ההשפעה של אירועי מלחמה וטרור

מחקר חדש חושף כי אנשים עם מוגבלות נמצאים בסיכון גבוה לפתח הפרעה פוסט טראומטית בעקבות אירועי מלחמה וטרור, ממצאי המחקר מחדדים את הצורך בפיתוח תכניות ייעודיות לאנשי מקצוע על מנת שיוכלו לזהות סימנים של מצוקה ולתת מענה הולם לאנשים עם מוגבלות.

09.08.2018 מאת: פורטל הכרמל והצפון
ההשפעה של אירועי מלחמה וטרור

אנשים עם מוגבלות שנחשפו לאירועי מלחמה וטרור היו בסיכון כפול לפתח תסמינים פוסט-טראומטיים והפרעת פוסט-טראומה, כך עולה ממחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה בתמיכת המוסד לביטוח לאומי.

"זו הפעם הראשונה שתגובות דחק כתוצאה מאירועי מלחמה וטרור נבחנו בהקשר של אנשים עם מוגבלות, ובפרט אצל מי שמתמודד עם מוגבלות פיזית או חושית. גם כיום אנחנו נמצאים בתקופה שבה מתרחשים מצבי חירום - בצפון ובדרום - המאופיינים בחוסר וודאות וללא התראה. מצבים אלה מורכבים אף יותר עבור אנשים עם מוגבלות ולכן נדרשת היערכות מראש הן של האנשים עצמם והן של נותני השירותים בקהילה", אמרה ד"ר כרמית-נעה שפיגלמן עורכת המחקר.

במחקרים רבים שנערכו בעבר נמצאו השפעות נפשיות שליליות כתוצאה מחשיפה ממושכת לאירועי מלחמה וטרור כגון הפרעת פוסט-טראומה, חרדה, דיכאון וקשיי תפקוד. מחקרים אלה התייחסו לכלל האוכלוסייה, כולל קבוצות מיעוט כמו מהגרים, בני החברה הערבית או מאושפזים בבתי-חולים פסיכיאטריים, אולם לא נבדקה השפעתם של אירועי מלחמה וטרור על אנשים המתמודדים עם מוגבלויות בקהילה. במחקר הנוכחי, ביקשו ד"ר שפיגלמן ופרופ' מרק גלקופף, מהחוג לבריאות נפש קהילתית באוניברסיטה, לבדוק את השפעתם של אירועי מלחמה וטרור על אוכלוסייה המתמודדת לאורך החיים עם מוגבלות פיזית או חושית (עיוורון או חירשות). במחקר השתתפו 438 נבדקים אשר מילאו שאלונים וחולקו לשלוש קבוצות: אנשים עם מוגבלות אשר התגוררו בארץ בעשר השנים האחרונות באזור גאוגרפי שהיה תחת התקפת טילים מאסיבית או פיגועי טרור רבים, אנשים ללא מוגבלות שחיו באותם אזורים ואנשים עם מוגבלות מאזורים אחרים, בהם לא הייתה חשיפה ישירה לאיום הביטחוני.

מתוצאות המחקר עולה כי קצת פחות משליש (28%) מהאנשים עם מוגבלות שנחשפו לאירועי מלחמה וטרור היו בסיכון גבוה במיוחד לפתח תסמיני פוסט-טראומה ואף פוסט-טראומה, כגון: חוויה מחדש של האירוע הטראומטי, הימנעות משיחות או ממחשבות על האירוע, כמו גם ממצבים ומאנשים הקשורים לאירוע הטראומטי, עוררות יתר העשויה לכלול דריכות מתמדת לסכנה, רגישות יתר לגירויים, תגובת בהלה מוגזמת, קשיי שינה, אי-שקט פסיכולוגי ופיזיולוגי, וכן שינוי שלילי בקוגניציה ובמצב הרוח. זאת בהשוואה ל-11% מהאנשים עם מוגבלות שאינם נחשפו לאיום הביטחוני ולשמונה אחוזים מהאנשים ללא מוגבלות שנחשפו לאיום הביטחוני.

כאשר בדקו החוקרים סימפטומים של דיכאון נמצא כי לא היו הבדלים בין אנשים עם מוגבלות שנחשפו לאירועי מלחמה וטרור לעומת אנשים עם מוגבלות שלא נחשפו לאירועים דומים. שתי קבוצות אלו היו בסיכון גבוה יותר בהשוואה לאנשים ללא מוגבלות. לדברי החוקרים, ייתכן ואנשים עם מוגבלות חווים תסמינים של דיכאון מעצם קיום הבעיה הבריאותית או כתוצאה מאירועי חיים אחרים כמו חסמים סביבתיים המגבילים את השתתפותם בקהילה, ולא באופן ישיר כתוצאה מאירועי מלחמה וטרור, היות ולא נמצאו הבדלים ברמות הדיכאון בקרב שתי הקבוצות של אנשים עם מוגבלות. 

לדבריה של ד"ר שפיגלמן, ממצאי המחקר מאירים תופעה של העדר אבחון של תגובות דחק בקרב אנשים עם מוגבלות בשעת חירום. עוד היא הוסיפה כי לעיתים אנשי המקצוע נוטים להשליך את תגובות הדחק אותם הם מזהים לבעיה הבריאותית הכרונית של האדם – ולא לחשיפה למצב הביטחוני.  "מצב זה נוצר בין היתר בשל העדר מודעת לצרכי אוכלוסייה זו מעצם היותה קבוצה מודרת בחברה", היא אמרה.

"תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות לשירות), התשע"ג-2013, מחייבות הנגשה של כלל השירותים הציבוריים הניתנים לאוכלוסייה, כולל שירותי החירום של פיקוד העורף ושירותי בריאות בקהילה במצב חירום. בהתאם לכך, יש לפתח תכניות תמיכה והכשרה לאנשים עם מוגבלות בהתבסס על פרקטיקות מוצלחות שהם פיתחו או רכשו מניסיונם האישי לאורך השנים, וכן לספק להם מידע אודות נהלי חירום וגופי חירום אליהם הם יכולים לפנות בעת הצורך. כמו כן, ממצאי המחקר מחדדים את הצורך בפיתוח תכניות ייעודיות לאנשי מקצוע על מנת שיוכלו לזהות סימנים של מצוקה ולתת מענה הולם לאנשים עם מוגבלות בשעת חירום. תכניות ייעודיות עבור אנשים עם מוגבלות צריכות לספק משאבים הולמים, נגישים וזמינים שיענו על צרכי אוכלוסייה זאת ויסייעו להם להתמודד עם הלחץ והמצוקה במצב של איום ביטחוני",  סיכמה ד"ר שפיגלמן.

 

תגובות

מומלצים