רק שנעבור את הקורונה בשלום

 

פתאום כולם בבית, חלק עובדים מהבית, כמעט כמו בחופשה משפחתית, רק שאין יציאה לנופש ואטרקציות ונאלצים לחיות תחת קורת גג צפופה 24/7. אכן ימים חדשים בחיינו. על אף הקושי הרב והסיכון לשלום הבית המשפחתי הטמון בחובו, אפשר בהחלט להפוך ימים מאתגרים אלה לימים משמעותיים ובונים, כאלה שירשמו כימים מעצימים. נביא בקצרה כמה רעיונות ודגשים, היוצאים משלוש אבני יסוד בחינוך  כדי שנוכל לא רק נעבור ימים אלה בשלום אלא אף  לצאת נשכרים מהם.

1. אבן ההקשבה וההכלה
2. אבן הסמכות והגבולות
3. אבן המשמעות
4. אבן ההקשבה וההכלה
5. מודעות לחסמי תקשורת: כשאנחנו מקשיבים לאחר, נשתדל להיות עם ליבו ורגשותיו ולא עם ההיגיון שלנו, בוודאי בזמן סערת רגשות. כשהלב סוער, לא משנה מה נכון, מה הגיוני ומה צודק. חשוב רק להקשיב באמפטיה ולכל היותר לומר שאנחנו מבינים לסערת הרגשות ונהיה כאן לכשתרצה לשוחח באופן ענייני על הדברים. לא נשלול רגשות, לא נאשים, לא נצדיק את האחרים בסיפור, לא ניתן הסברים פסיכולוגיים ופילוסופיים אף אם הם נכונים לאירוע ובוודאי לא נגיב בציניות שזה נשק קטלני ומסוכן.

2.הקשבה יעילה: עלינו להיות קשובים לרחשי הלב, לשפת הגוף, לאינטונציה בקול. מה לא ייחשב כהקשבה יעילה? כשאנו מקשיבים תוך כדי פעילות אחרת: הקלדה במחשב, קריאת עיתון, צפייה בטלוויזיה או במסך המחשב, וכן הלאה.

3. הגדרת רגשות: אצל ילדים קטנים ובמידת מה אף אצל נוער בוגר, יש צורך בהגדרת תחושות בשעה שהילד נמצא בסערת רגשות. לתת שם לרגש. בדרך כלל בשל ההתלהמות והבלבול, בעיקר אצל הצעירים שביניהם, יש קושי להגדיר את אופי הרגש. לכן כשאנו שומעים טענה, טרוניה, או כל התנהלות כואבת נגיב ע"י מתן שם לרגש, כדי להבהיר את הכלת הרגש: "אני מבין שאתה כועס.", "אתה נראה נסער ביותר, נראה שבאמת הרגיזו אותך." "נראה שעברת חוויה מאוד לא נעימה."  "וואוו, נראה שממש פגעו בך באופן מכאיב מאוד." ומה אם נטעה? אל דאגה, על פי רוב יעורר הדבר חשיבה קצרה ובמקרה הצורך יתקן אותנו בן שיחנו. שיח קצר זה יסייע להגדיר את רגשותיו. תהליך הגדרת הרגשות מסייע לשכך את רגשותיו הסוערים.

4. הקשבה פעילה: הקשבה יעילה לא דורשת בהכרח ניהול דו שיח, קבלת מענה או מתן פתרונות מידיים. פעמים רבות, אין הדובר מבקש כלל עצה או פתרון ,אלא רק הבנה, והשתתפות בחוויותיו. לכן, כשנשב מולו, נקשיב בקשב רב. בהקשבה פעילה: פנינו מביעות אמפתיה והתייחסות לדבריו בהתאם לנאמר: מבט תמיהה, מבט שואל, כיווץ פנים המשקף השתתפות בצער, בכאב, מבט שמח ביחס לבשורה, מבט מפרגן כשנדרש, השמעת קולות ורחשים המתאימים לכל מצב... אוהה, אוי אוי אוי, מה אתה אומר? אני לא מאמינה!!!! באמת ??? די בביטויים קצרים אלה, בהבעת הרחשים ובשפת הגוף כדי להפוך הקשבה חד צדדית להקשבה פעילה יותר. התייחסויות אלה עדיפות על פני כל העצות ,ההצעות או הטפות המוסר .

