חברה קבלנית פרטית שסירבה למכור דירה לבני זוג ערבים תפצה אותם

לנוכח ההיבט העקרוני של הסוגיה, התייצב היועץ המשפטי לממשלה להליך והגיש עמדתו בה גרס, כי על קבלן פרטי שבונה על קרקעות המדינה ומשווק אותן, מוטלת החובה לנהוג בשוויון.

בני זוג מהכפר אעבלין שבצפון הארץ המתגוררים בירושלים מזה כעשרים שנה, ביקשו לרכוש דירת מגורים ששיווקה חברת "מי טל הנדסה". 

נוכח סירובה למכור להם את הדירה בשל היותם ערבים, פנו בני הזוג לבית משפט השלום בתביעה לפיצוי כספי. תביעתם התקבלה והחברה הגישה ערעור לבית משפט המחוזי, במסגרתו טענה הן נגד הממצאים העובדתיים שנקבעו, לפיהם היא נקטה בהפליה כלפי בני הזוג, והן נגד הקביעה המשפטית לפיה חוק איסור הפליה חל גם על מכר דירות. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ואימץ את קביעותיו של בית משפט השלום. על פסק דין זה הוגשה על ידי החברה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.

בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע, כי חברת 'מי טל הנדסה' הפרה את החובה לנהוג בשוויון כאשר סירבה למכור את הדירה ולכן חייבת לפצות את הזוג בפיצוי כספי.

נקבע, כי השוויון הוא ערך יסודי עליון בכל תפיסה דמוקרטית המכבדת זכויות אדם, ובלעדיו חברה לא תיחשב כחברה דמוקרטית. לנוכח ההיבט העקרוני של הסוגיה, התייצב היועץ המשפטי לממשלה להליך, בהתאם לסמכותו הייחודית, והגיש עמדתו בה גרס, כי על קבלן פרטי שבונה על קרקעות המדינה ומשווק אותן, מוטלת החובה לנהוג בשוויון. בכך, ביקש היועץ המשפטי לממשלה להגן על האינטרס הציבורי של כלל אזרחי המדינה, כי ינהגו בהם באופן שוויוני והגון המכבד כל אדם באשר הוא. עוד הובהר בעמדתו כי הותרת החובה שלא להפלות על המדינה בלבד תעקור מתוכן את חובתה להקצות מקרקעין באופן שוויוני.

כמו כן, צוין בעמדת היועץ המשפטי לממשלה, כי בעקבות הליכים קודמים בענין סבא (עע"מ 1789/10 סבא נ' מינהל מקרקעי ישראל) החלה רמ"י (רשות מקרקעי ישראל) להוסיף לחוזי ההתקשרות שלה עם יזמים פרטיים תנאי מפורש לפיו היזם מתחייב להימנע מהפליה בעת שיווק הדירות, וכי הפרת התנאי תקנה לרשות זכות לבטל את זכייתו במכרז ואת החוזה שנחתם עמו. בהמשך לכך, ועל מנת להגביר את יכולתה לאכוף תנאי זה התווספה לחוזי רמ"י גם תניה הקובעת פיצויים מוסכמים בסך 15% מסכום התמורה המשולמת לרמ"י במקרה של הפרת תנאי אי-ההפליה.

עוד הודגש בעמדת היועץ המשפטי לממשלה, כי פסיקת בית המשפט העליון לאורך השנים מלמדת על חלחול, אף אם לא מלא, של עקרונות חוקתיים לתוך המשפט הפרטי, וכי לאלה יש השפעה על הפרשנות שיש ליתן למושגי שסתום במשפט הפרטי. חובת תום הלב במשא ומתן כוללת את החובה שלא לסרב לנהל משא ומתן מטעמים לא ענייניים. התנהלות המערערת פגעה בליבת הזכות לשוויון, ולפיכך יש לראותה כהתנהלות בחוסר תום לב המצדיקה תשלום פיצויים.

בפסק הדין נתגלעה מחלוקת בין השופטים בשאלה האם חוק איסור הפליה חל במצב שבו קבלן פרטי מסרב למכור דירה. השופט הנדל קבע בפסק דינו כי שאלה זו אינה רלוונטית במקרה זה, שבו המדינה היא צד לחוזה עם החברה הקבלנית. בהיותה צד לחוזה עם המדינה, על החברה לקבל את חובת השוויון מכוח המעמד המיוחד של קרקע ציבורית. עמדת השופט מזוז הייתה, כי החוק חל במצב זה ואילו עמדת השופט שטיין הייתה שלאור לשונו ותכליתו הסובייקטיבית של החוק הוא איננו חל על מקרקעין. 

עוד הוסיף השופט שטיין בפסק דינו, בדומה לעמדה שהציג היועץ המשפטי לממשלה, כי כללי המשפט המינהלי אוסרים על חברה קבלנית, המשווקת מקרקעין של המדינה להפלות בין אזרחי ישראל במכירת דירות שבנתה על אדמות המדינה על רקע תכונותיהם האישיות או הקבוצתיות כמו לאום, דת או גזע. משכך הוא הדבר, הדרתו של אזרח ישראלי מההזדמנות לרכוש את אחת מהדירות הללו מהווה שימוש לרעה בזכויות שהחברה קיבלה מרמ"י או, לכל הפחות, ניהול משא-ומתן טרום-חוזי שלא בדרך מקובלת. 

עמדת היועץ המשפטי לממשלה הוגשה באמצעות עו"ד לימור פלד מהמחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה.