שלוש שנים של סבל וטראומה עברו על נעמן

לחזור הביתה פצוע קשה בצורה בה נפגע נעמן פארס ע"י מחבל ירדני בסימטאות העיר העתיקה בירושלים, זו לא עוד פציעה שמתרפים ממנה מהר, במצב של נעמן הוא איבד את בלוטות הרוק הרגש וחלק מהטעם ומה שנשאר לו זו אישתו ושני הילדים שמתמודדים עם מצב מלא בכאב וכעס, חוזרים ליום הזה.

13.05.2020 מאת: חסין חלבי
שלוש שנים של סבל וטראומה עברו על נעמן

 

חוזרים שלוש שנים ליום 13/05/17 לזירת הפיגוע בעיר העתיקה בירושלים, בה התנפל מחבל על השוטר נעמן פארס ודקר אותו בצווארו 8 פעמים, נעמן בסיוע שני חרדים אמריקאיים הצליח לנטרל את המחבל, היום נעמן סובל מנכות ביד ובצד שמאל, ופגיעה קשה בבלוטת הרוק, רוב הניתוחים שעבר נכשלו.

נעמן היום מקבל טיפולים שונים, כולל טיפול פסכיאטר, המצב השפיע מאוד על ביתו ובעיקר על אשתו וילדיו, בעיקר בשעות הקטנות של הלילה שנעמן עדיין לא יכול לשהות לבד.

נעמן נמצא עם מוגבלות ומשולב במשטרת מעלות בעבודה משרדית, כמה שעות ביום, כמעט ולא מוצא את עצמו, ולא משתתף באירועים בחברה כי עוד לא חזר לחיי חברה, מקבל תמיכה וחיזוק ממשפחתו וממשפחתה של אשתו ענבל וחמו זיאד סעיד שמלווה אותו מאז הפיגוע ועד היום.

ביום הזכרון לחללי מערכת ישראל שהקורונה תפסה את המרחב הציבורי ומשפחות שכולות לא יכלו לעלות לקברים של יקיריהם, נעמן הגיע לקבר חברו האייל סתאוי ז"ל במגאר, הוא היה לבד, משם ביקר את הוריו של האייל והרגיש מאוד עצוב, למרות שהמהלך שלו נתן לו להרגיש שהוא עושה משהו למען חברו ומשפחתו, ההורים של האייל ז"ל קיבלו אותו בחמימות רבה.

הדבר היחיד שמחזיק את נעמן ונותן לו תקווה זה המצלמה, במיוחד שהחברים מהיחידה ובני משפחתם פונים לנעמן לצלם אותם, נעמן בדרך כלל נענה בחיוב ושולח להם את התמונות. והכל נעשה בכיף.

על נעמן עברו 3 שנים מאז הפיגוע, עבורו כל יום שעובר זה סיוט והימים הם לא קלים.

לכתבה מלפני 3 שנים

נעמן פארס משחזר את הרגעים של פציעתו ונטרול המחבל

הסיפור של השוטר נעמן פארס מחורפיש שנפגע ממחבל ירדני בירושלים, נעמן החליט לשתף את התחושות והשתלשלות הדברים שקרו באותו יום, הארנק שקנה רגע לפני הציל את חייו, אותו בוקר אפילו אימו הרגישה שהולך להיות רע, לדברים.

חברים יקרים החלטתי לפתוח ולדבר, מרגיש לי שאני צריך לספר את מה שעברתי באותו יום שבת ה 13/05/17 בירושלים.

שבת בבוקר קר לי למרות מזג האוויר החם, יום רגיל לבשתי את המדים סידרתי את הסמלים וכמובן את דגל המדינה על החולצה וכמובן את משקפי השמש הכחול לבן, כרגיל שמתי את הציוד הנשק והטייזר ובחיוך הגעתי לתדרוך, אך אותו בוקר הרגשתי לחוץ הרגשה פנימית שמשהו נורא הולך לקרות לי.