הקשבה בזמן לחץ או בזמן פעילות דחופה אחרת, אינה הקשבה יעילה

5.  להמריא בדרך הדמיון: לעיתים הילד יהיה נסער מעבר לכל פרופורציה הנראית לנו סבירה. אם אנו חשים כי ילדנו יצא מפרופורציה, נצא גם אנו, אבל באופן הומוריסטי ודמיוני.

שי: "אני שונא את המורה יונית, היא המורה הגרועה ביותר שראיתי, משעממת ,טיפשה ואכזרית... הלוואי ותתנגש במשאית בדרך לבית הספר כשהיא במכונית החדשה שלה."

אמירה חמורה לכל הדעות, נוכל להגיב כרגיל בביקורת על ההפרזה,  ומה אם נגיב אחרת? באופן הומוריסטי ?  "אוווו, אני רואה שהמורה יונית הצליחה היום להוציא אותך משיווי משקל...בוא נארגן לה כרטיס טיסה לחלל לשנה הקרובה... מה דעתך."? לכולם בסיפור זה ברור שהייתה כאן הפרזה משני הכיוונים, אבל באמצעות ההומור הראתה האם כי היא מבינה את כעסו הרב של שי, ומבלי לשפוט לגופו של עניין, היא הבינה כי הוא אינו רוצה לראותה לעולם...

1. אבן הסמכות והגבולות

אין ספק שימים אלה מאתגרים בהחלט את הסמכות ההורית הנשחקת תחת העומסים הרגשיים, הכלכליים ואחרים. לכן נדרשת תכנית למניעה ולצמצום החריגה מהגבולות.

1. איך מציבים גבול מאוזן ויעיל?
2. , ייתכן שנמצא עצמנו מבולבלים. יש צורך בגבולות ועלול להיות רע אם לא יהיו. מצד שני, גבולות מופרזים, יביאו את חינוך ילדינו ואת המצב בבית לפיצוץ. איך נצא ממבוך זה? כיצד נדע שאנו מציבים גבול נכון ומאוזן? כיצד נפעל כדי שלא נהיה רכים מדי וילדינו יהיו מפונקים ונעדרי גבולות מצד אחד, ומאידך לא נמצא עצמנו נוקשים מדי ומפריזים בדרישות?

אנו נדרשים לאיזון תמידי ולבחון בכל רגע את מבחן התוצאה. אם נגלה שילדינו פורעים את הגבולות, מעיזים להתחצף ומסרבים בעזות פנים , נבין כי יש תקלה והגבולות שהעמדנו הם רכים מדי. אם נגלה שילדינו כבויים וכעוסים, פוחדים לשוחח אתנו על קשייהם ועל כישלונותיהם ומגלים קשיים בהשתלבות במסגרות חברתיות ובבית הספר, כדאי שנעשה חשבון נפש מחודש לגבי הגבולות המופרזים שדרשנו מהם.

1. גבול עקבי ויציב:

הגבול צריך להיות קבוע ולא משתנה ע"י מצבי רוח. אי אפשר שהיום נכריז כי לא נרשה חוצפה כלפי אמא, אבל מחר ברגע של זחיחות הדעת ובשעת מצב רוח נינוח במשפחה, נעבור לסדר יום אם ילדנו יאמר דבר מה חצוף. הבלגה כזו, אף אם היא באה בשם האווירה הטובה, פורצת סדק בגבול... לאחר מכן תבואנה פרצות נוספות אם לא נסכור אותן מיד.

אם נמצאים בסיטואציה רגישה ולא רוצים להעכיר את האווירה, אפשר להסתפק ברמיזה או בהערת אגב, ורק לאחר מכן בצד להבהיר כי הייתה זו "חציית גבול "שלא נסכים לה אף כי נמענו "מלפוצץ את האירוע" בגללה.

