אבו יאיר ומנסור עבאס

מה את חושבת הנהגה יקרה שתעבדי עלינו? שרגע לאחר שנבחרת תהפכי לדיקטטורה שהשטן לא ברא?.

אבו יאיר נמצא בפלונטר. גוש הימין נמצא בפלונטר.

לא צריך להגיד שגם גוש השמאל נמצא בפלונטר כל מדינת ישראל נכנסה לפלונטר. נתניהו לא יכול לקחת את עבאס בתור שותף לא מבפנים ולא מבחוץ, לא מעט מתנגדים יהיו לו בתוך הליכוד וגם אם יצליח לאכוף משמעת סיעתית הזיווג הזה לא יחזיק מים.

אמנם נוכח עינינו המשתאים נחשף סוף סוף פוליטיקאי ערבי עם הגיון בריא שאפשר לעשות איתו עסקים, הוא מבקש כסף למרבה במחיר עבור הקול שלו, וכי יתר המפלגות לא מבקשות כסף? המפלגות החרדיות לא מבקשות כסף? ההיגיון אותו היגיון ואפשר להפעילו גם עכשיו ולבלוע אותו גם עם עבאס בעזרת ממיס טוב אבל הבעיה אחרת.

תוקף ההיגיון של עבאס ובוחריו מוגבל עד מאוד והוא יפקע עם ההחלטה הממשלתית הראשונה שיש בה את המאפיין העלול לפגוע בכבוד הערבי ולאו דווקא מבצע בעזה גם ירייה שנויה במחלוקת בראשו של מחבל יכולה לחבל בשותפות ולהפקיע כל חוזה.

שום נוסחה לא תחזיק כאשר הכבוד הערבי נכנס בתוכה, תשאלו אותי אני יודע על מה אני מדבר.

אם כן אפשר עם ביטחון להוציא מחוץ למשוואה הקואליציונית את המשותפת ורע"ם, דהיינו 11 מנדטים, נותרו לנו 109 היינו 59 ימין נגד 50 שמאל, וגם אם נשחק עם בנט מטוטלת לא נגיע לשום תוצאה.

גם אם נקח את החרדים ונזווג אותם עם לפיד, שוב בעזרת ממיס טוב, התוצאה המקסימלית שנגיע אליה לא תעבור את מכסת 54 המנדטים: דרעי + גפן + לפיד + גנץ + סער + בנט = 54, תעשו חשבון אם לא מאמינים לי.

את ליברמן מיכאלי סמוטריץ' והורוביץ הוצאתי מהמשוואה האחרונה מטעמים מובנים כי גם להיגיון העקום יש גבול.

ישראל רבותי היא דמוקרטיה, דמוקרטיה אמיתית. אומרים שהיהודים מגיעים עם כל דבר למקסימום האפשרי, הקומוניסטים הגדולים ביותר היו יהודים, הפושעים הגדולים ביותר בהיסטוריה היו יהודים, הסוציאליסטים, האידאליסטים, המצביאים, המדענים, שיאני נובל מה לא, וגם הדמוקרטיה האמיתית בתבל היא ישראל ולראיה ראו את ארבע מערכות הבחירות האחרונות ועוד היד נטויה.

אזרחי ישראל התבקשו לנהל מדינה דמוקרטית ואכן הם עשו מדינה דמוקרטית למופת. אבל העסק באופן כלשהו נתקע דווקא בגלל הדמוקרטיה.

אני חזיתי את זאת לפני כ-15 שנה אבל לא תיארתי לעצמי שהעסק ייסגר בגלל הדמוקרטיה. ישראל, אם נסתכל עליה מזווית עסקית, היא עסק סגור רשמית מזה שנתיים כי מנהלי החנות הגיעו למבוי סתום. ואם נסתכל על ישראל מזווית קצת יותר רחבה נגיע למסקנה כי היא עסק מוגבל לקוי וחסר יכולת להתקיים לתקופה ממושכת.

הוא לא עסק רווחי על פי ההשקעות והצפי שלו. העסק הזה סובל מנכות חלקית מזה 40 שנה כי כל פעם שממנים לחנות הזו מנהל חדש הוא נתקל בבעית הקואליציה, עליו למנות 61 דירקטורים לחנות הקטנה שלו, זו הדמוקרטיה. ומאיפה יביא המסכן 61 מנהלים שיחתמו על צורת הניהול שלו, יש לו מקסימו 40 מנהלים שבאו עימו מהבית או שקרובים פחות או יותר לעמדותיו, אבל מאיפה לכל הרוחות יקושש את יתר הדירקטורים. זאת בעיה.

גם המנהל המוכשר ביותר הגיע למסקנה כי בשביל לקיים את החנות שלו ולהוציא לפועל ולו חלק זעום מכשרונותיו- עליו לכופף טיפה את הראש ולבלוע צפרדע ועוד צפרדע. קראתי היום מאמר איום על נישואין פתוחים שתכליתו לצרף חברה משותפת לחיי המין של הזוג המאושר. בסיפת המאמר נכתב כי משם הכל הסתבך.

גם העסק שלנו אט אט הסתבך עד שנתקע ואני חושב שהתקיעה הזאת מבורכת כי בלעדיה היינו ממשיכים לנהל עסק בלתי רווחי בעליל שאינו מניב את הרווחים המצופים ממנו ביחס להשקעה שבו. שום מנהל טוב ומוכשר ככל שיהיה לא יכול לנהל את העסק עם 61 דירקטורים ויותר שמאיימים לסגור את העסק אם לא ישעה לגחמה זו או אחרת.

