לחולל את השינוי הרצוי באמצעות התת-מודע

התיאוריה של NLP מניחה שהכוונה שלנו כלפי עצמנו היא תמיד טובה. גם כשמשהו משתבש, המנגנון הפנימי יוצר את צורת ההתמודדות הטובה ביותר מבחינתנו. תיאוריית הדמיון המודרך מדברת על כך שאנו יכולים להיות במקומות שאליהם אנו שואפים להגיע, וכך לסמן עבור עצמנו את היעד ואת הדרך.

13.04.2020 מאת: פורטל הכרמל והצפון
לחולל את השינוי הרצוי באמצעות התת-מודע

תמונה מאתר pexels.com

 

תקשורת טובה, דילוג בין עבר-הווה-ועתיד, דיאלוג בין חלקים בתוכנו שאחראים על תפקודים שונים וכן הרפיה; אלה הם רק חלק מהכלים שמציעה מכללת רטר, שנוסדה על ידי דפנה ואמיר רטר (שגם מלמדים במכללה).

הגישה הטיפולית שהם מלמדים נולדה מהתבוננות, צפייה באנשים, הבנת בסיס התקשורת ופרקטיקה שיש לחוות ולאו דווקא להבין. הם בעצמם אומרים שה-NLP לא המציא דבר, אלא רק סידר את הדברים.

בראשית ברא

הכול התחיל כאשר פרופ' ג'ון גרינדר, בלשן במקצועו, וד"ר ריצ'רד בנדלר, מתמטיקאי, איש מחשבים ופסיכותרפיסט - נפגשו באוניברסיטה בסנטה קרוז. הם החליטו לפענח את הצופן של טובי המטפלים; משהו בסגנון "תגידו לנו מה אתם עושים ואנחנו נסביר לכם איך אתם עושים את זה".

הם בחרו 4 אנשים: ד"ר מילטון אריקסון, רופא ואבי הטיפול קצר המועד; ד"ר פריץ פרלס, אבי תורת הגשטאלט; ד"ר וירג'יניה סאטיר, עובדת סוציאלית ומטפלת משפחתית וכן פרופ' גרגורי בייטסון, סוציולוג ואנתרופולוג. אלו היו בעיניהם המטפלים הבולטים והמצליחים של התקופה, ולכן הם שאפו לפצח את החידה: מה בעצם עובד בתהליך הטיפולי?

הם פירקו לגורמים את התנהגותם וגילו את המשותף והייחודי לארבעתם. למשל, כשווירג'יניה סטיר הנחתה טיפול משפחתי וכל אחד מבני המשפחה רואיין לחוד, כל אחד מהם אמר שאותו היא הבינה במיוחד, שאליו היא מתחברת יותר מהשאר.

החוקרים רצו להבין איך היא מעניקה לכל אחד את התחושה שהוא אחד ויחיד. הם שלפו את הכישורים הללו והדביקו אותם להנחות היסוד של ה-NLP, מתוך מחשבה שאת האינטואיציה של הגדולים אפשר לנתח וללמד גם אחרים.

עקרונות השיטה

אחד העקרונות החשובים ב-NLP הוא אבחון התקשורת של המטופלים. יש חלוקה לסיווגים, ומלמדים את המטופלים לדבר בשפה של האחר. בודקים, למשל, אם האדם מדבר ברובד של מחשבות, רגשות או התנהגות. לפי האבחון מנסים לתקשר איתו ברובד שלו, ואז להוביל אותו לדבר גם על הדברים האחרים.

למשל, להביא אדם פרקטי, שמדבר על מה שהוא עושה, לבטא את רגשותיו. האבחון דורש מהמטפל גמישות ויכולת לתקשר בצורות שונות עם אנשים שונים. עיקרון נוסף בתקשורת הוא החושיות - אנשים מחולקים לראייתיים, שמיעתיים ותחישתיים, וברגע שמזהים אותם אפשר להתאים אליהם את השפה.

אנשים ראייתיים, למשל, מרבים להשתמש במילים "תראה", "ראיתי", "תסתכלי"; כמו במשפטים "ראית איזה סירחון?", "זה נראה טעים" וכדומה. זו שפה שטבועה בתת-מודע, ולכן הם ירגישו נוח יותר עם מי שמדבר בשפה שלהם.

המטפל צריך ליצור כימיה עם המטופל, אבל ברוב תחומי הפסיכולוגיה לא מלמדים איך לעשות זאת. ב-NLP יש כלי פרקטי לאבחון סוגי תקשורת וליצירת כימיה, שהיא בסיס לשיתוף פעולה ולהצלחת התהליך הטיפולי.

אלמנט הראפור (Rapport) נותן לאחר להרגיש שאני דומה לו, ולכן גם מבין אותו, על ידי חיקוי שלו. למשל לשבת כמוהו - רגל על רגל או בשיכול רגליים. דוגמה לראפור לא טוב היא לבוא בבגד חשוף להרצאה מול קהל חרדי. גם אם יש לך דברים מאוד חכמים להגיד, אין סיכוי שמישהו באמת יקשיב.

חולים ורופאים פוגשים אחד את השני כל הזמן, אבל הרופאים מדברים בשפה מקצועית והחולים לא מבינים כלום. כשמדובר בילדים צריך להתכופף כדי להיות איתם בגובה העיניים, ועם מי שלוחש כדאי לדבר בשקט. מילים, לבוש, קצב דיבור, למרות החיצוניות שלהם - הם מרכיבים הכרחיים ביצירת תקשורת.

ההבדל בין NLP לדמיון מודרך והשילוב ביניהם

נקודת המוצא של השיטה היא שכוונת המטופל היא טובה, שהצורך הוא לגיטימי ושיש לפתוח אפשרויות למילויו. חלק גדול מהעבודה ב-NLP מתבצע בעיניים עצומות, תוך יצירת קשר עם כל מיני חלקים בתוכנו. אחר כך מגייסים את הדמיון כדי למצוא פתרונות. החלק הדמיוני יכול לשפוך אור על כל מה שלא ראו החלקים האחרים קודם לכן.

בהקשר זה יש להבין שדמיון מודרך ו-NLP הם שני כלים שונים לגמרי, שכל אחד מהם עומד בפני עצמו. נל"פ הוא הבסיס המובנה, ואילו הדמיון המודרך הוא המקום הפתוח. השפה של התת-מודע היא דרך הדמיון, והמוח מגיב לדימיונות הללו כאילו היו אירועים אמיתיים (לדוגמה: חייכו והמוח ישחרר אנדורפינים, גם אם אתם מרגישים רע).

הטיפול מתבצע ב-5 שלבים:

שלב ראשון - להבין ולהגדיר מה האדם רוצה, מה המטרה שלו.

שלב שני - חיזוק המשאבים הפנימיים, מקורות הכוח, הכישורים והכישרונות שלו.

שלב שלישי - חזרה לעבר כדי להגיע למקור הבעיות, באמצעות שחזור זיכרונות, ריפוי או תיקון.

שלב רביעי - מיקוד באופן ביצוע השינוי בפועל בזמן הווה.

שלב חמישי - התייחסות לעתיד. מדמיינים את העתיד ומוודאים שהשינוי יישמר.

כל זה מתבצע מתוך הנחה שצורת המחשבה תשפיע בסופו של דבר על תפישת העולם שלנו, ותיצור את השינוי המבוקש בהדרגה.

 

תגובות

מומלצים