1. הגבול גלוי וידוע לכל:

כשם שלפני גבול יש שלטי אזהרה, כך צריך בגבולות הבית. צריך להבהיר מראש במהלך החינוך שלנו מה מותר ומה אסור וכשמזהים את ההתקרבות של הילד לקו הגבול, לא נחכה לנפילתו ואז נגיב, אלא נזהירו קודם: "צבי, חמוד... אתה מתקרב בהחלט לקו הגבול...אני מאוד מבקשת שתדע לעצור בזמן ושלא נצטרך לכעוס או להגיב"

• .גבול מוגדר וברור:

בחינוך כמו בניהול, יש מנהלים שנוטים לתת הוראות מעורפלות ולא מפורשות בעיקר כדי לאפשר מרחב תמרון. במצב של חריגה יוצא המנהל בקצף על העובד שטוען להגנתו כי לא חשב שנקודה זו אינה תקינה . למשל, "אל תחזור מאוחר מדי!", נו? מה זה? מתי זה "מדי"? או "לא להשתולל!" מה זה? "זה הרי רק משחק מהיר, לא השתוללתי". "עשה שיעורים בזמן!", איזה זמן? של מי? שלי או שלך? וכד.' כשאנחנו מנחיתים הוראות שאינן מוגדרות דיין, אנחנו מתכוונים לדברים מאוד מוגדרים הברורים לנו מעצם ניסיוננו ותפיסתנו. אנו יוצאים מנקודת הנחה שהחשיבה שלנו ברורה לכולם. האם נתנו דעתנו שגם לאחר יש קו חשיבה והגדרות משלו, שמן הסתם יפרש אותן לפי אמות מידה שלו? ככל שנגדיר בדיוק ובמונחים ברורים את כוונותינו, כך יקטנו החיכוכים :"אני מבקש להגיע עד השעה אחת עשרה ולא אחרי כן!" "אבקש לא לרוץ במטבח ,אפשר בחצר", "אשמח מאוד אם השיעורים יתבצעו לא יאוחר מהשעה שש "וכד.' במצב זה הגבול ברור וגם תוצאות החריגה ממנו והדברים אינם ניתנים לפרשנות ולוויכוח מיותר.

1. גבול שקול והגיוני:

הגדרת חוקים וכללים היא דבר רציני שדורש שיקול דעת חשיבה ופרשנות למשמעות החוק, דיון על העונש על הפרתו ועל התוצאות האפשריות שלו . אם ניתן חוקים וגבולות בלתי סבירים ביחס למה שהורגלנו עד כה במשפחה או באופן החורג מהמקובל בחברה, נצטרך טיעון טוב במיוחד כדי שחוק זה יוכל להתקיים בצורה נכונה . אבל נניח שנכפתה עלינו תקופת מגורים במקום שאינו לרוחנו: מגורים אצל החמות עד לקבלת מפתח הדירה החדשה, או השארות בבית קטן בתקופה מתוחה. יתכן שמחוסר ברירה אנו נדרשים להציב גבולות השונים באופן מהותי מהמקובל בסביבה . כדאי שנשב עם ילדינו, קטנים כגדולים, להסביר את סיבת הכללים החדשים הנדרשים. רצוי לנמקם בהיגיון עפ"י מערכת הערכים שלנו ועפ"י סדרי העדיפויות החינוכיים שקבענו בינינו כהורים. אין הכרח שהילדים יסכימו לכללי הבית, רק חשוב שיבינו אותם ואת ההיגיון שלנו העומד מאחוריהם. יש להשתדל שכלל אחד שקבענו לא יסתור כלל אחר ואם נתגלתה סתירה בין הוראותינו, כדאי שנבחן ונבהיר את הסתירה ואם יש צורך בכך, חובה עלינו גם לתקן אותה.

1. הגבול מוגדר ברגיעה ובשיקול דעת:

כשאנו נתקלים בבית בהמולה, בבית הפוך, במריבה בין אחים וכד', קרוב לוודאי שנאבד העשתונות. כמה מאתנו אולי יתפתו לצאת מיד בהכרזה: "זהו! עד כאן! ולירות לחלל האוויר רצף חוקים חדשים ומוזרים. קרוב לוודאי שילדינו יבחינו בקוצר הרוח שלנו, ואפילו אולי יבינו לליבנו ויניחו ש "החקיקה החדשה" והספונטנית היא לא רצינית באמת, היא רק תוצאה של המתח הרב שבו אנו שרויים, וכשנרגע... גם החוק הזה יחלוף. במצב שכזה כבר הפסדנו. בכך העמדנו בסיכון חוקים אחרים שנחוקק ברגע התרחשות שאינו נוח מבחינתנו. תמיד תלווה מחשבה את ילדינו, שכשנרגע, הכול יחזור למסלולו ובעצם אין משקל רציני להכרזותינו.

