1968, היה בן עשרים כשנפגע.
 
סעד: "דו"ח פציעה לא נתנו לי, את המסמכים השגתי מאוחר יותר, כאשר הגשתי תביעה להכיר בי נכה צה"ל".

עם השחרור מצה"ל, סעד שירת כקצין בשירות בתי סוהר, היה קצין מוצלח, כתוצאה מהפגיעה עזב את השירות אחרי תקופה קצרה.

סעד אבא ל-6 ילדים, וסבא ל 10 נכדים.

המסר שסעד רוצה להעביר, שהוא תמיד היה ישראלי שאוהב את המדינה, וזה לא יפה לחייל שהתנדב לצאת לסיור במקומו של החייל נסר נסר מעוספיה שהיה חולה, לזכות לטיפול כזה מצה"ל, סעד מבקש להכיר בו כנפגע צה"ל.