הדרוזים והסביבה לפי הנחיות אלאמיר אלסייד

הסופר המשורר והמחנך נביל נסראלדין מעלה את סוגיית הסביבה והשטח הביוספרי בכרמל ומשמעותו לבני העדה הדרוזית, נביל מחדד את "ארדכ ערדכ אדמתך היא כבודך, בעניין האדמות בין האחים והאחיות, הבנות שמתחתנות מוותרות על חלקן באדמות לאחיהן".

18.05.2019 מאת: פורטל הכרמל והצפון
הדרוזים והסביבה לפי הנחיות אלאמיר אלסייד

 

האדמה היא אמם של הדרוזים, כי במקור היא בסיס מחייתם העיקרי בנוסף לגידול בעל חי. כאלף שנים חיו הדרוזים מחקלאות פרימיטיבית, אך בששים השנים האחרונות עברו לחקלאות מפותחת יותר, ראה חקלאות דרוזית בלבנון ובהר חוראן שבסוריה ויישובי הגולן, הגליל והכרמל. בישראל אומנם החקלאות הפכה לפרנסה משנית וצומצם גידול עדרים.

במקורות ולפי הנחיותיו של "אלאמיר אלסייד ג'מאל אלדין אלתנוכי" אשר חי במאה החמש עשרה בן האצולה "תנוך" אשר שלטה בלבנון כ-400 שנים. מדבר על עבודת האדמה שהיא עבודת הקודש "אלחלאל" ממנה תיטע ותקצור ומזיעת אפיך, תוכל לחמך… הוא מוסיף איסור מוחלט להשתמש באדמה לנטיעת צמחים מזיקים כמו סמים.

כמו כן בספר:: "אלאמיר אלסייד", "סירתהו ואדבהו" של ד"ר פואד אבו זכי, מדבר אודות הנחיותיו של אל אמיר האוסר השחתת הטבע, על האדם לעבוד באדמתו במטרה להתפרנס ממנה, לשמור על איזון עם הטבע סביבו, כמו כן על שכניו הגובלים אותו באדמה. להשתמש בטבע כמקור מחייה רק מצמחים הצומחים "כצמחי בר" מהם למאכל ואין להשחית בטבע אלא לשמור על איזון מוחלט איתו למען קיומו והישרדותו.

הדרוזי משתמש באמרה שהיא עקרון מהותי להתנהגותו והתייחסות לטבע ולזולת באומרו ארדכ ערדכ כלומר אדמתך היא כבודך.

אפילו אל אמיר אלסייד מתייחס בספריו "שורוחאת אלאמיר" כתב-יד לנושא חלוקת האדמות בין האחים והאחיות בזה שהבנות שמתחתנות מוותרות על חלקן באדמות לאחיהן, על מנת לא להעביר אדמות ובעלות של משפחה למשפחה אחרת, מחמת סכסוכים ובעיות.

בספר "מן תוראת אל מואחידון", מדבר ומנחה "אלשייח' אבו הלאל" בעמ' 75 על התייחסות הדרוזי לחיות הבית באומרו: על בעל החיה לדאוג לה לשתיה, אוכל, מכסה ולא יעמיס עליה מעל למותר, כדי שיאכל מעבודתה "באל חלאל".

כמו כן בעל עזים או כבשים או פרות, ידאג שהחיות האלו יוכלו מהטבע באיזון, בלי להשחית עצים, או ינגסו משדות של אחרים, רק מאדמות משאע.

בהתייחס לאדמה שוב ההנחיה של "אלאמיר אלסייד" מפרש את הדת הדרוזית של הדרוזי לתת מנוחה לאדמה בשנה הרביעית, כלומר ייטע את אדמתו משך שלוש שנים רצופות. בשנה הרביעית יעזבה ואז האדמה נקראת "קראב" כמו שמיטה, ומי שינצלו אותו אלו העניים שיוכלו לתת לחיות שלהם לרעות בה.

כמו כן אם במידה וישנו צורך הומאני באדמה, כמו בניה או סלילת דרך, ישתוו השכנים באדמות במשא ומתן ביניהם.