לעומת זאת אם נכריז ברגע ההלם הראשוני: "יונית, אני מזועזעת מחוסר הסדר בבית. אני קורסת מעייפות. אני מבקשת שעד שאתעורר ממנוחתי הסדר יחזור על כנו ונשב לדון בזה בהמשך וכיצד עלייך להתנהל בהמשך כדי שנוכל לחיות יחד באופן סביר בתקופה הקרובה". נבטא מעט את כעסנו, בלא לפלוט משפטים לא שקולים ורק כשנרגע נשב בנחת ובשיקול דעת עם ילדינו לדיון כיצד למנוע מצבים כאלה בעתיד.

• .הבסיס ההכרחי לגבול יעיל הוא המחיר בקצה:!

הדבר שאולי מרבית ההורים ואנשי החינוך עושים מאמץ רב ובצדק,  כדי להימנע ממנו, הוא גביית המחיר ממי שעובר על הכללים. ברור לנו שהכרזה על גביית מחיר: "עונש" או "תוצאות" מהילד, פותחת פרק סיוטי של בכיות ,מחאות, ויכוחים בלתי פוסקים, הכרזת "סכסוך בבית, קריאת תיגר מצד הילדים ,איומים על מחאות הכואבות להורים (אברח מהבית...) ועוד שלל מניפולציות בהן מתמחים ילדינו. לכן, הטוב ביותר הוא שנפעל מלכתחילה בחוכמה מול הילדים, כדי למנוע בעתיד כל חריגה מהעקרונות שהובהרו לעיל. יחד עם זאת, אם הכרזנו לאחר חשיבה ולאחר שיקול דעת על מערכת כללים, כדאי שניתן אזהרות כבר באמצע הדרך מרגע שניכרת תנועה לכיוון המעידה ולא נחכה עד לחציית הגבול: "דן יקירי, אני רואה שאתה מתקרב בצעדי ענק לעבר ההתנהגות ממנה הזהרתי, שים לב שלא להמשיך בדרך הזו" ואם הכיוון ממשיך: "דן, אתה קרוב לחציית הגבול ואני מודיע באופן חד וברור שלא אעבור על כך לסדר יום...ייגבה ממך מחיר כבד, אם תחצה את הקווים!"

ובמקרה שאכן נחצה הקו, עדיין כדאי לברר בשיחה מאוד קצרה האומנם? שמא רק נדמה לנו, או אולי היה זה בשוגג וכד'. אם השתכנענו שהייתה חציית קו ברורה, יש הכרח בגביית המחיר המוסכם במלואו. מחיר זה לא בהכרח עונש, תלוי בילד ובמצב, לעיתים די במבט מוכיח כדי לתקן ולעיתים נדרש מחיר כבד יותר, שלילת זמן מסך, חבילת אינטרנט, שלילת צ'ופר עתידי או כל דבר שמתאים לזמן, למקום ולילד.

מניפולציה - אמנות של ממש אצל הצעירים בעיקר...

אחת מאומנויות הגיל הצעיר היא המניפולציה.הילדים מכירים אותנו היטב ואת "הבטן הרכה" של כל אחד מאתנו, וממהרים ללחוץ במקומות הרגישים כל אימת שהם מרגישים כי נשקפת סכנה למילוי רצונותיהם המיידיים. החל ממניפולציות קטנות ועדינות ועד חריפות יותר. בחינוך משמעות המילה "מניפולציה" היא הפעלת עורמה, הונאה, סחיטה רגשית כדי להשיג דבר שאיננו מסכימים לנותנו בעת שיקול דעת. הילד המניפולאטור מגלה נקודות תורפה אצלנו ומנצל את חולשותינו כדי להשיג דבר, גם אם זה על חשבון אחרים, תוך ניצול רגשותינו, לחצינו ופחדינו. בלשון אחרת זהו "טרור" ואף "סחיטה באיומים." כדאי מאוד להבהירלילד שהמניפולציה ברורה ושאין בכוונתנו להיכנע לטרור ויהי מה. יתירה מזו, יש להעביר את השליטה אלינו, "אם תמשיך במניפולציות כאלה, נאלץ לגבות ממך מחיר"

עד כאן, ניסינו למנוע חריגות. אבל כיצד מגיבים לחריגה מגבולות?

ככל שנעמול קשה יותר במניעה כך נצמצם חריגות. אך ברגע שיש חריגה, ראשית עלינו להודיע על כך לילד שיידע בבירור שאכן זיהינו חריגה התנהגותית: "דע לך שהתנהגותך אתמול חרגה מהכללים עליהם הודענו ,אבא ואמא."

• . יש להודיע מה בכוונתנו לעשות וכיצד להגיב: אפשר להודיע על הבלגה הפעם, אבל לא להבליג סתם, " כי... זו פעם ראשונה... כי בסה"כ לאחרונה ראינו שיפור... כי המצב כיום מורכב ולא נרצה להעכיר את האווירה וכד ."'או פשוט להודיע על התגובה האחרת בה בחרנו בליווי נימוק קצרצר בלבד.

ב.  תגובה הולמת ופרופורציונאלית - לא להתלהם ולטפס על עצים שקשה לרדת מהם, תגובה מדודה שתכאב ותעביר מסר אך לא תהיה מתמשכת  בהתאם לגיל ולחומרת המעשה.

ג. עמידה איתנה אל מול התסכול, המחאה וגילויי העצבות, וכל מניפולציה אחרת כפי שהוסבר לעיל.

• . דחייה חדה של כל הלחצים ושל איומי הטרור במשפט פשוט: "זו החלטתנו ,התגובה שלך היא בחירה שלך ואולם אם היא לא תהיה סבירה, יוחרפו התגובות שלנו.

ה.  העניין החשוב ביותר בכל התהליך הוא שיחה רוגעת כעבור זמן מרגע העימות, כמו שעות או ימים בהתאם למצב. בשיחה זו נסביר בעיקר את תחושותינו. חשוב לזכור שללא "שיחת סגירה" לאירוע משמעתי, ימשיכו לנשוב רוחות רעות באוויר. ייתכן שאנו נשכח מהאירוע, אך רישומו השלילי ימשיך ויהדהד אצל הילד ואף עלול להביא לתגובה בעייתית. סגירת האירוע מפנה משקעים מן העבר ופותחת פתח לדף חדש.

ניהול משברים

משברים אינם בהכרח דבר רע. אחד הכללים החשובים הוא שלעולם לא יוצאים ממשבר במצב דומה לנקודה ממנה נכנסנו אליו.

משבר הוא צומת דרכים ממנו אפשר לנסוק או להתרסק, אך לעולם לא לחזור לנקודת המוצא! אם לא ינוהל הסכסוך נכון, המריבה תיצור נתק והחרפה ביחסים .אך אם ינוהל הסכסוך נכון, ותתקיים פגישה רוגעת מתוך חשיבה עמוקה מצד ההורים יש סיכוי שהיחסים יהפכו להיות הרבה יותר חמים וקרובים, מתוך יצירת חוזה או הסכם התנהלות חדש.

לעיתים כדאי ליצור משבר יזום כל עוד אנו חושבים בהיגיון ושולטים בלהבות אבל אסור להיות מונעים מרגשות, מאמוציות קשות, מתסכולים או מאגו. בפנייה רגועה שקטה ומנומקת נבהיר להם שאיננו מוכנים עוד להמשיך במצב זה, מה שהיה לא יוכל עוד להימשך, גם אם המחיר יהיה קשה.

אם הנער עונה באופן ענייני, מסביר את עצמו, מסביר מדוע זה קורה ומתחייב לשנות, זה מצוין. העניין צריך להיבדק בפועל. אך אם הוא לא מגיב, מזלזל ,מסרב לשתף פעולה או מבקש פשוט ש "נצא לו מהווריד", יש מקום לעלות שלב וליצור משבר יזום.

"אמא ואבא החליטו ביחד שמכאן ואילך, ללא ... יינקטו צעדים משמעתיים שילכו ויחריפו בהדרגה, אם התנהגותך לא תתוקן." כאן יש מקום לראות אם הושגה הרתעה . אם הוא נשמע לבקשה ושינה את התנהגותו - מה טוב. ואם לאו - יש לעלות שלב. "בשל החריגות יישללו הדברים הבאים..." כמובן, בשיקול דעת, לפי דרגת החומרה כל בית ע"פ הנורמות המקובלות. אבל, ברגע שמתגלה שיפור ולו הקל מצדו, יש מקום לפרגן ולעודד,  בלא לוותר על ביצוע משימות. לעומת זאת, חשוב להבהיר שללא ביצוע, יש מחיר.

