המאבק בסחר באיברים

 

אביגד סנדלר בן ה-71 הורשע, במסגרת הסדר טיעון, בסחר בכליות תמורת תשלום, ונגזרו עליו 24 חודשי מאסר.

סנדלר לקח חלק ברשת שפעלה מישראל, גייסה חולים ישראלים שנזקקו להשתלת כליה והציעה להם לבצע השתלה הכוללת כליה מתורם חי, אשר קיבל תמורה עבור קצירת איבריו. לצורך כך גייסה הרשת אזרחים ישראלים מעוטי יכולת משולי החברה שנקלעו למצוקה כלכלית, ותושבי חבר המדינות אשר נאותו למכור את כליותיהם תמורת תשלום.

סנדלר היה אחראי על גיוס של חולים מישראל, להם הציע "חבילות השתלה". הוא פעל יחד עם חברי הרשת במשך 5 שנים, והתקשר איתם בחוזה. במסגרת החוזה הוא התחייב לספק "ילדים" (כלומר חולים), והנאשמים האחרים בפרשה התחייבו לספק "פילטרים" (כלומר תורמים).

המושתלים שילמו בעבור חבילות ההשתלה סכומי כסף גבוהים, בין 70,000 יורו ל-100,000 יורו. כדי להשיג כליות גייסה הרשת אזרחים ישראליים מעוטי יכולת שנקלעו למצוקה כלכלית, וגם תושבים מחבר המדינות שהסכימו למכור את כליותיהם. התורמים קיבלו סכום זעום של כ-10,000 יורו בעבור כלייתם. המושתלים הגיעו לבתי חולים שונים בקוסובו, אזרבייג'ן ובסרי לנקה, שם התבצעו ההשתלות.

בפסק הדין ציין בית המשפט כי סנדלר ראה בתורמים "חלקי חילוף" או "חפצים". הוכחה לכך ראה בעובדה כי רוב התורמים שוחררו מבתי החולים ללא הנחיות ומעקב רפואי, ואחד מהם אף לקה בסיבוכים לאחר הניתוח. בנוסף, בית המשפט ציין כי לפחות שלושה חולים סבלו מסיבוכים רפואיים גם הם לאחר שהושתלו בגופם כליות זרות.

במסגרת אותה פרשה הורשעו גם אלברט מרדכייב ורויני שימשישווילי, שהיו חלק מרשת הסחר. מרדכייב ושימשישווילי העסיקו רופא שבחן ואישר את התאמת החולים לביצוע השתלות הכליה הבלתי חוקיות מתורמים חיים. עם הגעת החולה למדינה בה בוצעה ההשתלה, המתין לו אזרח ישראלי החי בחו"ל, שותפם של מרדכייב ושימשישווילי בפעילות, והפגיש את החולה עם התורם.

אותו שותף הנחה אותם ללמוד ולשנן "סיפור כיסוי" אודות קשר משפחתי או חברי ביניהם, וזאת לצורך אישור ההשתלה במרכזים הרפואיים השונים. השניים הורשעו בליווי חולים ומרמת בתי חולים בחו"ל, עת הפגישו תורמים ומושתלים יצרו להם סיפור כיסוי כוזב ושיקרו בשמם בפני ועדות אתיקה בטורקיה.

חקירת הפרשה וההעמדה לדין הינם חלק מהמאבק שמנהלת מדינת ישראל בסחר בבני אדם בכלל, ובסחר באיברים בפרט. בשנת 2008 נחקק חוק השתלת אברים, תשס"ח-2008. החוק קובע את שלבי הליך תרומת האיברים, ומגדיר מהי עבירת הסחר באיברים. לפי החוק, מתן תשלום בעבור איברים, קבלת תשלום או תיווך של איברים מהווים סחר באיברים.

החוק נחקק בשל המחסור החמור באיברים להשתלה (בכל שנה בממוצע כ-6,000 חולים ממתינים להשתלת כליה, אך רק כ-700-600 השתלות מבוצעות). המחסור החמור מוליד הן שיאים מוסריים של חמלה וערבות הדדית, והן תהומות עוולה של ניצול מחפיר. וכאן, המחסור החמור הוליד 'כלכלת שוק' של סחר באיברים בארץ ובחו"ל. סוחרי האיברים מנצלים את המצב הבריאותי של החולים מצד אחד, ואת תמימותם ומצוקתם הכלכלית של התורמים מצד שני, ומתווכים ביניהם כדי לגזור קופון.