אומרים כי זו הדמוקרטיה והמציאות אומרת זו דמוקרטיה שאוכלת את יושביה. זו כוונה טובה בדרך לגיהנום עסקי ובלתי רווחי בעליל. זה פלונטר שנכפה עלינו וטוב שכך, טוב שנכפה עלינו היום ולא מחר כי יכלנו לצלול עמו עד מצולות.

בשביל להבין את הקשר בין דמוקרטיה לפלונטר הסרטני הרשו לי לקחת אותכם אחורה במנהרת הזמן כאשר אבות אבותינו ישבו סביב שולחן עגול ודנו בשאלת השאלות: איך מאפשרים חיי חברה ביחד. עלינו לבחור הנהגה שתדבר בשם כולנו, תעשה עסקים עם יתר הקבוצות ותאכוף את החוק על כולנו – זו הייתה המסקנה שאבותינו הגיעו אליה: לבחור הנהגה באופן דמוקרטי וכן היה. כך עשו "כמעט" כל המדינות הנאורות, האמריקאים האירופאים... האמריקאים הטיבו לעשות ושמו את יהבם בידי שלוש ישויות: נשיא שעומד בראש ממשלה פדרלית הכפופה חוקתית לסנאט ולבית הנבחרים; שלושת אלו, אמרו האמריקאים, יספקו את הבלמים והאיזונים במשטר הדמוקרטי.

ישראל מנוייה על הדמוקרטיה האירופאית הדוגלת במשטר פרלמנטרי, או בעגה הישראלית 'ממשל קואליציוני' ועיקרו: הבה נצרף למיטה הלאומית מאהבות ומאהבים מכל הקשת הפוליטית ויעמוד בראשה פטרון אחד שינהל את העסק. אבל העסק התקרקע בסופו של יום ולא המריא מדוע שאלתם? כי שום ספינה לא יכולה להפליג עם 61 קברניטים או יותר, שום עסק לא יכול להתנהל עם יותר ממנהל אחד. הבעיה המקורית היא כי שכחנו את הנקודה המרכזית עליה סיכמו אבותינו: עלינו להקים הנהגה שתדבר בשמנו, אך אין הדבר קשור בדמוקרטיה ולא בשום דבר אחר. כלומר עלינו לבחור אומנם באופן דמוקרטי את ההנהגה ולבנות את הבלמים והאיזונים לידה כך שכוונותנו לא ינוצלו חלילה על-ידי ההנהגה הנבחרת, אך בד בבד עלינו לתת בידי ההנהגה הזו את הכלים השלטוניים לשלוט, לדבר ולעשות בשמנו, בשם רובנו; זו הדמוקרטיה במהותה.

מה שקרה בפועל הוא שמתוך החששות החשדות הספקות חוסר האימון וחוסר הודאות שאפפו אותנו – בחרנו בהנהגה ובד בבד קיצצנו מיד את כנפיה, קרקענו אותה ואמרנו לה: בחרנו בך בערבון מוגבל עד מאוד, מאוד מאוד. מה את חושבת הנהגה יקרה שתעבדי עלינו? שרגע לאחר שנבחרת תהפכי לדיקטטורה שהשטן לא ברא?

הספק הפקפוק ואי הביטחון המשווע בעצמנו הולידו את ההיסוס בכל מעשה ידינו, בכל צעד ושעל שלנו. זו בתכלית משמעות השיטה הפרלמנטרית שמחייבת שיתוף רוב המפלגות לישון יחד במיטה הלאומית, גם אם הדבר גובל באורגיה מאוסה או גילוי עריות. שוב אין לזאת ולדמוקרטיה שום קשר גם לא חצי קשר.

אז מה עושים? הפלונטר שהגענו אליו הוא שכפה עליכם לשאול את השאלה הזו, וזאת התוכנית במלואה, פשוטה עד מאוד.

לבחור ראש ממשלה, איש שרוב העם יאמין בו ויתן לו את קולו. כל אזרח יכול להיות מועמד בתנאים מסוימים: גיל, תקופת שהות בארץ...

פתק שני לבחירת חברי הכנסת ושוב כל אזרח יכול להיות מועמד בתנאים אחדים: גיל, תקופת שהות, נאמנות למדינה וחוקיה... על-כן הייתי מציע להוריד את אחוז החסימה למינימום האפשרי, היינו ל- 1/120.

רה"מ הנבחר יכונן לאחר בחירתו ממשלה מקצועית שתכהן ארבע שנים מלאות ללא אפשרות הדחה על-ידי הכנסת דבר שירוקן מתוכן את האינטרסים הפוליטיים האישיים ויחדד את העיקרון של הפרדת הרשויות.

בשביל לבסס את העיקרון האחרון של אי-אפשרות הדחת הממשלה על-ידי הכנסת, תוענק לרה"מ הנבחר את זכות הויטו על כל חוק יסוד שבית הנבחרים יחוקק ועליו תתנוסס חתימת ראש הממשלה ואישורו.

במילים אחרות תהיה לנו ממשלה 'פדרלית' עצמאית ובמקביל יוענקו סמכויות רחבות למועצות האזוריות כגון חקיקת חוקי עזר בערים השונות שיחולו רק עליהן. המרכולים יפתחו את שעריהם בת"א בשבת אך ייסגרו בבני ברק.

עד כאן דברי. איני חושב שהפוליטיקאים שלנו עומדים בהיכון לקבלם או לקרוא אותם בצימאון. כן אין לי ספק שיתקבלו בסופו של יום במלואם עד רמת האות והפסיק. בסופו של יום זה מחר מחרתיים בעוד חודשיים או שנתיים; הם יתקבלו ויתבצעו בסופו של יום מתוך האופציה של ברירת-מחדל.