1. אבן המשמעות

נחזור שוב ושוב על שלושת היסודות הקריטיים בחינוך שרק שילוב חכם ומאוזן ביניהם עשוי להביא לתוצאות חיוביות בחינוך. הקשבה, גבולות ומשמעות. בהיעדר אחד מהם, אנו עלולים להיתקל בפערים ובקשיים.  חשוב שילד יגדל בבית מלא הקשבה ומכיל כעסים ותסכול. חשוב שהילד יקבל גבולות מוגדרים בבירור ובנויים עפ"י הנאמר לעיל. אבל מאוד חשוב שההורה המחנך יהווה דוגמה אישית ודמות מלאה משמעות בעיני הילד. עלינו לזכור: תפקידנו כהורים הוא קודם כל לכוון, להנהיג, להוביל ולא רק לספק צרכים ומאוויים של הילד, ודאי לא להיסחף לנתינת שפע ללא גבולות מבלי לראות התנהלות תקינה של הילד . חייב להיות קשר ישיר בין עמידה בכללים ובין קבלת הטבות עפ"י הכלל: "ייתן - יקבל, לא ייתן - לא יקבל!" כשאין קשר בין התנהגות, התנהלות ובין קבלת דבר מה, אנחנו יוצרים בלבול בקרב הילדים ועיוות חינוכי שאינם מכינים אותם כראוי לחיים. ובכך אנו מועלים בתפקידנו כהורים ומייצרים "תאי טרור רדומים" שיתפרצו ברגע שנסרב בפעם הראשונה לספק גחמות אלה.

כדי להיות הורים משמעותיים לילדינו אנחנו צריכים ללמוד לשמור על איזון עדין כלוליין בקרקס.

בין הקצוות הבאים. הורה שימצא רק בצד הימני החיובי והנחמד, ימצא עצמו נכנע לטרור ולילדים ללא גבולות. לעומת זאת הורה שימצא עצמו בעמודה השמאלית הקשוחה, ימצא עצמו מתנתק מהילד ומאבד קשר משמעותי מולו.

ההמלצה הכללית היא להיות 80% בעמודה הימנית וכ 20% בעמודה השמאלית. אבל להתאים את ההתנהלות למציאות הנדרשת. לזה נקרא: "יכולת גמישות תפקודית גבוהה" גם קשוח וגם רך כשצריך, גם מקשיב וגם פוקד כשצריך וכד'.

אוהב ותומך------      מול------   מבקר ומוכיח

מאפשר ומתיר------מול------ אוסר ומחמיר

מקשיב ומכיל------מול------פוקד ומגביל

נותן ומעניק------מול------דורש ותובעני

מכבד ומוחל------מול------נוזף ומעניש

מלמד ומעצים------מול------פוקד ומצווה

מאפשר בחירה------ מול------תובע לבצע רק בדרך שלו

חשוב לזכור שהורה משמעותי ירשם אצל הילד כמשמעותי רק אם מצליח להיות מאוזן בין הצד הרך (בעמודה הימנית) ובין הצד הדורש (בעמודה השמאלית) באיזון ממוצע של 80/20 לטובת הצד הרך.

במצב זה הילד יראה בהורה אדם בוגר אחראי ויציב שלא רק מספק צרכיו אלא אף מציב לו גבולות ומאפס אותו כשצריך. זה גם מקנה ביטחון(אפילו אם מראה כעס ותסכול) וגם מקנה מעמד משמעותי להורה בעיני הילד.

חשוב לזכור שרק איזון בין שלוש אבני היסוד יוכל להביא להצלחה, ללא אחת מהן, יהיו סדקים בחינוך. נשלב את אבן ההקשבה עם אבן הסמכות והגבולות וכמובן עם אבן המשמעות.

 

• לקריאה נרחבת יותר אפשר לבקר באתרי : www.davidabu10.co.il
• ד"ר דוד אבודרהם davidabu10@gmail.com  052-3694077 

 סרטוני חינוך קצרים

 

 

הכותבת רחל אבידר אבודרהם, שדרנית ומשווקת תוכניות ברדיו טלוויזיה לב העיר ארצי עולמי, עיתונאית במערכת פורטל הכרמל והצפון לקידום עסקים  קטנים וגדולים  0527976220