האם אי ביצוע ניתוח קיסרי נחשב רשלנות רפואית ?

 

באילו מקרים אי ביצוע ניתוח קיסרי ייחשב כרשלנות מצד בית החולים ?

 

אי ביצוע ניתוח קיסרי

לבית המשפט הוגשה תביעת רשלנות רפואית בלידה בטענה כי בשל מחדלים בניטור, לא אבחן הצוות הרפואי את מצוקת העובר במועד ולא בוצעה לידה בניתוח קיסרי.

התובע טען כי כתוצאה מרשלנות הצוות הרפואי באבחון המצוקה העוברית שבה היה שרוי ואי ביצוע הלידה במועד, והרשלנות בביצוע הלידה, הוא נותר סובל מליקויים נוירולוגיים ופסיכולוגיים שונים הפוגעים בתפקודו - ליקויים נוירולוגיים ופסיכולוגיים שונים הפוגעים בתפקודו, ליקויים המעידים כי הוא סובל משיתוק מוחין.

עוד טען התובע כי הוא סובל גם מפגיעה מוטורית הגורמת לקשיים בהליכה ומפגיעה קוגניטיבית וכי הוועדה לעררים שחל ביטוח לאומי קבעה לו נכות בשיעור 20% בגין פיגור שכלי ונכות נוספת בשיעור 20% בגין חולשה קלה ברגל ויד שמאל.

 

האם הצוות הרפואי של בית החולים התרשל בניטור ובניהול הלידה ?

הצדדים לתביעה היו חלוקים במספר סוגיות, כשבראשן השאלה האם יש קשר בין האירועים סביב לידת התובע לבין מצבו הרפואי, האם נגרמה לתובע במהלך הלידה פגיעה מוחית כלשהי והאם נפל פגם כלשהו בהתנהגות והתנהלות הצוות הרפואי של בית החולים.

התובע טוען כי קיים והוכח קשר סיבתי בין נזקיו אלו לבין רשלנות הצוות הרפואי של בית החולים במהלך הלידה.

בית החולים הכחיש את טענות התובע וטען כי לא נפל כל פגם בפעולות הצוות הרפואי.

 

בעיית העדר תיעוד רפואי

במסגרת התביעה בבית המשפט עלה כי קיים חסר משמעותי ברשומות הרפואיות של הניטור ושל השימוש במלקחיים, ועל כן בית המשפט הטיל על בית החולים את נטל ההוכחה כי הצוות הרפואי לא התרשל.

בית החולים טען כי לא היה מקום לביצוע ניתוח קיסרי וכי מדובר בחוכמה בדיעבד שכן אילו היה מבוצע ניתוח קיסרי היתה מוגשת תביעת רשלנות רפואית בניתוח קיסרי לאור העדר הידע על מקור הנזק.

עוד נטען כי הצוות הרפואי של בית החולים נהג ללא דופי, בהתאם לסטנדרט הרפואי כפי שהיה מקובל בשנים הרלבנטיות, דהיינו אמצע שנות ה-80 של המאה הקודמת.

לטענתו לא קיימים חסרים ברשומות הרפואיות ואין מקום להעברה של נטל ההוכחה אליה.

התובע טען עוד כי ברשומות הרפואיות הנוגעות לניטור ולשימוש במלקחיים היה חסר משמעותי, אשר מעביר אל הנתבעת את נטל הראיה כי הצוות הרפואי לא התרשל.

 

שאלת הקשר בין מהלך הלידה לבין שיתוק מוחין

בית החולים טען כי אין כל קשר סיבתי בין האירועים הסב-לידתיים לבין מצבו של התובע וכי לא הוכח כל קשר סיבתי בין אירועי הלידה לבין מצבו של התובע.

בית המשפט לא קיבל את העמדה כי ניתן לקבוע קשר סיבתי גם בדרגות שיתוק מוחין הרבה יותר נמוכות, אם שוללים גורמים אחרים.

מכיוון שהתובע טען לקשר סיבתי על דרך השלילה, היה עליו לשכנע כי האפשרות שתסמונת גנטית היא המקור למצבו הרפואי אינה סבירה או שסבירותה נמוכה ביותר.

עם זאת, הלכה היא כי רק לעיתים רחוקות יסטה בית המשפט מחוות דעת של מומחה שבמקרה זה עסקה כותרתה היתה רשלנות רפואית שיתוק מוחין - במיוחד לאחר שזה נחקר בפניו.

בסוגיית השימוש במלקחיים, לא צוינו השיקולים לשימוש במכשיר, סוג המלקחיים בהם נעשה שימוש, והאם הותירו סימנים בראשו של התובע ואילו המומחה העיד, כי לא נהוג לכתוב מה

 

הכרעת בית המשפט

בית המשפט קיבל את עמדתו המפורטת והמנומקת של המומחה מטעם בית החולים השוללת באופן חד משמעתי קיומו של קשר סיבתי.

עמדה זו נתמכה על ידי מכלול הראיות והתיישבה עם הלכות בית המשפט בדבר הקריטריונים לקביעת קשר סיבתי ומתיישבת עם העמדות המקובלות בעולם הרפואה.

בית המשפט ציין כי הטענה הראשונה שהעלה התובע היא, כי למרות שהניטור (השני) של העובר הצביע על כך כי הוא שרוי במצוקה, לא הוחלט על סיום מידי של הלידה; הטענה השנייה נוגעת לשימוש במלקחיים, שכן התובע טוען כי השימוש במלקחיים הגביר את הסיכון לפגיעה במוחו ועל כן היה על הרופאים להשתמש במכשיר וואקום.

מומחי הצדדים חלוקים ביניהם בנוגע לפענוח פלט הניטור השני, אולם נפסק כי הניטור כלל אינו מצביע על מצוקה עוברית אם כי ממצאי הניטור חייבו המשך השגחה והערכה קלינית של המצב, כפי שאכן נהג הצוות הרפואי.

בסופו של דבר בית המשפט פסק לגבי השימוש במלקחיים כי לא הובאה ראיה כלשהי, כי הפירוט בדבר השיקולים בשימוש במלקחיים וסוגם היה בגדר סטנדרט רפואי מקובל במועדים הרלבנטיים לתביעה.