על מי אתם עובדים קיבינימט

כאן מדובר בחורבן הדמוקרטיה, בהרס טוטלי ומוחלט של 70 שנות דמוקרטיה . כאן מדובר בתוהו ובוהו, בבלגן באנדרלמוסיה מוחלטת

שלום רב לכם ערב טוב. בני גנץ כמעט ואינו מדבר ודאי אם לא מדובר באירוע מתוסרט, אבל הערב אנחנו מביאים תיעוד בלעדי מתוך כנס פעילים סגור. התחקירנית שלנו להבה בלום נכנסה בשבועות האחרונים להתנדב במטה גנץ, ובתחילת השבוע הוא פגש את הפעילים בשעת לילה מאוחרת על כוס בירה, ודיבר הרבה יותר ממה שדיבר עד עכשיו. הכתבה של חיים רגב.

כך פתחה יונית לוי את המהדורה הדרמטית המרכזית של ערוץ 12, בניגוד לימים רגילים, ללא תמצית הידיעות שעתידות להופיע במהדורה, ללא כותרות מקדימות ישירות אל תוך הסערה, אל ההישג העיתונאי והכתבה הדרמטית. המדובר במהדורה המרכזית של יום רביעי ה- 6/03/2019.

הייתי במרחק של 10 מטרים מהמרקע, בידי האחת צלחת מלאה ובשנייה כוס מים, אומרים כי אסור לאכול ללא כוס מים לידך ואני מקפיד מעודי על זאת.

עם שמיעת הפתיח הדרמטי עזבתי את הכל כמעט השלכתי מהיד, חטפתי את השלט והגבהתי. בידי השנייה עשיתי לנוכחים מסביב תנועה אופיינית לשעת חרום שכולם מכירים: שקט מיידי מוחלט ללא זכות ערעור.

סוף סוף יש איזון, התחקירנית שחדרה אל קודש הקודשים של מטה גנץ הולכת על כל הקופה. הולכת לצלם את גנץ הבלתי מנוסה בחדרי חדרים ללא ידיעתו. הם הולכים לכסח את גנץ ולהראות לכל העולם ואשתו כי התקשורת הישראלית היא תקשורת נייטרלית ומקצועית.

לא רק ביבי מקבל מקלחות צוננות אצלנו, הגיעה עיתו ושעתו של גנץ, אין אצלנו איפה ואיפה. אלוהים שבשמים נגלה עלינו. שאני אפסיד את הרגע הזה? וכל הכבוד לזכיינית קשת ולחברת החדשות המצוינת שלנו, למנהליה ומנכליה. אתם יודעים מה- כל הכבוד ליונית לוי, מגיעה לכולם מחמאה מהלב. 

וכגודל התקווה כך גודל האכזבה אומרים. אומרים? אז אומרים נו מה. כאן לא מדובר בתקווה ולא באכזבה, כאן מדובר בדבר אחר, אחר לגמרי. כאן מדובר במרד, ברבולוציה, במהפך בכוח לשינוי המשטר. כאן מדובר בחורבן הדמוקרטיה, בהרס טוטלי של 70 שנות דמוקרטיה. כאן מדובר בתוהו ובוהו, בבלגן באנדרלמוסיה מוחלטת.

מול עיני הופיעה כתבת פרופיל מוזמנת של המועמד לראשות הממשלה בני גנץ. כתבה מושקעת, מקצועית, עם עריכה מיומנת, עם מוזיקת רקע מתאימה לכל קטע ורקע. בפריים טיים ובעברית בשעת שיא של צפייה.

לא יודע כמה זה עלה לבני גנץ ומי ישלם את החשבון, המשפחה המורחבת  'כחול לבן' או המשפחה המצומצמת 'חוסן לישראל'. עדיין אין לדעת כיצד ישולם החשבון ובאיזה מטבע.

כל בית ישראל ראה את בני גנץ בשיאו, גנץ הצבר החתיך עם העיניים הכחולות המתנשא לגובה גברי מהרגיל, איך אמרה יונית- גנץ בשעת לילה מאוחרת על כוס בירה, מה גברי וצברי מזה, בפריים טיים.

זאת לאחר יממה של החלטת השופט חנן מלצר לעכב את שידור נאום ראש הממשלה, שמא השידור בפריים טיים ישחק לטובתו בתקופת בחירות שברירית ועדינה כזו. וזה הלשון המשפטי היבש של הכרעת מלצר:

"גופי התקשורת רשאים לשדר את נאום נתניהו רק באיחור של 10 דקות, בכדי לתת זמן לעורכים להסיר מהנאום את תעמולת הבחירות". מלצר, בקביעתו, הכריע כי האחריות לשידור אירועים פוליטיים נמצאת בידי עורכי החדשות, ואכן הם הכריעו ושידרו באומץ ובתבונה 30 שניות מהנאום, לא עברו את המכסה שהחוק הקציב להם.