ראיתי את השמיים קרובים מתמיד שאם הייתי מרים את היד הייתה נוגעת בעננים, תהיתי וחשבתי לי מה עובר עליי זה לא רציני.

התחלתי לדבר עם עצמי, אמרתי זו עוד משמרת כמה שעות ואני יוצא הביתה, אבל זה לא עובר לי עדיין מרגיש לי לחוץ ורע, מוזר.

התדרוך מסתיים, כולם הולכים להכין להם קפה אבל אני וויתרתי למרות שבדרך כלל אני הראשון.

ישבתי לבד נכנסתי להודעות ביני לבין אישתי והתחלתי לדפדף בתמונות של הילדים שהיא שלחה לילה לפני, מדפדף ומחייך חיוך שנעלם די מהר  ומשם אני מתרחק מהחבר'ה, הפלאפון מצלצל אמא מתקשרת היא סיפרה שחשבה וחלמה עליי כל הלילה ומבקשת שאשמור על עצמי כאילו ידעה.

הזמן לא עובר בקבוצת הואטס אפ של המשפחה אני רק שולח הודעות ומתחיל עם כולם דבר שהם לא רגילים אליו.

בהמשך הלכתי עם חבר, רציתי לקנות ארנק, כן ארנק קטן לכסףף מהקשור?, בחנות הראשונה הארנק גדול לי מדי בשניה קטן מדי אך בשלישית מצאתי את מבוקשי, ישבתי והתחלתי לסדר את הכרטיסים ואת הכסף, את הארנק הכנסתי לכיס השמאלי של החולצה למרות שמאז ותמיד את הארנק, אני שם בכיס של המכנס, הארנק בכיס ובכל זאת אני עוד לא רגוע .מרגיש חנוק  כל היום הזה לחוץ לי.

בהיותי ראש משמרת אני חייב להסתובב כל הזמן בין השוטרים להאזין לקשר ולהיות דרוך וזמין למענם ולמען הציבור, יום שבת הכל סגור השוטרים שלי רעבים, מה יאכלו דאגתי להם,"חומוס" הלכתי לי קצת ברגל קניתי ודאגתי שכולם יאכלו וישבעו אך משום מה לא אכלתי אבל הייתי הכי מרוצה להסתכל ולראות שהם נהנים מרוצים ומחויכים.

הזמן לא זז אני מאוד עייף משתף את אחד השוטרים היום הזה לא בא לי טוב מאוד מציק לי, הוא צוחק יאללה תפסיק מה כבר יהיה הכל בסדר, טוב אני הולך להסתובב לי קצת ומרחוב לרחוב משער לשער לכולם אני אומר שלום והם מחזירים לי בחיוך, כולם חשים כמה שלא טוב לי, החלטתי להעביר את המשמרת בכיף, צחקתי ודיברתי עם כל שוטר ושוטר, אם זה בקשר ואם זה פנים לפנים את כל תחושות הבטן הרעות אני משדר הפוך.

השעון מראה 13.00 עוד שעה אני מסיים, אולי אסיים את המשמרת ואעביר אותה לראש המשמרת הבאה תוהה לעצמי, שואל והוא מסכים לתפוס שעה קודם, בחיוך אני מוריד ממני את הציוד מכשיר הקשר והטייזר, אך מוודא שאקדח שלי במקום יושב לו טוב וקל לשליפה לעת צורך, לבשתי את המשקפיים סידרתי את הבגדים והנה אני בשער השלשלת בכניסה להר הבית התיק עלי הארנק בכיס, האקדח במקום וביד אני מחזיק את מפתחות הרכב אשר חנה במרחב.

טוב חברים נתראה ביום ראשון אני בדרך למרחב לשתות כוס קפה ולסיים כמה דברים ורק אז אני יוצא לוחץ לכולם יד וחיבוק מאחל לכם משמרת נעימה  וסליחה חבר שהחלפת אותי מוקדם תודה אוהב אותכם ומי שנוסע איתי צפונה שיחכה לי עוד שעה אני אוסף אותכם מפה, בדרך שוטר שלי מתקשר, נכנס לי משהו לעין, אני מטפל בו ודואג שיפנו אותו לבית החולים.

