שירין סעב מחקר אלימות בקרב נשים דרוזיות

שירין סעב בעלת תואר ראשון פסיכודלי מאוניברסיטת חיפה ובימים אלה משלימה תואר שני בתרפיה באומנות במכללת אסא בנתניה.

שירין העדיפה לחקור את נושא האלימות בעדה הדרוזית כי הרגישה שחובתה לנסות לעצור את האלימות ולפתוח בפני אותם קרבנות דלת חדשה להיפתח לספר ולחשוב ביחד איך להגיע לפתרון, ובעיקר לחזק אותם באופן אישי.

שירין הבינה שבמקצוע זה כמעט ואין נשים דרוזיות שעוסקות בו, שהעיקרון שלו דרך הציור ניתן להתבטא ודרך הציור ניתן להעניק טיפול.

המחקר עוסק בנשים דרוזיות שעברו אלימות, נשים מהכרמל מהגליל והגולן, רוב הנשים במחקר נשואות, רובן היום גרושות וממשיכות לקבל טיפול אישי, וכל אחת מהנשים פורצת דרך חדשה בחיים.

שירין: "אני מבינה שזו בעיה חברתית וצריך לחקור אותה מהשורש, חובה לשתף את כל הגופים והמוסדות בעדה הדרוזית ולהעלות בפניהם את כל ממצאי המחקר, ולחפש מענה לאותן נשים שעוברות אלימות, במחקר לא חקרנו גברים וילדים במשפחות דרוזיות, עוד מציין המחקר שרוב הנשים המוכות העדיפו לא להגיש תלונה במשטרה".

שירין: "ממצאי המחקר מצביעים עלך כך שבגלל שהחברה הדרוזית היא שמרנית אז יש יותר אלימות וזה נובע מאופיה של חברה פטריארכלית, הגבר רוצה להיות הבן זוג הדמות הבולטת, וזה נובע מדפוס ההתנהגות של בני הכפר שלא נפתחו לקדמה ולא קבלו שאישה שואפת לצאת ללמוד לעבוד ולהתקדם, הנשים היו עוברות אלימות ושותקות".

"במחקר לא הובחן שוני התנהגותי בין כפרי הכרמל לגליל והגולן, זה היה אותו דפוס התנהגות באלימות, לי לא היה פשוט לגייס נשים שעוברות או עברו אלימות ולגרום להן להיפתח לדבר ולספר לצורך המחקר, המטרה מהמחקר שלי להגיע לפתיחת מרכז שיתן מענה לנשים מוכות במגזר הדרוזי, ועל זה עובדים יחד אני ומספר גופים".

ציטוט מהמחקר חווית אלימות פיזית בקרב נשים דרוזיות כפי שבאה לידי ביטוי בייצוג אמנותי 

אוכלוסיית המחקר הינה נשים דרוזיות שחוו אלימות פיזית. המדגם הוא נשים דרוזיות בגילאי 20-35, מכל הכפרים הדרוזים בצפון כרמל, גליל, גולן, רוב הנשים גרושות, חלקן עדיין נשואות. נשים אלו חוו אלימות בעיקר מבן זוגן, וסבלו מכך במשך שנים רבות.

דרוזים הם קבוצה אתנית דוברת ערבית במזרח התיכון. כל הדרוזים במזרח התיכון חיים באזור הגאוגרפי הכולל את סוריה, לבנון, ירדן וצפון ישראל. התיישבותם הררית, במטרה להישמר מאוכלוסייה עוינת.

הדת הדרוזית, בעיקרה, אינה דת פולחנית טקסית, אלא דת פילוסופית ניאו אפלטונית.התפישה היא שאין צורך במתווכים בין האדם לאלוהים והקשר ביניהם הוא ישיר לפי מידת טוהר רוחו, נפשו ומעשיו של האדם.

כמו כן, אין צורך בטקסים פולחניים כדרך אמונה, וכל מאמין מקיים מצוות ומסורת לפי צו ליבו ואמונתו.

הדת הדרוזית הינה דת מונותיאיסטית המאמינה בקיומו של אל אחד ויחיד ביקום, אשר אינו נתפס על ידי השכל האנושי. האל בורא עולם, מכוון אותו ומקיים את כל הפעילות בו.

