הפרויקט שמקרב לבבות בעידן של ריחוק חברתי
במתחם הטיפול לחולי קורונה ברמב"ם מתקיימת מציאות לא פשוטה. מעבר לטיפול במחלה חדשה ולא מוכרת, יש בעיקר ניתוק ובדידות שמגיעים עם הטיפול במתחם המבודד, הרחק מבני משפחה, מבקרים והיכולת לראות את הצוות המטפל מחוץ למדי המיגון.
צילום דוברות רמב"ם
פרויקט מרגש, שהחל לפעול לאחרונה בקרב מטופלי מחלקות הכתר של בית החולים, מאפשר לקרב בין אנשים גם במקום שבו הבידול הוא עניין מהותי.
פרויקט "מי אני"? פועל במחלקות הפנימיות של רמב"ם מזה שנתיים, בקרב אוכלוסיית המאושפזים מבני גיל הזהב. במסגרת הפרויקט, מגיעים סטודנטים לסיעוד אל המטופלים ומבצעים ראיונות המבוססים על שאלות מובנות ושיחה חופשית, כאשר מטרת השיח היא להכיר את המטופל, פרטים חשובים ומעניינים על חייו, שאיפותיו, חלומותיו, רצונותיו ואיך היה מעוניין להציג את עצמו. המידע שנאסף במסגרת הראיונות הללו, מעובד בהמשך לכרטיס מידע מעוצב וצבעוני המכיל את עיקרי סיפור החיים האישי של המטופלים ומוענק להם.
המטופל יכול לבחור אם להציג את הכרטיס לצד מיטתו או לשמור אותו כמזכרת, כאשר המטרה העיקרית שעומדת מאחורי התהליך היא האפשרות לראות את האדם שנמצא במיטת המטופל, להכיר אותו קצת יותר טוב, לתת לו את תשומת הלב המיוחדת שמגיע לו ולהבחין בין אדם לאדם, ובייחודיות שיש לכל אחד.
לאחרונה החל הפרויקט לפעול במתחם לטיפול בחולי קורונה ברמב"ם, שם הוא מקבל משמעות אחרת נוכח הבידוד, המגבלות שקיימות בו, והקשר האחר שמתקיים בו בין המטופל לצוות המטפל והעולם החיצון.
"לאדם מבוגר שזקוק לצד האנושי, לחיוך, לחום של איש הצוות המצב הזה עלול להיות מאוד קשה", מסביר פרופ' צבי דוולצקי, מנהל המרכז להזדקנות בריאה ברמב"ם אשר אחראיים על הובלת הפרויקט במחלקות השונות, "החלטנו לקדם את הפרויקט הזה מתוך הבנה שעם גישה קצת אחרת אפשר להעניק למטופלים שלנו מענה לצרכים הרגשיים שלהם, לצד אלו הרפואיים. ההתרגשות שהמטופל הקשיש מגלה, כמו גם זו של הסטודנט שהצליח להיות חלק ממשהו מרגש עבור אדם הזקוק לו, היא תוצאה מדהימה וחיבור בין דורי שמרחיב את הלב".
לדבריה של גלית גלר-ביגלמן, אחות מתאמת גריאטריה הנמנית על צוות הפרויקט, מדובר בגישה פשוטה שעושה הבדל גדול: "שיחה אישית, שונה מאוד משיח רפואי או ראיון פורמלי, שהמטרה שלה היא להכיר את האדם שנמצא מולי. האפשרות להכיר את ייחוד המטופל, האדם שמאחורי מדי בית החולים מאפשרת בניית אמון, מחברת בין הלבבות. השיחה מפיחה תקווה ואופק להיאחז בו לקראת החלמה. עבור הסטודנטים יש פה אפשרות להעצים את חווית הטיפול. לשלב ערכים נוספים באופן שבו הם רואים וחווים את העבודה הסיעודית. עבור המטופל שלנו, יש תמיכה ועיטוף שהוא זקוק להם ומפאת הנסיבות לא יכול לקבל אותם באופן ובתדירות שהיה רוצה".
מתאריך:
