התרחבות תופעת השימוש בסמי אונס

יו"ר הוועדה ח"כ פורר אמר כי יבקש ממשרד התקשורת לבחון דרישה מאפליקציות ההיכרויות לאזהרה של המשתמשים על התופעה והסכנות שלה. "האינטרנט והיכולת ליצירת מפגשים מידיים בבתים במיוחד בתקופת הקורונה הופכת את התופעה להרבה יותר חמורה"
 
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי קיימה דיון בנושא התמודדות המדינה עם התרחבות תופעת השימוש בסמי אונס. בפתח הדיון אמר יו"ר הוועדה עודד פורר כי התופעה מתרחבת והופכת לנסתרת. "האינטרנט והיכולת ליצירת מפגשים מידיים בבתים במיוחד בתקופת הקורונה הופכת את התופעה להרבה יותר חמורה".
 
ח"כ תמר זנדברג שהייתה מיוזמות הדיון אמרה: "יש לנו בעיה בין הפער הבלתי נסבל של התרחבות התופעה והשימוש בסמי האונס לבין איסוף המידע וההיכרות של המערכת הממוסדת הרפואית והמערכת המשפטית עם התופעה. יש פה תופעה שכביכול חמקמקה ואין לה כמעט שום רקורד. יש רק כתב אישום אחד עם תיעוד לסם אונס. צריך להתחקות אחרי אותו מסלול חמקמק שבו התופעה כביכול נעלמת מכיוון שהסמים הללו מאוד רגישים לזמן והתגובה המהירה בחדרי הטראומה וערכות האונס - שם צריך לשים לב".
 
ח"כ עאידה תומא סלימאן: "נשים בתחילת הדרך לא היו מודעות לכך שנפלו קורבן לשימוש בסם האונס. הוכח שהדרך הכי טובה למצוא את עקבות הסם בגוף הקורבן אם עובר הרבה זמן היו דרך בדיקות שער של נפגעת קורבן האונס. במדינה לא היו מוכנים להשתמש בבדיקת השעיר משום שהיא עולה המון כסף. מה שמדאיג עכשיו זה הטיפול בחדרי הטראומה לקיום הבדיקה. הבנתי ושמעתי שאומרים לאישה שפונה לחדר הטראומה שאם היא לא הולכת להתלונן לא יעשו את הבדיקה הזו".
 
ח"כ מיכל קוטלר-וונש יו"ר הועדה למאבק בנגעי הסמים והאלכוהול אמרה כי צריך מודעות של צוותים ואנשי מקצוע על מנת לאתר את הבעיה כבר בחדר הטראומה וגם לדעת איך להתמודד עם הסטיגמה שמלווה את התופעה. "צריך לתקוף את הנושא בצורה רוחבית. צריך להשית אחריות על אתרים ואפליקציות. צריך שתופיע אזהרה באתרי ההיכרויות על כך שהתופעה קיימת".
 
יעל שרר מנהלת הלובי למלחמה באלימות מינית: "במשך שנים אמרו לנו שאין סמי אונס בישראל. אמרו לנו שאלו נשים שהשתכרו ואחר כך מצטערות על המעשים שלהן. ברור שלא מתקצבים בעיה שלא קיימת. לא היה ידע על משהו שכביכול לא היה קיים. לא היה נוהל וידע מהם הסמים הנפוצים פה. גם כשנכתבו נהלים וגם הורחבו מספר הסמים אותם צריך לבדוק ראינו שנבדקו נשים בודדות בלבד. הבדיקות שלנו העלו שמשרד הבריאות לא אכף את הנוהל וצוותים בבתי החולים לא הכירו את הנוהל. כך גם צוותי המשטרה בעבודתם מול בתי החולים לא עבדו בשיתוף פעולה. למה לא ליישם נוהל שמתוקצב כבר לפני שנתיים? יש פה עניין פלילי. אם המדינה לא יודעת מה היא צריכה לעשות מה היא מצפה ממני כאישה לעשות?"
 
תפארת סולמון נפגעת סם אונס סיפרה לוועדה את סיפורה: "אדם שפגשתי יום קודם לכך הזמין אותי לסיגריה אצלו בגג. הוא זה שגלגל את הסיגריה, לאחר שהוא הביא טבק מחדר השינה שלו. עלינו לגג והמשכנו לדבר, הוא דיבר ואני הקשבתי. הכל היה כשורה, עד שלא. איבדתי תחושת זמן, שמעתי את מילותיו, אבל לא היה שם קשר הגיוני, משהו לא היה כשורה. הוא דיבר בקול מונוטוני ורגוע, מתעלם משאלתי בנוגע לשעה וכמות הזמן שישבנו ודיברנו. מתעלם מהאמירה שלי שאני רוצה ללכת. הבנתי שמשהו קורה, בדיעבד אני יודעת להגיד שרק אני עישנתי, והוא ניסה להסיח את דעתי ממה שקורה לי. קמתי וברחתי מביתו, הוא רדף אחרי, נסעתי משם במהירות, הזמנתי אמבולנס ויידעתי את אמא שלי".
 