מדובר בדת סודית, שאינה מופצת בקרב חילוניים. החברה הדרוזית היא חברה מאוד שמרנית, כך שחשוב לה "אלארד ולערד" וכן חשוב לה לשמור על "השם הטוב" של הנשים בחברה.

בדת הדרוזית יש שיווין בין נשים לגברים. מאידך, בחברה עצמה אין הקפדה על כך, וקיימת הקפדה רבה יותר לכפיפות האישה לגבר שלה, תוך רצון לשמור עליה.

אלימות נגד נשים בחברה הדרוזית היא תופעה חברתית הנובעת מחוסר שיוויון בין המגדרים.

נהוג לראות שבמשפחה דרוזית האב הוא דמות פטריארכלית המחליטה את החלטות המשפחה. האב אחראי על היחסים בין בני המשפחה ויחסיהם עם אחרים.

האישה בחברה הדרוזית היא דמות שכפופה לגבר שלה וחלים עליה איסורים רבים.

על פי מחקר שנערך בחסות הכנסת, תלונות נשים נגד אלימות כמעט אפסיות. ייתכן שמיעוט התלונות נובע מהרצון לשמור על תרבות העדה שמירה על  סודיות וטיפולם של מנהיגי העדה.

הסבר אפשרי נוסף למיעוט התלונות נובע מהחשש האישי מפני החשיפה, ובשל הדעות הרווחות בחברה על נשים מוכות.

מחקר רפואי מראה שנשים דרוזיות שהתמודדו עם אלימות פיזית שהשפיע על בריאותן, סירבו לחשוף את ההתעללות בפני הרופאים.

החברה הדרוזית היא חברה שמרנית שמנסה לשמור על ייחודיותה אל מול ההתקדמות וההתפתחות של העידן המודרני.

קיים ערך מוסף לאמנות אשר דרכה אפשר לבטא תכנים לא מדוברים בקרב החברה הדרוזית, כגון חווייתן של נשים החוות אלימות. באופן דומה, ייתכן שנושאים רגישים ובלתי מדוברים יעלו בטיפול באמנות.

נערך מחקר איכותני בייצוג אמנותי אשר נעשה בפגישות פרטניות. כל נחקרת יצרה כשעה באמנות מהחומרים שהוגשו בשולחן החומרים, לאחר שהתבקשה להיזכר במקרה האלימות שחוותה בחייה. לאחר מכן נערך ראיון של כ- 15 דק לכל משתתפת.

לחלקן יש את הרצון למחוק ולהתרחק מחוויית האלימות ולפתוח דרך חדשה, רואים סמלים של דרך, למשל קווים המהווים מעבר חצייה,רכב, שבילים, או הצגת תהליך חיים דרך סיפור.

בנוסף לכך, רוב הנשים הינן נשים גרושות, וחלקן התחתנו מחדש. דבר אשר מוביל לרצון להתחיל חיים חדשים ולשכוח את חווייתן האלימה.

בראיונות המשתתפות הביעו רצון לשכוח את העבר ולהתחיל התחלה חדשה. "חווייתי אלימות פיזית וסבלתי והגיע הזמן להתקדם ולפתוח דף חדש ריק ונקי".

רוב הנבדקות טענו ששיתפו את הוריהן באלימות והתמיכה באה לידי ביטוי בגירושין שלהן, למשל, נבדקת מס' 2 אמרה: "התמיכה של המשפחה שלי נתנה לי אומץ להתגרש ממנו".

הקושי להתרחק מנזקי האלימות אשר גורם להסתרה. דהיינו, הרצון לחשוף אל מול הרצון להסתיר כפי שבא לידי ביטוי ביצירות.

תמה זו מאופיינת בהרבה ניגודיות שבאה לידי ביטוי ביצירות הנחקרות, אפשר לראות ביצירות שיש שימוש בחומרים נשלטים או שקיים שימוש נשלט של החומרים.

כמו כן, היצירות הינן בדו ממד, כלומר, אין דרך לראות את המוצג מזוויות נוספות, לפיכך, קיים ניסיון של הסתרה של עוד אלמנטים, ייתכן יעלו בתלת ממד והנבדקות לא ירצו לחשוף.

