ההורמון שמאפשר להתחבר לאחרים

נמצאה דרך נוספת שבה אוקסיטוצין "הורמון האהבה", מאפשר לנו להתחבר לאחרים דרך התנועה בריקוד. מחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה מצא כי האוקסיטוצין מגביר את היכולת שלנו להסתנכרן עם תנועות הגוף של הזולת.

05.06.2019 מאת: פורטל הכרמל והצפון
ההורמון שמאפשר להתחבר לאחרים

 

"סנכרון בין בני אדם מעיד במקרים רבים על כך שהם קרובים יותר, מרגישים טוב יותר אחד את השני, יודעים לקרוא דרך התנועה את הרגשות זה של זה. כעת מצאנו בפעם הראשונה שלאוקסיטוצין יש תפקיד חשוב במנגנון הביולוגי שיוצר את הסנכרון", אמר ד"ר פבל גולדשטיין מעורכי המחקר.

בשנים האחרונות גוברת ההבנה כי סנכרון בין בני אדם הוא מנגנון שמחזק את הקשר ביניהם. כך לדוגמא, במחקרים קודמים של קבוצת המחקר הנוכחית, בהנחיה של פרופ' סימון שמאי-צורי מהחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטה, נמצא כי בני זוג שמסונכרנים ביניהם בפעילות המוחית ובקצב הלב יכולים להפחית כאב אחד לשני בעזרת המגע. מחקרים אחרים מצאו כי אימהות מסונכרנות עם קצב פעימת הלב של העוברים שלהם וכי אימהות שמסנוכרנות יותר עם התינוקות שלהם מראים קשר הדוק יותר עימם.

לדבריו של ד"ר גולדשטיין, בתחום הפסיכותרפיה ידוע כי סנכרון הדוק יותר בתנועות הגוף בין המטפל והמטופל הוא אחד המנבאים החזקים ביותר להצלחת הטיפול. אלא שעד היום ידוע מעט מאוד על המנגנונים הביולוגים שאחראים על מננגוני הסנכרון שלנו עם אנשים אחרים.

במחקר הנוכחי, שפורסם בכתב העת SCIENTIFIC REPORTS מבית NATURE היוקרתי, ביקשו החוקרים, תלמידת המחקר ליעד יוסף, ד"ר ליאת אילון מבית הספר לטיפול באומנויות באוניברסיטה, ד"ר גולדשטיין מאוניברסיטת קולרדו ובה"ס לבריאות הציבור באוניברסיטה, ד"ר נעמה מייזלס מאוניברסיטת סטנפורד והחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטה ופרופ' סימון שמאי-צורי מהחוג לפסיכולוגיה, לבחון האם ההורמון אוקסיטוצין, שידוע כהורמון שקשור להתנהגויות חברתיות שונות, קשור למנגנון הסנכרון בתנועה בזמן ריקוד.

במחקר השתתפו 31 זוגות של חברים גברים בלבד, כדי למנוע אינטראקציות הורמונליות בין אוקסיטוצין ואסטרוגן. הזוגות, שקיבלו באופן רנדומלי אוקסיטוצין ופלצבו, התבקשו לנוע באופן חופשי ולרקוד במרחב מוגדר. סנכרון בתנועה ביניהם נמדד על ידי מעקב אחר תנועות הראש של בני זוג, מדד מקובל למדידת סנכרון בתנועה. בנוסף, מילאו המשתתפים שאלונים בהם התבקשו לדרג את רמת האמפתיה של בן זוגם.

מהממצאים עלה כי הזוגות שקיבלו אוקסיטוצין היו מסונכרנים יותר בתנועות לעומת אלה שלא קיבלו אוקסיטוצין. יתרה מכך, נמצא כי בקרב הזוגות שלקחו אוקסיטוצין, ככל שהזוגות היו אמפתיים יותר, כך רמת הסנכרון הייתה גבוהה יותר. לדברי החוקרים, המשמעות היא שבפעם הראשונה נמצא גורם ביולוגי שקשור למנגנון הסנכרון בין אנשים – הורמון האוקסיטוצין.

"ידוע שאוקסיטוצין עוזר לנו לקרוא טוב יותר את הרגשות דרך ההתנהגות של הזולת וכעת אנו מגלים שהוא עוזר לנו לקרוא את הרגשות גם דרך התנועה של הזולת. סנכרון חברתי הוא צורך בסיסי שהתפתח מוקדם באבולוציה האנושית, ולמרות זאת אנחנו יודעים עליו מעט מאוד. המחקר הנוכחי עוזר לנו להבין טוב יותר את המנגנון שעומד מאחוריו", סיכמו החוקרים.

 

תגובות

מומלצים