שיא של מכירות ביום האם וולנטיין בכפרים הדרוזים
שנת הקורונה הביאה אלפי אנשים מהכפרים לבצע קניות רחבות של תכשיטים נעליים בגדים ממתקים מתנות ופרחים לרגל יום האם ויום ולנטיין , מועדים אלו הוכיחו שזה מועד טוב ומוצלח לעסקים בכפרים, אם חשבתם שאין כסף מתגלה תמונה אחרת בפועל.
מאות אלפי ש"ח הושקעו בשני המועדים הנ"ל במיוחד בכפרים נרשמה עליה ברכישת קניות ומתנות
יום האישה הבינלאומי, שנקרא במקור "יום הפועלות הבינלאומי", מצוין ב-8 במרץ בכל שנה. מוקד החגיגות נע בין ציון כללי של כבוד ואהבה כלפי נשים לבין ציון ההישגים הכלכליים, הפוליטיים והחברתיים של נשים. בחברה הערבית ובארצות ערב נחגג במקביל ליום זה יום האם בתאריך 21 למרץ בכל שנה.
כחלק מהעולם הגלובלי גם בכפרים הדרוזים אימצו את יום האם ויום ולנטיין, כימי חג שבהם מוציאים כספים רבים על קניית מתנות לאמהות, לבעלים ולנשים, לארוסה ולארוס ולאוהבים. יש לציין שהמבוגרים יותר בחברה לא מחשבים ימים כאלה ולא זוכים ליחס כמו בקרב הגילאים הצעירים יותר, שהולכים בקו המודרני.
יש לציין שיום האישה שהחל כאירוע פוליטי סוציאליסטי, השתלב בתרבות של מדינות רבות, בעיקר במזרח אירופה, משום שנקבע על ידי ברית המועצות כחג קומוניסטי. באזורים רבים האירוע איבד את גונו הפוליטי, והפך לאירוע שבו גברים מביעים את אהבתם לנשים באופן הדומה במקצת לשילוב בין יום האם לבין יום ולנטיין.
יום זה צוין לראשונה בשנת 1911, הרעיון של "יום האישה הבינלאומי" החל להתגבש במאה ה19 עם התרחבות התעשייה והמחאה נגד תנאי העבודה. גם בישראל מציינים יום זה, בכנסת מקיימים דיונים בנושאים שונים הקשורים לנשים כמו שוויון זכויות, הפגנות מתקיימות, מוסדות ומקומות עבודה מחלקים זרי פרחים לנשים.
בשנת 1919 נערך בקופנהגן לראשונה כינוס נשים בינלאומי והוכרז על יום האישה הבינלאומי. שנה לאחר מכן צוין יום זה על ידי מיליון בני אדם באוסטריה, דנמרק, שוויץ וגרמניה.
בחודש דצמבר 1977, החליטה האסיפה הכללית של האומות המאוחדות (או"ם) לאמץ את ההחלטה בדבר כינונו של יום המוקדש לציון זכויות האישה ולשלום עולמי.
חגיגת יום האישה הבינלאומי היא ההכרה בכך שקידום השלום והחברה כרוכים בהשתתפות פעילה ובשוויון של נשים, ובהכרה בתרומתן של נשים לשלום ולביטחון בעולם.
בישראל מציינים את יום האישה הבינלאומי בדיונים שונים ובעצרות והפגנות על מצב האישה במדינת ישראל בכל התחומים.
בסוף שנת 2020 חיו בישראל 4,677,700 נשים, מתוכן כ-27% בנות 14-0, כ-60% בנות 64-15 וכ-13% בנות 65 ומעלה.
בסוף שנת 2018 בקרב בנות 29-25, 50.4% מהנשים באוכלוסיית היהודיות והאחרות היו נשואות, לעומת 73.0% מהנשים הערביות בקבוצת גיל זו. בשנת 2008, עמד הנתון על 53.8% בקרב יהודיות ואחרות ועל 80.7% בקרב ערביות.
בסוף שנת 2018, בקרב בנות 49-45, 10.0% מהנשים באוכלוסיית היהודיות ואחרות היו רווקות, לעומת 11.5% מהנשים הערביות. בשנת 2008, עמד הנתון על 6.3% בקרב יהודיות ואחרות ועל 11.3% בקרב ערביות.
מספר הילדים הממוצע שאישה בישראל צפויה ללדת במהלך חייה (שיעור פריון כולל) הוא 3.01 ילדים, גבוה מהממוצע במדינות ה- OECD- 1.6.
גילן הממוצע של נשים שילדו את ילדן הראשון עלה מ-25.7 בתחילת שנות ה-2000 ל-27.7 בשנת 2019.
6.1% מכלל התינוקות שנולדו לנשים יהודיות בשנת 2019 היו של נשים רווקות, פי 2 מאז שנת 2000.
נשים רווקות נוטות ללדת לאחר גיל 30, ובמיוחד בגילים 39-35.