בנוסף, קיים משחק משקוף לאטום, בו רואים ולא רואים. הנחקרות מנסות להציג דברים אבל עדיין קיים האלמנט של ההסתרה וישנו חשש לחשוף את החוויה במלואה, לכן אין יכולת לראות את הסיטואציה בשלמותה.

אפשר להבחין דרך היצירות בנשים הסובלות בשתיקה. מה שמאפיין את היצירות הוא המשחק בין אלמנטים ברורים אל מול אלמנטים מעורפלים. למשל הסתרת פנים, הצגה מופשטת של החוויה. יתרה מכך, מהיצירות עולה חוויה של מגבלה. קיימים הרבה מחסומים כאילו דברים העומדים על קצה הלשון, דבר המייצג את החברה הדרוזית השמרנית, שמעדיפה לא לחשוף פרטיות.

כמו כן, מהראיונות עלו דברים דומים כמו: נבדקת מס' 2 הטוענת: "האלימות חיזקה אותי בכך שהגנתי על עצמי והרבצתי לו", לחיזוק אמירתה, נבדקת מס' 4 אמרה: "אני לא שתקתי ולא אפשרתי לו להרים יד".

ביטוי מרחב הבחירה המצומצם כממד תרבותי כפי שבא ילדי ביטוי בבחירת חומרי יצירה מצומצמים.

תמה זו מאופיינת בחוויית הנבדקות. במחקר שולחן החומרים כלל מבחר גדול של חומרים, אך הנבדקות העדיפו לבחור חומרים ספציפיים ליצירה.

בנוסף לכך, אפשר לראות שהנבדקות השתמשו אך ורק בחומרים נשלטים וביצירה דו ממדית. יתר על כך, הבחירה של המצע שיכיל את החוויה המצוירת הינה קטנה מדי (A3/A4). כמו כן הנבדקות טוענות: "ההתמודדות עם החברה הינה יותר קשה מאשר להתמודד עם האלימות עצמה".

ישנה השפעה גדולה של האלימות כלפי הנשים, מה שגורם להן קשיים בהתמודדות בחברה הישראלית, הדרוזית בכלל ובמשפחה בפרט.

בנוסף לכך, נשים נפגעות מתקשות להתמודד עם אלימות פיזית והקושי העיקרי ניכר בניסיון להסתירו, דבר שמעייף ומתיש מבחינה פיזית, מנטלית ורגשית.

 תופעת האלימות בקרב נשים דרוזיות מקבלת לגיטימציה שניזונה מהנורמות החברתיות הנהוגות בקהילה לצד היעדר תפקוד של הרשויות האמורות להגן על הנשים הדרוזיות מפני אלימות זו.

ניתן לראות שהעדה הדרוזית הינה דת שוויונית שמחנכת לשוויון בין גבר ואישה ומותר להתגרש. העדה הדרוזית מורכבת מדת שמרנית מסורתית, וכבני העדה מוטלת עלינו האחריות לשמור על ייחודיותה ולכבדה.

מחוויית האלימות האישה לומדת לספוג את האלימות נגדה ולהפנימה כדרך חיים הכרחית. מעטות הנשים המעזות לפרוץ את מעגל האלימות, במיוחד בהיעדר תמיכה מצד המשפחה הקרובה. נשים המעזות להפר את מסך ההשתקה משלמות מחיר כבד כך שהן נאלצות לוותר על גידול ילדיהן.

הקמת בית חם לנשים מוכות בכפרים דרוזים. מתן מענה טיפולי. מסגרת עוטפת לנשים. סדנאות והסברה לבני נוער על אלימות והשלכותיה. סדנאות לנשים בקהילה על מנת לאפשר ביטוי רגשי רב יותר ואולי גם פנייה לעזרה דרך הקשר בסדנאות והאמנות.

חשיפת הממצאים בקרב ראשי הקהילה ומקבלי ההחלטות בכדי להעביר את חשיבות המסר והנזק הנגרם לנשים ולילדים וכן לחברה כולה במצב של הסתרה.

המחקר לא יכל להכיל את הכול ואפשר לחקור דרכם של נשים דרוזיות אחרי שחוו אלימות פיזית, כפי שבא לידי ביטוי בייצוג אומנותי. חוויית האלימות הפיזית אצל נשים בחברה הישראלית כפי שבא לידי ביטוי בייצוג אומנותי.