מאיר שלו סופר וד"ר שוב מפתיע

מאיר שלו : "פרופסורים ודוקטורים כל מה שמפחיד את הפוליטיקאים ואת המשטר הזה, כמו שהפחיד משטרים קודמים לו"
הסופר מאיר שלו נשא דברים במסגרת טקס תארי דוקטור לשם כבוד כחלק מאירועי חבר הנאמנים של האוניברסיטה העברית ודיבר על הקושי לחיות וללמוד בירושלים, הפחד של הפוליטיקה הישראלית מאנשי האקדמיה והתייחס לתקופת הבחירות. וגם: למה כולם מבקשים ממנו מרשם לקנאביס?

הסופר מאיר שלו נאם היום (שני) בצהריים בטקס הענקת תארי דוקטור לשם כבוד של האוניברסיטה העברית, תואר שהוענק השנה גם לו. האירוע התקיים במסגרת אירועי חבר הנאמנים של האוניברסיטה. שלו נאם בנוכחות בני משפחתו, חברים וקולגות - ביניהם נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות ובעלה דוד, הסופרת צרויה שלו, ח"כ סתיו שפיר ממפלגת "העבודה" ובמעמד נשיא האוניברסיטה העברית פרופ' אשר כהן ורקטור האוניברסיטה העברית פרופ' ברק מדינה.

שלו התייחס בנאומו לממשל ולפוליטיקאים הישראלים. הוא פנה למאות המוזמנים שישבו מולו ואמר להם: "כאן בקהל יושבים פרופסורים ודוקטורים, ופרופסוריות ודוקטוריות, מקצתם חברים וחברות שהזמנתי, ואני גאה בקרבתי אליהם. בכל פעם שאני שומע באיזה בוז ניתזת המילה 'פרופסור' מפי עסקנים ופוליטיקאים ישראלים, ובאיזה תיעוב נאמרת כאן המילה 'אליטות', אני שמח להיווכח שיותר משיש בדרך הביטוי שלהם עוינות וזלזול, יש בה פחד, וטוב שכך", אמר שלו בנאומו. "אתם, דוקטורים ופרופסורים אמיתיים, ואני, דוקטור בכאילו ויצרן לא נלאה של עובדות לא נכונות, מייצגים בעיניהם חופש ושוויון וחתירה אל האמת והרבה ספקנות - כל מה שמפחיד את הפוליטיקאים האלה ואת המשטר הזה כמו שהפחיד משטרים דומים לו, כל אחד בימיו ובמקומו, וכל מה שמזכיר לנו מה יכלה להיות ירושלים".

בהמשך התייחס לפגיעה בעולם המשפט: "קשה להיות בית משפט עליון בירושלים, עיר שחוקי המדינה משעממים אותה, וחברי כנסת בורים שפועלים בה זוממים לחוקק בה ולהשליט ממנה את מה שהם מכנים 'משפט התורה'", ולממסד הדתי: "בנבואת השלום הידועה שלו חזה ישעיהו הנביא שהר הבית יגבה מכל ההרים, שינהרו אליו כל העמים.. אך הר הבית לא גבה אלא להיפך, הוא נעשה נמוך משהיה. מי שנוהרים אליו הם קנאים וקיצונים, ודבר ה' שהם לומדים אינו חזון השלום אלא מלחמות דת והזיות משיחיות. אבל בזכות הנבואה ההיא, ירושלים משווקת את עצמה עד היום כ'עיר השלום הנצחית'.

"ירושלים נבראה בצלם המדבר והצלם הזה נשמר גם בנו, על כל מרכיביו: עמודי האש והעשן, והשעירים לעזאזל, וה'מחה תמחה את זכר עמלק', וסקילתם של מחללי שבת, והממסד הדתי שאך התחיל להתפתח וכבר התאווה לשלטון, לעושר ולכוח, והבדלי הטמפרטורות החריפים של המדבר, של לילה ויום, של שמש וצל, שכולם אינם אלא חיים ומוות, והתשוקה למנהיגים קוסמים ומחוללי ניסים: שבוקעים את הים, מורידים מן מהשמיים ומוציאים מים מסלעים. לא ייפלא שאלוהים של היהודים מתגעגע כל כך אל השלב המדברי של יחסיו איתנו. 'זכרתי לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה' - הוא קונן, נכסף אל ימי התלות המוחלטת, הכניעה והציות, לו ולנציגיו עלי אדמות. הדברים האלה אינם תיאורטיים. הם מעשיים ואקטואליים להחריד, ואבי, שבצד היותו איש ימין היה גם חילוני אדוק, היה נחרד מהם לו חי היום".

