רס"ב סלים חרב "להרגיש את ההבדל בין חיים למוות"

 

רב סמל בכיר סלים חרב, דרוזי מבית ג'אן, בן למשפחה ערכית, אביו שהיה פנסיונר משטרה נפטר מדום לב שסלים היה בגיל 11, אמו גידלה לבד 8 ילדים, 5 בנים ו-3 בנות, האחים של סלים כולם שירתו בצה"ל, סלים נשוי לנורה ואבא לשלושה ילדים, ינאל, אזל וניסאן.

סלים משרת בחטיבת כפיר באיו"ש, מנהל עבודה של כל תחום האחזקה ביחידה, שהתחיל את שירותו הצבאי באוגדה 91 בסדיר והמשיך לקבע בחטיבה 769, במוצב הבופור ודלעת, אחרי הנסיגה מלבנון המשיך לשרת באותו בסיס, משם עבר לגדוד תותחנים ומזה שלוש שנים נמצא בתפקיד מנהל עבודה טנ"א בגדוד שמשון.

סלים מעיד על עצמו כמי שעשה מסלול התפתחות של ילד רגיל, למד בכפר עד כיתה י' ואז עבר לבית ספר יהודי בטבריה. אחרי התיכון התגייס לצבא, ויצא להרבה השתלמויות במשך כל תקופת השירות שלו.

במסגרת שירותו סלים לקח חלק בפרויקט "עדים במדים" במשלחת למחנות ההשמדה בפולין, מסע שהשאיר בו חותם עמוק מאוד ויש לומר אף שינה את תפיסתו לחיים.

סלים: "להשתתף במשלחת עדים במדים, זה דבר שבחיים לא ציפיתי לקבל, זה מאוד ריגש אותי, ב 2017 כשהגעתי למחנות ההשמדה בתור אבא לילדים, הבנתי מה המשמעות של ההמשכיות בחיים ולמה זה טוב לשמר דורות, לחוות את הכאב שהיה שם, בחיים לא הרגשתי עוצמות כאלה, זה משהו שנתן לי להסתכל על החיים בצורה אחרת, אלה דברים שלא חווים ביום יום".

"כדרוזי פעם ראשונה ששמעתי על השואה זה היה בבית ספר יהודי ובצבא, אבל כשמגיעים למחנות ההשמדה התמונה היא חזקה ביותר, זה להבין מה העם הזה עבר, אני ממליץ לכל מי שלא יהודי לבקר במחנות ההשמדה כדי להעריך את החיים שלנו".

חוויות מהמשלחת לפולין

סלים: "אני יכול להזכיר כמה חוויות, להבדיל בין החיים למוות, כאשר עומדים בפתחם של מקלחות הגזים, חדר גדול ודוש הגזים, בדלת יש חור קטן (עינית הדלת של היום) שהנאצים היו מזיזים ומסתכלים פנימה לוודא שכולם מתים, החור הזה מבדיל בין החיים למוות, זה גורם לצמרמורות בגוף כל פעם שאני מעלה את זה, מה עוד שאני עברתי פיגוע דריסה באיו"ש, ואלה היו רגעים שאני הרגשתי את ההבדל בין חיים למוות, ולכן אני מאוד מעריך את החיים".

במשלחת לפולין היה עם הקצינים מלווה ניצול שואה מבוגר, שהיה ילד בזמן השואה והוא המחיש לחברי המשלחת את מה שהם עברו במחנות.

סלים: "ניצול השואה נכנס למחנה ההשמדה והגיע לחדר ונגע במיטה שבה הוא ישן, לפני שנכנס לחדר הוא רעד מהרגשות שהציפו אותו, להגיע למיטה שלו במחנה ההשמדה אחרי 70 שנה, ולספר שהסיבה שהוא נשאר בחיים, בגלל שהיה ילד שמן לא שלחו אותו לתאי הגזים ושלחו אותו לעבוד במחנה".

"להיות שמה ולראות מה עם עבר, זה גורם לך לא להתייאש, לראות שכל בעיה היא פתירה, שצריך להמשיך קדימה תמיד, ניצולי שואה רבים בסיפורים האישיים שלהם ובעדויות שלהם, הם מחברים אנשים לכאב שלהם דרך בדיחות וסיפורים שעברו בשואה. אני ורבים אחרים זכינו לשמוע את סיפוריהם של ניצולי השואה, בעוד הילדים שלנו לא יזכו לזה, שחזרתי מהמשלחת לקחתי את החיילים שלי שלא היו שם, והעברתי את החוויות והמסר שלי גם כאדם לא יהודי, זה גרם להם להקשיב ולשמוע מה היה שמה".

סלים: "אם לא הצבא לא הייתי חווה חוויה כזו, כצעיר מהכפר הכרתי יום הזכרון כי נפלו חללים דרוזים, את יום השואה והגבורה אני לא הכרתי עד שלא ביקרתי במחנות ההשמדה, היום אני ממליץ לכל צעיר לבקר במקום".

פרויקט "עדים במדים" שליחות וערכים

סלים: "זה מאוד מנחיל ערכים, במשלחת חיברו אותנו עם קבוצת משפחות שכולות, הייתה אלמנה מדאלית אל כרמל שבעלה נפטר בצבא, היא הביאה את הערכים שלה לשם, והיה דיון ורגשות שצפו, מי שרוצה לחנך ילדים, יש לקחת אותם לשם זה דבר שמחבר את כולם. אני דאגתי שכל המשפחה שלי והחברים ישמעו על הביקור שלי במחנות ההשמדה בפולין".

סלים: "המסר שלי הוא אהבת חינם, האהבה גורמת לקירוב לבבות ולא לשנאה, אהבה עושה שלום וכבוד בין אנשים, ופורחת בכל מקום, אהבת חינם מבטלת את הגזענות, מקבלת את כולם, כי כולנו בני אדם, תאהבו אחד את השני ולא משנה איפה תהיו תחיו באושר".