לעומת ראש הממשלה ונאומו שצונזר על פי חוק וסדר, גנץ, בכתבת פרופיל מקצועית, הופיע במלוא הדרו לאו דווקא הפיזי, כן זה היה רקע יפה ומתאים, כי אם נבנתה עבורו במה מקצועית עליה יניח את משנתו המדינית והחברתית באופן קליט וספיח, עם רקע מתאים של צעירות וצעירים הממתינים למוצא פיו ושותים בצמא אותם ממנהיג צבר חתיך וספונטני עם כוס בירה ביד.

סיפור הכיסוי להופעה 'הספונטנית' נרקח בידיים מקצועיות של מיטב אנשינו, ויש להודות כי המלאכה לא הייתה מורכבת מנשוא. "הדרך היחידה לשמוע את המועמד לראשות הממשלה, בלי פרומפטרים של יועצי תקשורת ותדמית הייתה לשתול את להבה בלום, חברת המערכת, למשך חודש שלם במטה הפעילים של גנץ" לשון הכתב חיים רגב, ומי לא יאמין לתחקירנית. וכך, משם, יתר הנחלים יזרמו להם בנוחות. נותרה איפא מלאכת בִּיום האירוע וזאת נעשתה דווקא בידיים בלתי מקצועיות בעליל. כאן נפלו מקצועננו הגיבורים, וזה מה שהדליק את הנורה האדומה ומשך את תשומת ליבי.

היום כולנו חכמים כולנו צלמים, לא בדיוק מקצוענים אך מתקרבים. אינני מומחה למצלמת סוכנים סמויים שנתחבת בתוך כפתור או בסיכת שיער, היא המצלמה ששימשה לכאורה את התחקירנית להבה בלום שפעלה, על פניו, לבד בשטח.

וככל שהמצלמה טובה ומקצועית, זוז תזוז היא עם כל נשימה ותזוזה של נושאה, ואכן במאי הסרט התאמץ להראות לנו את התזוזות הללו עד לכאבי עיניים, אולם בסצינות מסוימות ומאוד מובחרות, כאשר גנץ פלט את אחד המשפטים המרכזיים שלו שנושאים עמם מסר, המצלמה הפכה ליציבה שרק עם תנוחה על סטנד זקוף ניתן להשיג יציבות כזו. כך תורת הסאונד שהתאמצו להשימעו עם רעשים בלתי פוסקים, ולפתע בהיסח הדעת הפך הסאונד לממש מקצועי.

את גולת הכותרת אשאיר כנהוג לסיום והנה הינה הגענו אליה. במספר פוזות, אין צורך בעין מקצועית, ניתן להבחין בנקל כי פעלו בעת ובעונה אחת יותר משתי מצלמות.

התחקירנית המושתלת, תסכימו איתי, לא יכולה לעשות קפיצה קוונטית ולהתמקם בו בזמן בשני מקומות, מה עוד אם אין בכוונתה לעורר חשדות. במספר סצנות לא אחת, הקאט עבר בו ברגע ממקום למקום והעריכה אינה אחראית לזאת, כי רצף המשפטים הנשמעים מפה המצולם בולמים פעלול עריכה מעין זה.

אני מזמין כל איש ואשה שראש אנוש תלוי על כתפם לבדוק ולהעמיד את ממצאי למבחן. אני מזמין את ידידי נחום שחף, פיזיקאי ציוני ששחה לא פעם בנחלים כאלו ונכווה, שיבחן בעינו המקצועית את סרטו של חיים רגב- לבטח יעמוד על הראיות המוצגות ויעבּה אותן.

אני מזמין, וזו ההזמנה הראשית, את היועץ המשפטי של הממשלה, לחקור לאלתר את כל המעורבים בדבר ולהעמידם לדין פלילי באשמת גניבת הדעת והשגת האינטליגנציה האנושית. אינני יודע לעמוד על הדקויות המשפטיות הנגזרות שהמעורבים, כל אחד בתורו, עבר עליהן, ובכל זאת אין לי ספק, כאחד האדם, כי יש לסגור לאלתר את הערוץ שביים את הפשע הזה ואת כל מי שנתן יד לזאת.

הדעת אינה יכולה להשלים עם מרמה שכזו, עם פשע שכזה, של גניבת דעתו של ציבור שלם בתקופה הלא פשוטה של ישראל. בני גנץ אנשיו ומפלגתו על מכלול משפחתם המורחבת והמצומצמת, חייבים כולם לתת את הדין על מעשה זה ולצאת לאלתר מהמשחק הדמוקרטי ומהמגרש שלו.

כתבת פרופיל שמטרתה המובהקת להעלות על נס את הכריזמה שאיננה של גנץ, בפריים טיים, בפתיח המהדורה המרכזית, באופן דרמטי גרידא ללא כותרות מקדימות, להציג בעורמה כתבה בעלת כיסוי פייקי חובבני, כתבה באורכו של סרט קצר בן 11:23 דקות כולל זמן פרשנות של פרשנים שלחלק מהם אינטרס בלתי מוסתר להאדרת שמו של המועמד לראשות הממשלה בני גנץ; כל אלה ועוד מספיקים להעמיד את כל האחראים לדין באשמת פעולה באופן חתרני לחיסול הדמוקרטיה הישראלית ועקירה משורש של תקווה עליה עמל שבעים שנה, עַם שלם חפץ חיים שהקיז את דמו על משאלה זו.