כ-9% מהנשים בגיל 15 ומעלה, גרות בגפן (כ-297 אלף נשים), בהשוואה לכ-8% מהגברים, בדומה לשנים קודמות. אחוז הנשים היהודיות הגרות בגפן גבוה מאחוז הנשים הערביות הגרות בגפן (כ-11% לעומת כ-4%, בהתאמה).
תוחלת החיים בישראל בשנת 2019 עמדה על 84.7 שנים בקרב נשים ועל 81.0 שנים בקרב גברים.
מאז המקרה הראשון של קורונה בישראל בסוף פברואר 2020 ועד ל-22 בפברואר 2021, אומתו לנגיף קורונה מספר דומה של נשים וגברים, כ-350,000 בכל מין (תושבים בלבד). מספר הנשים שנפטרו מהנגיף עד לתאריך זה - 2,359, נמוך יותר ממספר הגברים - 3,189.
54% מהנשים בנות 20 ומעלה מעריכות שמצב בריאותן 'טוב מאוד', 30% מעריכות שמצב בריאותן 'טוב'.
בשנת 2018/19 היו בישראל 122,794 ספורטאים פעילים, 23.7% מתוכם היו נשים.
בקרב תלמידי כיתות יב שיעור הזכאות לתעודת בגרות בקרב בנות גבוה מהשיעור בקרב בנים - 71.1% לעומת 60.2% ב-2019, בהתאמה.
בשנת הלימודים תשע"ח (2017/18) עמד שיעור הנשים מכלל תלמידי המכינות הקדם-אקדמיות על 45.7%.
53.1% מהנשים שסיימו את לימודי התיכון בשנת תשע"א המשיכו ללימודי תואר ראשון בתוך 8 שנים, לעומת 34.6% בלבד מהגברים.
בשנת תש"ף (2019/20) למדו 327.3 אלף סטודנטים וסטודנטיות בישראל, מתוכם 193.4 אלף נשים (59.1%). לשם השוואה, בשנת תש"ל (1969/70) הנשים היו פחות ממחצית מכלל הסטודנטים (43.3%).
בשנים 2019-2014 השתתפו בממוצע בכל שנה[ 1,090 חוקרות בעלות תואר שלישי ישראליות וזרות במחקרי בתר-דוקטורט.
בשנת 2020, אחוז הנשים הבלתי מועסקות מכוח העבודה הגיע ל-4.1% לעומת 4.5% בקרב הגברים.
מאז פרוץ משבר נגיף קורונה, האחוז מכוח העבודה בממוצע לחודשים מרץ-דצמבר 2020 של הנשים הבלתי מועסקות והמועסקות שנעדרו זמנית מעבודתן בכל השבוע בגלל סיבות הקשורות בנגיף קורונה היה 17.1% מכוח העבודה, לעומת 14.8% בקרב הגברים. בהסתכלות רחבה יותר על קבוצות נוספות שהושפעו מהמשבר נראה כי האחוז בממוצע לחודשים מרץ-דצמבר 2020 של הנשים מכוח העבודה המותאם שהיו בלתי מועסקות, מועסקות שנעדרו זמנית מעבודתן בכל השבוע בגלל סיבות הקשורות בנגיף קורונה, לא משתתפות בכוח העבודה שהפסיקו לעבוד בגלל פיטורין או סגירת מקום העבודה ממרץ 2020 ולא משתתפות אחרות בכוח העבודה המעוניינות לעבוד עכשיו אך לא חיפשו עבודה בחודש האחרון בגלל קורונה – הגיע ל-19.5% לעומת 16.9% בקרב גברים.
91% מהנשים המועסקות מרוצות מעבודתן (90% מהגברים), 58% מהנשים מרוצות מהכנסתן (67% מהגברים).
15% מהנשים המועסקות דיווחו כי הן 'מרוצות מאוד' מהאיזון בין בית לעבודה, ו-46% נוספות דיווחו כי הן 'מרוצות'.
ל-2.1 מיליון נשים היו רישיונות נהיגה. חלקן של הנשים מכלל המורשים לנהוג עמד על 44.5%.
בשנת 2020 היו הנשים 37.7% מהנפגעים ו-24.3% מההרוגים בתאונות דרכים (מסוג ת"ד מורחב, כולל תאונות שאירעו באזור יהודה והשומרון).
בקרב בני זוג נשואים, מרבית עבודות הבית כגון כביסה, ניקיון ובישול, נעשות בעיקר על ידי הנשים.
25.1 אלף עומדים לדין במשפטים פליליים – שהם תושבי ישראל – קיבלו פסק דין בשנת 2018. מתוכם 2.2 אלף נשים ו-22.9 אלף גברים.
בשנת 2019, 85.7% מבני 20 ומעלה ציינו שהם מרגישים בטוחים במידה רבה או במידה רבה מאוד, ללכת לבד באזור מגוריהם בשעות החשיכה. האחוז בקרב הגברים היה גבוה בהרבה מהאחוז בקרב הנשים (91.7% לעומת 79.6%, בהתאמה).