שמור על עצמך אני בא אחריך חבר אומר בצחוק..! אוקי חברים הפעם אני באמת עולה למרחב, שני חבר'ה הציעו לי אנחנו באים איתך תסיים את הדברים שלך וניסע משם, לא התעקשתי חכו לי פה אני תכף בא!. מתחיל ללכת לי לכיוון המרחב, מתקשר לאשתי חיאתי שעתיים אני בבית אוהב אותך ומנתק.

הרחוב צר חושך בעיניים אני שומע את בני לירן צועק לי תפקח את עיניך תתעורר חייכתי והבטתי קדימה ראיתי גבר ענק מימדים מסתכל עליי במבט כולו רוע.

אני קולט סכין ענקית בידו, הוא רץ לעברי עם הסכין השלופה לכיוון ליבי כן לכיוון הלב הרחב האוהב הרחמן צעקתי נאבקתי, אך נפלתי לאחור, תוך כדי מאבק רצים מול עיניי כל אותם תמונות של משפחתי וילדיי שאשתי שלחה יום קודם שמעתי את לירן ומילאן צועקים לי תילחם בשבילנו.

את המאבק עצמו אני לא זוכר אך את הסוף כן, בסוף אני זה שעומד על הרגליים אומנם מדמם פצוע ועייף אך חזק מתמיד אבל אותו גבר שנלחם בי אני רואה זרוק מולי על הרצפה מדמם אך ללא תזוזה!.

השכיבו אותי על הרצפה המון אנשים נמצאים מסביבי כולם מסתכלים עליי, קלטתי שאני נמצא בזירת פיגוע, אך אני מושיט יד אל כיס מכנסיי מוציא  את הפלאפון מנגב את המסך המלא דם מצלצל לאישתי והיא לא עונה מצלצל שוב, ענבל אני פצוע אני דקור ומדמם תבכי תצעקי, מאוד מצטער אם פגעתי אני אוהב אותך אבל תני לי לדבר עם לירן.

אני שומע את לירן שלי אומר אבא עם אותה צעקה מקודם שהעירה אותי, מרוב התרגשות הפלאפון נפל מידיי ונשבר בכיתי בכיתי על זה שלא הצלחתי לדבר איתו ולשמוע את קולו, הרימו אותי ופינו לבית חולים כולם צעקו לי אתה תותח אתה גיבור, אך אני הבנתי שניצחתי וניצחתי בגדול נלחמתי בשביל משפחתי נלחמתי בשביל ילדיי.

לאחר כמה ימים וכשראיתי את החתך הקטן באיזור הלב הבנתי שאותו ארנק שהתעקשתי לקנות ולשים בכיס מצד שמאל מנע דקירה עמוקה בעצם מנע מוות ודאי.

חברים יקרים אני מודה לכולכם שאפשרתם לי לשתף את הסיפור
תודה ענקית למשפחתי הנפלאה אשר תומכת בי בכל רגע
תודה ענקית לאשתי שלא עוזבת אותי לשניה, תומכת מחזקת ומרעיפה אהבה
תודה לך אלוהים בורא עולם שהענקת לי את החיים מחדש .האמונה שלי חזקה ואני מאמין שהכל כתוב
באותו אירוע חטפתי 7 דקירות וחתכים מאז ועד היום אני בתקופת שיקום והחלמה , מאותו פיגוע אני מעיד שהתחזק רצוני ועוד יותר להמשיך את שליחותי ואת תרומתי למשטרת ישראל.

מערכת החדשות של פורטל הכרמל מודה לנעמן ששיתף אותנו בסיפור פציעתו ומאחלת לו החלמה מהירה וחזרה לפעילות השוטפת.

 

פורטל הכרמל

תגובות

1. עדואן לפני 4 שנים
סליחה מראש אבל שהאחרים יבינו

מומלצים