רשלנות רפואית בטיפול שיניים

מה החשיבות של הקפדה על רישום רפואי מסודר ע"י רופאי שיניים ? כיצד אי הקפדה על רישום רפואי תקין משפיעה על תביעות רשלנות רפואית נגד רופאי שיניים ?

05.05.2020 מאת: פורטל הכרמל והצפון
רשלנות רפואית בטיפול שיניים

 

תביעה נגד רופא שיניים

לבית המשפט הוגשה תביעה נגד רופא שיניים לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, כתוצאה מטיפולי שיניים רשלניים שהוענקו לו על ידי רופא שיניים במרפאת שיניים.

לא היה חולק כי טיפולי השיניים שבוצעו לתובע במרפאה מוגדרים כטיפולי שיקום לפה.

לטענת התובע, הנתבעים לא הדריכו אותו באשר לצורך בטיפולי שיננית או טיפולי היגיינה אחרים במהלך התקופה בה טופל במרפאה.

עוד נטען ע"י התובע באמצעות עו"ד רשלנות רפואית, כי הרשומה הרפואית של המרפאה, לא הייתה מפורטת "כנדרש בהנחיית משרד הבריאות", ולא הופיעה חתימת או חותמת הרופא שהעניק את הטיפול, כך שלא ניתן לזהות מי מהנתבעים ביצע טיפול ספציפי זה או אחר.

הנתבעים טענו בהגנתם, כי יש לדחות את התביעה מן הטעם שהתובע אינו יודע מי מהנתבעים העניק לו את טיפולי השיניים.

הנתבעים טענו, כי הם ניהלו רישום רפואי, אך התובע בעצמו לקח את תיקו מהמזכירה של המרפאה וסירב להחזירו לידיהם.

חשיבות הרישום הרפואי

בית המשפט ציין כי קיימת חשיבות רבה לתיעוד מלא של פעולות רפואיות וכי אין חולק כי ישנה חשיבות רבה ביותר לביצוע רישומים על ידי רופא בעת הטיפול שהוא מעניק או סמוך לאחריו. חשיבותם של הרישומים, במיוחד בטיפולים מורכבים במקרים של רשלנות רפואית בהשתלת שיניים, נובעת הן מהצורך לבצע מעקב אחר מצבו הבריאותי של המטופל ולקבל תמונת מצב מלאה באשר למצבו זה, על ידי כל גורם רפואי שיגיש סעד לאותו מטופל, וכן מהצורך בראיות אותנטיות ובעלות משקל באשר להשתלשלות האירועים במהלך הטיפול ובאשר לתוכנו ומהלכו של הטיפול.

לפיכך נקבע, כי מקום בו לא נערכו רשומות רפואיות בנוגע לטיפול, ולא ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה, יועבר נטל הוכחת העובדות השנויות במחלוקת שיכלו להתברר מתוך הרישומים אל כתפי הרופא או המוסד במסגרתו ניתנו השירותים הרפואיים.

על רקע האמור, טענו הנתבעים כי דין התביעה להידחות מחמת שהתובע לא ידע לציין זהות הרופא שהעניק לו טיפול זה, או אחר. עם זאת בית המשפט פסק כי החסרים וליקויים ברשומה הרפואית שהוצגה מצדיקים, באופן מובהק, העברת נטל ההוכחה והשכנוע אל שכמי הנתבעים.

מסקנתו של בית המשפט מכל האמור לעיל היתה שהתנהלות התובע, במהלך הטיפול ואחריו, לא היא שגרמה, או תרמה, להידרדרות במצב שיניו.

הכרעת בית המשפט

סיכומו של דבר בשאלת הרשלנות מסקנת בית המשפט היתה כי הנתבעים, כולם, סטו סטייה רבתי מהסטנדרט הרפואי הסביר.

בסופו של יום, נותרה הגנת הנתבעים ללא שהיא נתמכת בחוות דעת מומחה רפואי מטעמם, בעוד חוות הדעת של מומחה בית המשפט היתה לחובתם,

הנתבעים טענו כי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, אינה אובייקטיבית, ואינה משקפת את מצבו הרפואי של התובע עת התחיל טיפול במרפאה.

מאידך, התובע ביקש לאמץ חו"ד המומחה מטעם בית המשפט, והדגיש את מעמדו המיוחד של המומחה הרפואי שמונה על ידי בית המשפט, הנהנה מחזקת האובייקטיביות, וכן הנטייה של בית המשפט לאמץ את קביעותיו ומסקנותיו.

הלכה פסוקה היא, משמתמנה מומחה מטעם בית המשפט, יאמץ בית המשפט, ברגיל, את קביעותיו ומסקנותיו , למעט מקרים חריגים בהם נראית סיבה בולטת לעין המצדיקה סטייה מחוות דעתו.

בסופו של דבר בית המשפט הטיל על הנתבעים, ביחד ולחוד לשלם לתובע פיצויי בסכום של - 452,165 שקלים, בתוספת שיעור של 20% שכ"ט עו"ד, ועוד סך של - 12,000 ₪ הוצאות משפט.

 

תגובות

מומלצים