לואי מרעי הפצוע האנוש מדבר

בזמן שהגבול הלבנוני מתחמם, ימים לא קלים עוברים על לואי שנפגע בגבול הזה ואיבד את שתי רגליו ממטען צד, בשיחה עם לואי, הוא לוקח אותנו לאותו בוקר נוראי שבו נפגע יחד עם סמל יוסי בן שטרית ואחרים, בזירת מטענים סמוך לזרעית.

מאדם בריא ועומד על הרגליים לאדם קטוע רגליים, ביקרנו בביתו של לואי בחורפיש, בית מלא חיים והרבה תמיכה, לואי וילדיו ובני משפחתו עטופים באנרגיה חיובית ובעיקר לואי שמפגין כוח ורצון לא לוותר ואומר לנו "האדם הוא לא רק רגליים", את לואי מלווה אחיו התאום מועתז שתמיד נמצא בשבילו ותומך בו.

ביום ראשון בבוקר 8/12/2002, התפוצץ מטען בגזרה המערבית בגבול לבנון שגרם לפציעתם של שני חיילים מהגדוד הדרוזי, סמל לואי מרעי שהיה בן 19 נפצע קשה, וסמל יוסי בן שטרית בן 24 נפצע באורח בינוני, נפגעו עוד מספר חיילים שהיו בהאמר.

לואי מרעי: "קיבלתי חיים חדשים, ביום שפקחתי את עיני בבית חולים, ראיתי שאני חצי בנאדם וחייכתי"

מרעי איש עם תעצומות נפש בלתי רגילות, עבורו מוגבלות זה הכל בראש, לואי מעביר את סיפורו האישי, במטרה לחזק אנשים ולעזור להם לגלות את העוצמות האדירות החבויות בהם ומציין שחשוב להיות נחוש ולא לוותר.

לואי נשוי לוופאא ולהם ארבעה ילדים: הייא, נור, סקות וחמזה. על אשתו לואי מספר "אחרי הפציעה היא קיבלה אותי ואהבה אותי במצב שלי, היא תמיד תומכת מעודדת ועוזרת".

לואי משחזר את הרגעים בהם נפגע, "אחרי שהיה הפיצוץ, קראתי לכולם שעלינו על מטען ואמרתי להם לתפוס מחסה ולהשיב אש,כשנסיתי לצאת מההאמר הרגשתי שני קליקים ברגליים, רק אז הבנתי שאני פצוע מאוד קשה, בכל זאת לא ויתרתי וקפצתי מההאמר, סידרתי את הרגליים וזחלתי לתפוס מחסה מאחורי ההאמר". 

"חששתי מחטיפה, ולכן הכנתי את הרימונים שהיו לי באפוד כדי להשתמש בהם אם יהיה צורך, באותם רגעים הבנתי ששתי הרגליים נקטעו והמשכתי לנהל את הלחימה, לא איבדתי את ההכרה לרגע, עד לבית החולים".

לואי שעבר בתהליך השיקום 8 ניתוחים, נסע לארה"ב להתאמה של פרוטזות שלא צלחה, ועדיין לא מרים ידיים ומתכונן לסבב הבא.

לואי מאמין שהשיקום האמיתי מתחיל באמת כשאדם יוצא מהשיקום ומתמודד עם החיים האמיתיים עם הפציעה שלו והמוגבלות, שם לו יעדים מתקדם לקראתם בנחישות ומסרב לוותר, "אני מרגיש את עצמי שלם, לא חסר לי כלום, אני מתעסק בספורט, מתאמן הרבה, משחק כדורסל בבית הלוחם בחיפה".

לואי מרעי: "הצלם זיו קורן ליווה אותי במשך שנה וחצי בכל תקופת השיקום הממושך שעבר, התמונות הוצגו בתערוכת הצילומים של זיו קורן, "לואי מרעי, סמל, הולך הביתה", במוזיאון לאמנות ישראלית ברמת-גן".

לדברים שאמר לנו לואי בסרטון