לדברי סולמון הצוות שהגיע לא האמין לסיפור שלה על כך שסוממה ועליה להגיע לבית חולים."הם לא רצו לפנות אותי כי חשבו שאני שיכורה או משוגעת. לאחר תחינות חוזרות שלי הם נכנעו והסכימו לפנותי על אף הספק שלהם. הצוות פינה אותי לשערי צדק, בשום שלב הם לא אמרו לי שבבית החולים הדסה עין כרם יש חדר אקוטי מותאם למקרים מאין זה. בהגעתי למיון כבר איבדתי הכרה ואימי ייצגה אותי אל מול הרופאים. היא אמרה להם מפורשות שאנו חוששות לסמי אונס וביקשו שיבצעו את בדיקות הדם והשתן הייעודיות, נאמר לנו שרק בתל השומר ניתן לבצע בדיקות מקיפות לסמי אונס. אימי ביקשה אף לקבל את הדגימות בעצמה כדי לבצע את הבדיקות במעבדה פרטית ונאמר לה שאין אפשרות כזאת. הרופא במיון אמר שהוא הורה למעבדה לשלוח את הבדיקות לתל השומר. עוד באותו יום הלכתי להגיש תלונה במשטרה, היה לי את שם התוקף, מספר הטלפון שלו והכתובת שלו. נאמר לי שיפתחו חקירה ויעדכנו אותי במידה ומשהו יתפתח. שבועיים לאחר מכן התקשרתי לבית החולים לקבל את התוצאות מתל השומר, נאמר לי שהמעבדה בשערי צדק מעולם לא שלחו את הדגימות שלי לתל השומר. בבירור מול הרופא במיון הוא אמר שאינו יודע למה זה קרה, הוא אמר להם לשלוח את הדגימות והוא אינו יודע מדוע לא קרה".
 
ח"כ יואב סגלוביץ': זה מסוג הדיונים המתסכלים – יש את כל ההנחיות ופשוט לא מקיימים אותם. היינו עם הוועדה בחדר אקוטי. ההסברים חוזרים על עצמם בכל שנה ויש תסכול אדיר. לא שואלים את הבחורה – מה עבר עליך? צריך טיפול משמעותי".
 
ד"ר רוני ברקוביץ' מנהל אגף אכיפה ופיקוח במשרד הבריאות: "היום אנחנו עובדים על 25 בדיקות שער שעשינו". ח"כ פורר: על פני כמה זמן זה מתפרש? ד"ר ברקוביץ': על משך זמן של שנתיים וחצי, שלוש. 2 בדיקות היו חיוביות, 7 ממתינים לתשובה והשאר שליליים. ל-20 אחוז מהבדיקות שאנחנו לקחנו אין תיקים במשטרה ולהגיד שאנחנו מתנים תלונה במשטרה זה לא מדויק". ח"כ זנדברג: "היחס צריך להיות הפוך. זה בדיוק מוכיח שאתם מתנים במפורש או מרומז".
 
ד"ר ריקרדו נחמן רכז ארצי של בדיקות קליניות משפטיות: "סם האונס זה לא ghv, כל התוצאות שלנו מראות שסם האונס מהראשון ועד החמישי - זה אלכוהול, לא כל אחד יודע כמה לשתות ומתי לעצור. סם האונס נעלם מהר מהגוף ומהדם. מבחינת המערכת המשפטית רק הדם קובע האם אדם נחשף לאותו חומר בזמן המעשה הנפשע. אם אנו תולים הרבה תקוות בשערות או ציפורניים אנחנו טועים כי זה לא מצביעה על תאריך התקיפה כי זה יכול להיות אחרי או לפני האירוע וזו בעיה שצריכה להיות ידוע לכולנו".
 
ד"ר ג'וליה ברדה מנהלת חדר 4 בבית החולים וולפסון: "יש לנו שיעור מאוד גבוהה של בדיקות לסמים שעומד על 20 אחוז כשבתוכם זה כ-7 אחוז סם אונס ו-15 אחוז לשאר עשרת סמי האונס המוכרים". ח"כ זנדברג שאלה 20% ממה, מכלל הנשים שמגיעות למיון? ד"ר ברדה השיבה: "20% מהנשים שהגיעו לחדר הטראומה". חברת הכנסת אמרה שהנשים שמגיעות לחדר הטראומה הן נשים שנחשד שעברו עבירת מין ולכן מה עם שאר 80 האחוזים וד"ר ברדה השיבה כי לעוד עשרה אחוזים לוקחים בדיקות אלכוהול ולשאר ה-70 אחוז שנשארו כנראה הגיעו מאוחר".
 