"הימים ימי הכרעה, הימים ימי בחירה, הימים ימי בחירות", הוסיף שלו. "במי לבחור? התשובה נמצאת בספר 'דברים' - ובחרת בחיים. ובחרת בהשכלה, במשפט, במדע, באמנות, ביהדות של יוחנן בן זכאי, של עמוס ושל ירמיהו, לא של אלעזר בן יאיר ושל רבי עקיבא. כאן, מעל פסגת הר הצופים, הבחירה ברורה מאי פעם".

עיקר דבריו נגעו לעיר ירושלים: "השם המלא של האוניברסיטה הוא האוניברסיטה העברית בירושלים, וירושלים, כדרכה, מסבכת ומקשה. את רוב שנותיי עשיתי בירושלים. גדלתי, בגרתי בה ולמדתי בה – באוניברסיטה הזאת כמובן – בה נולדו בתי ובני ובה כתבתי את רוב ספריי. אני מכיר אותה היטב, אבל ירושלים לא מכירה אותי ולא מכירה בי, וגם לא מכירה אתכם ולא מכירה בכם, קהל נכבד.

"קשה לחיות בירושלים. קשה להיות תושב שלה. עיר ששיח ושיג לה עם דוד המלך ועם אברהם אבינו, ואשר הכירה אישית את ישו ואת מוחמד איש מהם לא שילם ארנונה, אגב אין לה עניין בתושביה. קשה להיות סופר בירושלים, בעיר שבודה בדיות הרבה יותר טוב מכל סופר שהוא, ואף מצליחה לשכנע את קוראיה שמדובר באמיתות צרופות. קשה להיות במאי תיאטרון בירושלים, בעיר שהיא ההצגה הכי טובה בה עצמה. קשה להיות מוזיאון בירושלים, עיר שאוצרת ומציגה את עצמה. קשה להיות אוניברסיטה בירושלים, כי חשיבותה והשפעתה לא יגיעו אף פעם לחשיבותם של המקומות הקדושים שבה. וקשה להיות דוקטור לשם כבוד בירושלים, בעיר שמחלקת תארי כבוד משלה: קדושים לשם כבוד, סיקריקים לשם כבוד, שאהידים לשם כבוד, מהרסים ומחריבים לשם כבוד, אשר לא ייצאו ממנה".

והיה בנאום גם הומור, הרבה מאוד הומור. בתחילת דבריו אמר כי "המילה 'דוקטור', בגילי, אני נתקל בה לעתים יותר מדי תכופות. עלי לציין שלפני כמה שנים קבלתי תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בן גוריון שבנגב, אז שאלו אותי חברים אם אוכל לתת להם מרשמים לאנטיביוטיקה.

היום המצב השתנה, ומאז שנודע דבר תואר הדוקטור שאקבל מהאוניברסיטה העברית, כולם מבקשים ממני מרשמים לקנאביס".

בטקס הוענק תואר ד"ר לפילוסופיה לאות כבוד גם לנשיאת בית המשפט העליון בדימוס השופטת מרים נאור, הסנאטורית הקנדית לינדה פרום, נשיא אפלייד מטריאלס העולמית לשעבר ד"ר דן מידן, מחזיקת קונצרן התקשורת האירופי "אקסל ספרינגר" פרידה ספרינגר, יו"ר קרן אבי חי מם דריאן ברנסטין, הפסנתרן והמנצח היהודי-בריטי סר אנדראש שיף, רות פלינקמן-מרנדי, פרופ' לואיז א' פרסקו, פרופ' ארמנד פאול אליויסטוס ופרופ' ג'ון יו-לי וונג.

בטקס תקבל כלת פרס ישראל לתעשייה יהודית (דיתה) ברוניצקי את פרס בובליק היוקרתי לתרומה לקידומה ולפיתוחה של מדינת ישראל, והרב ד"ר שלמה ריסקין, רב המועצה המקומית אפרת ומייסד רשת החינוך "אור תורה סטון", יקבל את פרס רוטברג לחינוך יהודי.

כמו כן, במהלך אירועי חבר הנאמנים יתקיים טקס קבלת תארי דוקטור, כשלא פחות מ-335 בוגרים יקבלו השנה את התואר האקדמי הנכסף, יותר מכל אוניברסיטה אחרת.