תל סאקי והחיבור המחודש של הישראלים

 

ב-7 באוקטובר 1973, הותקף מוצב תל-סאקי שברמת הגולן על-ידי אש ארטילרית כבדה וכוחות הצבא הסורי שהקיפו אותו. חיילי גדוד 50 מצאו עצמם מעטים מול רבים, וניסו להדוף את הכוחות בשעה שמפקדם ניסה להזעיק כוחות עתודה או חילוץ.

סגן בנימין חנני זכרונו לברכה, שמע את הקריאות לסיוע במכשיר הקשר, ועל-אף שידע כי הסורים מכתרים את המוצב ושסיכויו לגבור עליהם קלושים ביותר, הפציר במפקד הגדוד לאפשר לו לחבור למוצב המותקף.  כשניתן האישור, נע חנני עם מחלקתו על גבי נגמ"שים לעבר המוצב, בניסיון לחלץ את חבריו.

הוא ידע שהוא נוסע אל תוך האש, והוא צדק. כחצי קילומטר מהיעד נפתחה לעבר הכוח אש כבדה והנגמ"ש הראשון נפגע. הכוח לא נסוג, ותחת אש כבדה, בין רימוני עשן לפצצות מרגמה הוא סייע לחיילים לצאת מהנגמ"ש, והוביל הסתערות רגלית.

לאחר קרב עיקש, הצליחו חנני ומחלקתו לפגוע פגיעה משמעותית בכוחות הסורים, אך המחיר היה כבד, וסגן בנימין חנני ורבים מחייליו נהרגו. על אחוות הלוחמים, אומץ הלב והדבקות שהפגין במעשיו, קיבל את עיטור העוז.

מתוך ויקיפדיה , קרב תל סאקי נערך בדרום רמת הגולן במלחמת יום הכיפורים בין כוחות חי"ר ושריון של צה"ל לבין צבא סוריה. הקרב קיבל את שמו מהאזור ההררי תל סאקי שבו הוא התרחש.

מוצב תל סאקי הוא מוצב תצפית שערב המלחמה לא היה מאויש באופן רציף אלא שימש בדרך כלל לתצפיות לילה. ב-2 באוקטובר 1973, ארבעה ימים לפני פרוץ המלחמה תפסו את הקו באזור תל סאקי שתי פלוגות מגדוד הנח"ל המוצנח. בבוקר יום כיפור, 6 באוקטובר 1973, הוכרזה כוננות ספיגה ברמת הגולן. חמישה לוחמי הנח"ל ונהג מילואים מגדוד הנח"ל המוצנח, בפיקוד מפקד מחלקה 2 בפלוגה א' של הגדוד סגן מנחם אנסבכר, נשלחו על גבי נגמ"ש לאייש את עמדת התצפית על תל סאקי במטרה לדווח למפקדת הגדוד על תנועות הסורים. כוח התצפית התמקם במוצב בשעה 12:00 לערך.

מעט לפני השעה 14:00 פרצה מלחמת יום הכיפורים בהתקפה סורית ארטילרית כבדה על כל מוצבי רמת הגולן ובהפצצה של מטוסי תקיפה סוריים. שלוש דיוויזיות חי"ר סוריות בכוח של מאות טנקים ואלפי חיילי חי"ר פרצו את גדר הגבול וחדרו לרמת הגולן. חיילי התצפית דווחו בשעה 16:00 על ריכוז כוח שריון סורי גדול של כ-60 טנקים באזור רפיד ועל מסוקי סער שמנחיתים כוחות חי"ר. בשעה 22:00-24:00 דיווחה התצפית על כוחות סוריים שממוקמים מצפון לתל סאקי.

רב-סרן יורם יאיר, שהיה עם פרוץ המלחמה חניך במכללה לפיקוד ומטה, התנדב לעלות לרמת הגולן ולקחת פיקוד על גדוד 50 של הצנחנים, שמפקדו אושפז בבית חולים מספר ימים קודם לכן.

בסוף יום המלחמה הראשון, עם הצטברות ידיעות על חדירות כוחות סוריים לדרום רמת הגולן ומבלי שהיה ברור גודלם הוחלט לתת פקודת נסיגה למוצבים ולישובים בדרום רמת הגולן.

בתגובה לידיעות על כוח סורי שממוקם מצפון לתל סאקי נשלח כוח על גבי נגמ"ש להציב מארב במבואות הצפוניים של רמת מגשימים. נגמ"ש נוסף נשלח לתגבור בשעה 5:00 לפנות בוקר. לאחר שמפקד התצפית ביקש סיוע ודיווח על פצוע קשה, נשלח על ידי יאיר הכוח ששהה במארב שמנה 14 לוחמים, בפיקוד חנני, לחלץ את חיילי התצפית. במהלך תנועתו אל התל ובמרחק כ-400 מ' ממנו נפתחה עליו אש רימונים נגד טנקים ממארב סורי שהתמקם לצד הדרך. בשלב זה הלוחמים פרקו מנגמ"שים במטרה להסתער אך נפגעו מאש כבדה של המארב הסורי. בתום הקרב נותרו בחיים שני חיילים ישראלים בלבד. בתצפית תל סאקי לא הבחינו בקרב שהיה בשטח שאינו מתוצפת ובמפקדה לא נודע גורלו של כוח חנני. לצורך חילוץ החיילים שבמוצב התצפית, שהיו בו בשלב זה הרוג ומספר פצועים, נשלח כוח נוסף בפיקוד סגן כנען. כשהתקרב כוח החילוץ השני אל התל הוא הותקף באש סורית הכבדה. בתגובה פתח הכוח הישראלי באש מהמקלע שעל סיפון הנגמ"ש לחיפוי תוך כדי המשך נסיעתו כאשר הלוחמים משיבים באש ונעים לצידו. תנועת הנגמ"ש הישראלי נצפתה מהתל והלוחמים שבו פתחו במקביל באש על הכוחות הסוריים. כשהגיע הנגמ"ש כמעט לראש התל פסק המקלע מלפעול והנגמ"ש הדרדר ונתקע על סלע. כאשר נתרבו הנפגעים ומשנצפו טנקים סוריים מתקדמים החליט מפקד הכוח על נסיגה מהתל אך בשלב זה נפגע הנגמ"ש פגיעה ישירה משני פגזי טנקים סוריים שהשמידו אותו. רק חמישה חיילים נותרו מהכוח, חלקם פצועים והם חילצו את עצמם מערבה.