על כן האדמה לפי מקורות הדת והפירוש היא עקרון מהותי בחיי הדרוזים כמו השמירה על הכבוד ועל הדת.

הרבה מלחמות התנהלו בין הדרוזים לשכניהם הבדואים בהר-חוראן בגלל האדמות. עד יומנו זה אדם שמוכר אדמתו כאילו שמכר חלק מכבודו, תמיד האדמות עוברות בירושה מהסבא לאבא לבנים ולנכדים, ועל כולם לשמור על ירושה זו כמקור גאווה וגם להישרדות.

שוב במקרה של אינטרס קולקטיבי שחשוב לכולם יש להתפשר בנושא האדמה, דהיינו תרומה למען הכלל.

עדות נוספת שביישובי הגליל והכרמל חיים מאות שנים באיזון עם הטבע בתוך פארק, שומרים נאמנים על הירוק שבהר, אך בעידן זה יש חוק מדינה שמותיר הפקעת 40% מאדמת האדם למען הכלל ופיתוח הכפר או המדינה, ועל פי חוק זה כולם מחויבים.

ביבליוגרפיה

1. ד"ר אבו זכי, פואד, אל אמיר אלסייד ג'מאל אל דין עבדאללה אלתנוכי, סירתהו ואדבהו. לבנון, 1997 .

2. ג'ונבלאט, כמאל. אדב אל חיאת. הוצאת אלדאר אלתקדומייה, לבנון 1987 .

3. הפעלופדיה כרך 13 ערבית, הפעלות חינוכיות תרבותיות בנושא חגי ומנהגו המוסלמים, הנוצרים והדרוזים בישראל. הוצאת ספרי חמד, ידיעות אחרונות, החברה למתנ"סים, משרד החינוך התרבות והספורט, ישראל 1998 .

4. חוברות: אלאעיאד אל דורזייה ומנהגי העדה לפי המורשת הדרוזית, כתיבה הוצאת צוות מרכז הדרכה לדרוזים, דלית אל כרמל 1996 .

5. נויהד, עג'אג', סירת אלאמיר אלסייד ואלשייח' אל פאדל, לבנון 1972 .

6. סלסלת אלתרבייה אלתוחידיה, הוצאת ועדת התרבות על ביה"ס "אלערפאן", לבנון 1974 .

7. ע"פ "אייל עיסמי מאמר בסיפורת דרוזית"

8. ד"ר פלאח, סלמאן, ועזאם פאיז. מן תוראת אל מוחדין אל דרוז לבתי ספר תיכון דרוזים, הוצאת אוניברסיטת חיפה ביה"ס לחינוך, המדור לתוכניות לימודים, משרד החינוך, ישראל 1993 .

9. תיעוד, לקט סיפורים מפי זקני העדה ומכובדיה. תחקיר קיצור וכתיבה של אגרות והנחיות של הצדיקים.

10. תיעוד כתבי-עת לפי פרקי אבות במורשת הרוחנית הדרוזית )מח'טוטאת(.

11. נסראלדין נביל,ענאקיד אל דואלי, 1992 הוצאת אלמשרק.

12. נסראלדין נביל ויהודית ברכה, בית המורשת הדרוזית 1997 הוצ' אלבאשא.
13. נביל נסראלדין ,אידליה לדליה , 1997 ,הוצ' דפוס הכרמל.

החומר המקורי הזה נכתב בספר :סיפורת ממעיין המורשת הדרוזית נביל נסראלדין , 2000 ,הוצ' בית הסופר דליה.

 

פורטל הכרמל

תגובות

8. عسفيا לפני 5 שנים
كفاكم متاجرة بإسم الدين والطائفة
7. בחורה לפני 5 שנים
מה אתם רוצים מהבחורות
6. עופר לפני 5 שנים
תודה לנביל נאסר אלדין
5. גבר לפני 5 שנים
הבחורה מנצלת הכל
4. בחור לפני 5 שנים
דברים חשובים
3. אין צדק לפני 5 שנים
עוד תזכורת לעולם הגינוצנטרי
2. רווק מבחירה לפני 5 שנים
העולם כולו מגוייס לטובת האישה
1. mgtow לפני 5 שנים
המצב הקיים נכון

מומלצים