בנוסף, החוק נועד לוודא שהתורמים מעוטי-יכולת לא יהפכו מחמת מצוקתם הכלכלית לספקי איברים או 'בנק איברים' לבעלי-יכולת. על כן, החוק מבקש לספק הגנה על כל תורם קונקרטי ולוודא שהסכמתו לתרום את איבריו היא הסכמה מודעת. הסכמה מודעת אפשרית רק לאחר שהתורם נמצא כשיר מבחינה נפשית ליטול החלטה מורכבת זו ולאחר שהוסברו לו מלוא המשמעויות והסיכונים הבריאותיים הנלווים לתרומתו.

בנוסף לעבירת הסחר באיברים המעוגנת בחוק השתלת איברים, חוק העונשין כולל עבירה נפרדת שעניינה סחר בבני אדם למטרת נטילת איברים (סעיף 377א(א)(1)). עבירה זו נועדה לטפל במקרים בהם נוטלים איבר מאיברי גופו של אדם לצרכי עסקה מסחרית בחלקי גוף האדם, תוך התייחסות לאדם עצמו כאל נושא העסקה. לצד עבירה זו קבוע עונש העומד על 16 שנות מאסר.

עד כה ניתנה רק הרשעה אחת בעבירת הסחר בבני אדם למטרת נטילת איברים. ההרשעה התקדימית ניתנה בעניינם של שני חברי רשת השתלות איברים לא חוקיות, שפעלו לגיוס תורמי כליות ולהשגת הסכמתם לעבור ניתוח לנטילת כליה בתמורה להבטחת פרס כספי. למיטב ידיעתנו, ההרשעה הראשונה שניתנה מהווה תקדים גם במישור הבינלאומי.

באותו מקרה, שני הנאשמים, ג'ון אלן וחסן זחאלקה, פרסמו מודעות לגיוס תורמי כליות, תוך הבטחת פרס כספי למשך כל תקופת ההחלמה. בדרך זו שכנעו השניים אוכלוסייה חלשה ועניה עם השכלה מצומצמת, להסכים לניתוח לנטילת כליה באוקראינה תמורת הבטחת סכום זעום של 7000$.

אחד הנאשמים התחזה לרופא ורימה את הקורבנות לגבי טיב הניתוח והשלכותיו, בהציגו מצג שווא שמדובר בניתוח קל שיאפשר לתורם לחזור לעבודתו תוך זמן קצר ללא קושי פיזי או פסיכולוגי. ברוב המקרים השניים איימו על הקורבנות שאם יספרו או יתלוננו, הם יעצרו על ידי המשטרה. כמו כן, לאחר שניטלו מהם האיברים לא ניתן לקורבנות טיפול רפואי כלשהו. בנוסף, כל הקורבנות רומו לגבי התמורה, שמעולם לא שולמה כמובטח. בחלק מהמקרים לא שולמה כל תמורה ובמקרים אחרים שולם הסכום בחלקו (בין 500$ ל-3500$).

זאת, בעוד שמקבלי הכליות שילמו סכומים שנעו בין 125,000$ ל-135,000$, והרווח של הנאשמים מכל השתלה (עשרות אלפי שקלים) היה גבוה בהרבה מהתמורה שקיבלו תורמי האיברים.

שני הנאשמים הורשעו בסחר בבני אדם לשם נטילת אבר מאברי הגוף, חבלה חמורה, עושק וקבלת דבר במרמה. בנוסף, נאשם אחד הורשע בהתחזות לרופא ובשימוש בתואר רפואי. על הנאשם המרכזי בפרשה נגזרו 4 שנות מאסר בפועל. ההרשעה התקדימית זכתה לתשומת לב בינלאומית.

בהמשך הורשע גם העומד בראש הרשת העבריינית, ד"ר מיכאל זיס. זיס הורשע בעבירת איסור הסחר באיברים שבחוק השתלת איברים, יחד עם שלומי ביטון, אשר שימש גם הוא בתפקיד מפתח ברשת. ד"ר זיס היה אמון על איתור חולים ישראלים או טורקים הזקוקים להשתלת כליה, והציע להשתיל בגופם כליה מתורם חי בתמורה לתשלום. במקביל, שלומי ביטון גייס כתורמים אזרחים ישראלים שנקלעו למצוקה אישית או כלכלית, והסכימו למכור את כלייתם.

בחלק מהמקרים הנאשמים לא שילמו לתורמים את מלוא כספם, ובמקרים אחרים לא החזירו לנתרמים את כספם למרות שהניתוח לא בוצע.

זיס נדון לעונש מאסר של 5 שנים, ובערעור לבית המשפט העליון הופחת עונשו והועמד על 4.5 שנים. על ביטון הושתו 4 שנות מאסר, והופעל עונש מאסר על תנאי למשך שנה שהושת עליו במסגרת פרשה אחרת, כך שנגזרו עליו 5 שנות מאסר במצטבר.

התיק נוהל ע"י עו"ד גלעד אליך ומיכאל סקופ מפרקליטות מחוז מרכז (פלילי).