במקביל, הגיעו למוצב 28 לוחמי שריון מחטיבה 188 ומחטיבה 7, שרידי הקרבות באזור. החיילים נותרו בבונקר ללא אספקה וללא תחמושת משמעותית, אך עדיין היה להם קשר עם מפקדת הגדוד, והם הצליחו להעביר דיווחים מודיעיניים משמעותיים.

לאחר הלחימה העזה וניסיונות החילוץ הכושלים ביום הראשון של המלחמה, החליט המפקד אנסבכר לסגת מהמוצב. כשיצא מהמוצב נוכח שהוא מוקף בחיילי קומנדו סוריים, שנצפו כשהם מתארגנים לעליה רגלית לכיבוש התל, ושלא ניתן להיחלץ ממנו. אנסבכר החליט להתבצר בבונקר ופקד על חייליו להשמיד את המפות ואת המסמכים הסודיים, ולהשאיר בידיהם רק את פנקסי השבי האישיים. אנסבכר ביקש ממפקדת הגזרה באל-על סיוע ארטילרי, ודרש שההפגזה תכוון את המוצב עצמו, מתוך תקווה שההפגזה תמנע את עליית הכוח הסורי לתל. הארטילריה ירתה מספר פגזים לטיווח, שפגעו היטב; אולם משביקש להמשיך בהפגזה, נאמר לו שהקצבת הפגזים נגמרה.

בתוך כך המשיכו הסורים במאמציהם לכבוש את המוצב. אנסבכר פקד להכין רימוני-יד ואף להוציא את הנצרות, כדי להכינם להטלה מיידית ברגע שייכנסו הסורים לבונקר. החיילים חילקו ביניהם מנת מים קטנה שנותרה, כשהם שותים מתוך פקק הג'ריקן. חייל בשם שייקה שנפצע קשה ואיבד את שמיעתו דרש עוד מים, לא הגיב לבקשות חבריו שישתוק. בשל החשש כי החיילים יתגלו, פקד אנסבכר לחנוק את הפצוע. החייל אביטל שלא רצה לבצע את הפקודה כלשונה, כתב הודעה על ניר סיגריות והצית גפרור בחשכה והראה לפצוע את תוכנה: "אין מים, הסורים בחוץ, שתוק". שייקה הפצוע הפסיק את זעקותיו.

הסורים התקרבו אל הבונקר, הטילו רימוני-יד וירו פנימה פצצת RPG ומנשק קל. אנסבכר שהיה פצוע קשה, ביקש "מי שלא פצוע ויכול לצאת החוצה, שייצא ויגיד לסורים שאנחנו נכנעים". יצחק נגרקר, טען-קשר בכוח השריון של חטיבה 188, שהיה בין הבודדים שלא נפגע, יצא החוצה. הוא ראה שני חיילים סוריים שרמזו לו בתנועות ידיים לעבר הבונקר. נגרקר סימן להם באצבעותיו שבבונקר היו רק ארבעה חיילים מצוות טנק, שלושה מהם מתו והוא היחיד ששרד. הסורים טעו לחשוב שנגרקר הוא טייס, כנראה משום שהסרבל חסין האש שלבש דמה לסרבל טייסים. נראה שמעשה זה הציל את חייהם של החיילים בבונקר, משום שהסורים האמינו לדבריו שאין עוד חיילים חיים בבונקר; הם שבו אותו, ולא טרחו לבדוק את הבונקר.

מכיוון שנראה היה שהסכנה חלפה, פקד אנסבכר להחזיר את הנצרות לרימונים. אולם לא כולם מצאו את הנצרות בתוך הבונקר החשוך. אנסבכר סיפר שהשתמש בסיכת הכיפה שעל ראשו כנצרה מאולתרת.

ביום השלישי של המלחמה, במקביל להדיפת הסורים מהתל, נשלח, תחת אש, כוח חילוץ שלישי, אותו הוביל המג"ד, יורם יאיר. כוח זה הצליח להגיע למוצב, והופתע לגלות בו 28 לוחמים שהצליחו לשרוד לאחר ששהו במשך כ-30 שעות בבונקר

בתחקירים שנערכו לאחר המלחמה התברר כי הסורים חשבו כי בתל מוצב כוח גדול בהרבה, ולכן לא התקדמו דרומה לעבר היישובים הישראלים בדרום רמת הגולן.

בתל סאקי הוקם אתר הנצחה ורעות לזכר הלוחמים. את האתר הקים מכון הראל בניהולו של מאיר שוורץ. באוקטובר 2012 הקימה עמותת הרעות והמורשת אנדרטה לזכר הנופלים.