האם עבודה בחומרי גלם לייצור קוסמטיקה גורמת למחלת ריאות?

עד שביה"ד הארצי לעבודה, קבע שיש למנות  מומחה רפואי שיבדוק את הנושא.

התובע,  בתחילת שנות ה-60 לחייו, עבד במשך 16 שנה בשלושה מפעלים של חברה שעסקה בייצור חומרי גלם לקוסמטיקה. כאשר חלה במחלת ריאות חסימתית פנה בסוף שנת 2018 למוסד לביטוח לאומי שיכיר במחלתו כ"פגיעה בעבודה".

לאחר שבקשתו נדחתה הגיש תביעה לביה"ד האזורי  בנצרת, באמצעות עו"ד סאמי אבו ורדה מחיפה, מומחה לביטוח לאומי, להכיר במחלתו כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה שפירושה פגיעות זעירות שהצטברו במהלך השנים לפגיעה משמעותית.

ביה"ד לעבודה מינה מומחה שהתבקש לבדוק את סוג והיקף החומרים שלהם נחשף העובד והאם במפעלים שעבד היתה מערכת נידוף ואיוורור. המומחה שהגיש את הממצאים איר שבמהלך השנים היו שתי  חריגות מהתקן ברמת החשיפה לחומרים. בנוסף, מבלי שהתבקש חיווה דעתו  כי אין קשר בין מחלת העובד לעבודתו במפעל.

עו"ד סאמי אבו ורדה הגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה וטען בין השאר כי העובד היה חשוף במשך שנים מדי יום לעשרות ק"ג של חומרים מסוכנים לשאיפה. וכי למומחה שמינה ביה"ד האזורי לא היתה כל סמכות לקבוע האם יש קשר בין החשיפה לחומרים לבעיות הרפואיות של העובד כי רק מומחה רפואה תעסוקתית יכול להכריע בנושא זה.

בית הדין הארצי לעבודה, קיבל טענות אלה ופסק כי  הערעור מתקבל "ויש למנות מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי  הרפואי בין תנאי עבודתו של המערער כפי שנקבעו בחוות הדעת לבין מחלתו".

בעקבות קבלת הערעור ציין עו"ד סאמי אבו ורדה כי "הדבר מוכיח שאין להרים ידיים גם כאשר בית הדין האזורי דוחה את התביעה, בוודאי כאשר הדחייה נעשתה לפני וללא מינוי מומחה רפואי מטעמו לעניין הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה לבין הפגיעה הגופנית או הנפשית".