בהמשך הסבירה ד"ר ברדה כי מרבית הבדיקות שנערכות הן פנימיות וחלקן נשלחות לתל השומר – "כולן נשמרות אצלי במעבדה. שום דבר לא נזרק". שרר מנהלת הלובי טענה כי הבדיקות של ד"ר ברדה הן פנימיות "הן לא קבילות בבית המשפט. משרד הבריאות בנוהל מכתיב שכל הפנאל הזה צריך להיבדק בתל השומר ולא פנימי וזה 20% אחוז שלא קביל". ח"כ סלימאן פנתה לד"ר ברדה ושאלה: "למה אתם לא מבצעים מה שהנוהל אומר – למה החלטתם על מדיניות אחרת? וד"ר ברדה השיבה: "הנוהל החדש של דיווח קיבלתי אותו לפני חודשיים וזה לא משנה". "חברי הכנסת בדיון היו המומים: "מה זה לא משנה?" אמר היו"ר פורר, "יוצא נוהל בשנת 2018 ואתם מקבלים אותו ביוני 2020".
 
ד"ר זהר סער מנהלת המחלקה לטיפול באלימות במשפחה ותקיפה מינית במשרד החינוך במשרד הבריאות אמרה: "הנוהל הועבר בדצמבר 2018 לכל בתי החולים. דיברנו עם ד"ר ברדה בכמה מסגרות סביב נושא של מרכזים אקוטיים". לדברי ד"ר סהר הנוהל מיושם ואפילו יותר מזה.
 
ח"כ זנדברג: "אני יוצאת הרבה יותר מתוסכלת ומודאגת ממה שהגעתי. אנחנו פול גז בניוטרל – שמענו את וולפסון ושמענו את ריקרדו ואנחנו עשר שנים אחורה. מדברים איתנו על האשמת הקורבן על זה שאישה אולי לא יודעת לשתות. זאת עדיין שלילת כושר התנגדות אם יש השקייה מכוונת אז יש סעיף בחוק ואולי היו 3 שימושים בסעיף בחוק שמענו זאת מהפרקליטות. אנחנו צריכים לחזור לבסיס. סם אונס הוא אגדה עבור גורמי הבריאות. אין הפנמה בבתי החולים שצריך לגלות את סמי האונס, זה לא קיים. אם נתחיל את זה אז נתחיל לדבר על קמפיינים. נגיד נעורר מודעות ואותם נשים יגיעו לחדרים האקוטיים, ישימו להן אינפוזיה וישלחו אותן הביתה. 25 בדיקות שער בשלוש שנים לאלו שמגיעות אחרי זה לעג לרש".
 
רב פקד גל ספן ממשטרת ישראל: "יש עשרות תיקים בכל שנה בכל הקשור לסמי אונס. אם רוצים לבודד מתוך המקרים עצמם את העברה של שלילת כושר ההתנגדות שזאת העברה המצביעה על סם אונס מדובר במקרים בודדים. יש 3 אירועים ב-2018, 3 ב-2019 ו-2 בשנה הנוכחית".
 
היו"ר פורר סיכם את הדיון ואמר כי הנושא הרבה יותר גדול ממה שהוא חשוף ומוכר. "הנתונים שאנחנו רואים מדברים על שלושה או שישה מקרים ומדובר בפועל בתופעה נרחבת הרבה יותר. לא הצלחתי להבין ממשרד הבריאות איך הנוהל מיושם ומי אחראי על היישום. הבלגן הזה לא מאפיין רק את משרד הבריאות. אולי צריך להקים עוד משרד ממשלתי שיפעל לקשר בין המטות השונים לשטח". ח"כ פורר פנה למשרד הבריאות ואמר: "תכינו את עצמכם. אנחנו נרד לשטח ולחדרי מיון שאין בהם חדרים אקוטיים. דווקא בתקופה הזאת קורים הרבה מקרים בבית. אתם מדברים על מספרים מאוד מאוד קטנים 25 בדיקות בשלוש שנים. אני קורא לממשלה להקים צוות משותף למלחמה בתופעה הזו. זה צריך לבוא מההסברה ועד ההרשעה. נרתום את איגוד הברים והמסעדנים לטובת קמפיין להעלאת המודעות לתופעה ואני אבקש ממשרד התקשורת לבדוק אזהרה שתופיע באפליקציות ההיכרויות".