חינוך סביבתי לצד קורונה

עלינו לצאת ממשבר הקורונה עם תובנות יישומיות שיביאו אותנו לרמת מוכנות טובה הן מבחינת הפחתת הזיהום במרחבי הייצור והצריכה, והן מבחינת הסתגלות טובה יותר למשבר האקלים והשלכותיו. על כן על החינוך הסביבתי בעידן קורונה ולאחריו לעסוק בהזדמנויות ובאתגרים.

נגיף הקורונה פרץ בסערה לחיינו לפני כשלושה חודשים, בסין. בהתחלה זה נראה רחוק ולא מסוכן, אך תוך פרק זמן קצר, הוא התפשט ברחבי העולם כשהוא אינו מבחין בין אדם לאדם, בין גבולות פוליטיים וגרם למותם של מאות אלפי אנשים. עם התעצמות המשבר, אילצה הקורונה את המדינות לנקוט צעדי חירום מיידיים, להוציא סכומי כסף עצומים להתמודדות עם התחלואה ולתמיכה בקהילות.

מתחם ההזדמנויות בחינוך הסביבתי מאפשר לנו לזהות את הולדת המשבר, את הדינמיקה של התפתחותו והזדמנויות לפתרונות מותאמים לטיפוח אורח חיים מקיים.

הזדמנות ראשונה היא להפחית שימושים בחומר ואנרגיה במרחב הבית ספרי. הדממת המשק הגלובלי והישראלי בתוכו הובילה לירידה ניכרת בכמות הפליטה של גזי חממה ומזהמי האוויר. נתון זה ממחיש את הנזק הסביבתי שנגרם מאורח חיים מבוסס תחבורה בין-יבשתית, צריכה מוגברת ונסועה הולכת וגדלה. על מנת שמשבר האקלים לא יחייב אותנו בעל כורחנו לדמם פעילות, עלינו בין השאר, לאמץ פעילות מתוקשבת יותר במרחב הציבורי בכלל ובמוסדות חינוך בפרט.

הזדמנות שנייה היא לטפח חווית פליאה, שהייה וחקר במרחבים חוץ כיתתיים. הפתרון לפיו חלק מתלמידי בית הספר שוהים בבית ללמידה מרחוק, אינו בר קיימא לאורך זמן. לכן נדרש לאתר וליצור מרחבים חוץ כיתתים בהם תלמידים יוכלו לשהות, לחוות וללמוד זאת בשילוב הדרכת צוותי הוראה לעבודה בסביבה חוץ כיתתית.

הזדמנות שלישית היא לחזק ערכים של קיימות מקומית, ביטחון וחוסן תזונתי וקהילתי. אומנם נגיף הקורונה לא פגע במשאבים טבעיים הדרושים לאספקת מזון, אך כן הייתה פגיעה בשרשרת אספקת המזון דבר שפגע בביטחון התזונתי. יזמות קהילתית כגון גינון קהילתי וחקלאות אורבנית הן שלב בפיתוח קיימות מקומית הנותן מענה למחסור זה.

הזדמנות רביעית היא לקדם הסברה לאומית לקיימות. בדרך כלל בזמן שגרה, המדינה נעלמת כמעט לגמרי ממרחב הפרסום וההסברה ומותירה מרחב חשוב זה לתאגידים ,חברות וגופים פרטים.  משבר האקלים , כמו משבר הקורונה, מחייב את משרדי הממשלה ובראשם המשרד להגנת הסביבה לקחת אחריות על ההסברה הלאומית אודות משבר האקלים ולהשפיע  באמצעות אמצעי התקשורת והמדיות החברתיות על דעת קהל ואורח חיים.

לבסוף, ניצב בפנינו אתגר משמעותי של המשך קידום אורח חיים ירוק. בשנתיים האחרונות, הובילה התנועה הסביבתית מהפכה בתחום השימוש בכלים חד פעמיים. אך בתקופת קורונה, עקב הדרישה המוגברת לניקיון וחיטוי, ניכרת דווקא עלייה בשימוש במוצרים חד פעמיים בתוכם כפפות ומסכות והסכנה לסביבה גדלה. במלחמתנו בנגיף עלינו למצוא פתרונות נקיים ובטוחים, אך לא על חשבון הסביבה.

עלייה בכמות הפסולת הביתית ושימוש בכלים חד פעמים, ירידה זמנית בלבד בפלטות מזהמי אוויר ויותר ממיליון מובטלים שנפלטו ממעגל התעסוקה הם עדות לכך שעדיין לא השכלנו לבסס קיימות חזקה, המבטאת פיתוח סביבתי לצד חוסן חברתי וצמיחה כלכלית בת קיימא. זה הזמן לבחון, לקדם ולחזק יוזמות של כלכלה מקומית, רכש ירוק ומקומי בשיתוף הקהילה ויזמים מקומיים. החינוך הסביבתי נותן כלים לטיפוח ערכים אלה הלכה למעשה ויוצק את היסודות לחברה בת קיימא המבקשת לקדם אורח חיים בריא לצד שמירה על הסביבה ופיתוח הרווחה האנושית.

הכותב הוא ד"ר דן גוטליב, מרכז תחום חינוך סביבתי וקיימות, איגוד ערים מפרץ חיפה – הגנת הסביבה. מרצה (עמית הוראה) בתוכנית 'רוטשילד' צוערים לשלטון המקומי, ביה"ס למדעי המדינה, אוניברסיטת חיפה.