חינוך לבניית המידות הפנימיות כבסיס להעצמה אישית

 

בס"ד

מדברים הרבה על "העצמה אישית", מה זה? ומדוע הנושא עולה בהרחבה לאחרונה?,

ד"ר דוד אבודרהם:"סביר להניח שרובנו רוצים, אף אם כמה מאיתנו כבר מחייכים בציניות וחושבים שיש להתעורר מחלום הסרק הזה כי אולי כבר השתכנעו שאי אפשר להגיע לזה בחייהם.

מהי העצמה אישית?

העצמה אישית תוביל לחיזוק יכולותינו לפעול למען מימושנו העצמי, להעלות את ההערכה העצמית שלנו למקום גבוה יותר.

גורמים רבים בחיים מעכבים את התפתחותנו ופוגעים ביכולת מימוש הפוטנציאל העצמי שלנו. הן ברקע ההיסטורי שלנו בשל חינוך לקוי או חוויות קשות מבית ומחוץ והן בשל קווי אופי איתם נולדנו.

העבודה על העצמה אישית תביא אותנו לסמוך יותר על היכולות שלנו, לפעול ביתר עצמאות ולהיות פחות תלותיים באחרים ובסביבה.

בתהליך הבנייה האישית, לומדים להכיר את הכוחות הפנימיים שלנו ולרתום אותם להיות מנועים מובילים להתפתחות האישית. ללמוד לפתח ציפיות גבוהות מעצמנו, וללמוד לחזק את הכלים לממש ציפיות אלה. לצד הבנייה קדימה, נדרשת הגברת המודעות העצמית לקשיים שלנו, למגבלות, לכישלונות ולכל החסרונות שאנו מכירים בעצמנו ושרבים בסביבה טרחו להזכיר לנו לכל אורך השנים. הכרת מגבלות וקשיים אלה חשובה לצורך בניית תכנית מדורגת להתמודדות איתם ולתיקונם מצד אחד, אבל גם כדי ללמוד לחיות איתם יותר בשלום ולהכיר בקיומם, בתוך התהליך, בלי שיפריעו לנו להתקדם, למרות שרבים מהם טרם תוקנו ועודם נמצאים במקום כואב.

כיצד מקדמת החברה המערבית את ה"העצמה האישית" ומה החשש בגישתה?

ד"ר דוד אבודרהם:"תוכניות רבות בעולם המערבי מקדמות את ההעצמה האישית. מאמנים רבים למדו לאמן ולהוביל פרטים וקבוצות להעצמה אישית.  העולם היהודי עוסק בהעצמה האישית בהיבטים הרבה יותר עמוקים מאלה המופיעים בעולם המערבי המוכר לנו.

העולם המערבי לוחץ להצטיינות ומציב מטרה להגיע לפסגה. הפסגה כידוע צרה בכל תחום, וממילא כולם רצים לטפס לאותה נקודה בתחום ההצטיינות כדי לגלות שצפוף שם עד מאוד. בכל רגע נתון, יכולים להימצא אך מעט אנשים בפסגה. גם אלה שיעמדו על הפודיום מספר אחת כמצוינים בתחומם, יקבלו את הגביע ואת מדליית הזהב, ימצאו עצמם חיים בחרדה תמידית מהמתחרה שאחריהם שבזמן כזה או אחר ידיח אותם מהפסגה כדי לכבוש אותה בעצמו.

באופן עצוב, מרבית התוכניות בעולם במערבי העוסקות בקידום הפרט לכדי הצטיינות, מציבות אותו בחיים של מתח תמידי, מתח שאף שהוא בריא מאוד בתחילת הדרך כמנוע צמיחה רב עוצמה להמראה בחיים, הופך עד מהרה לנטל כבד, עומס קשה המעורר ציפיות לא ראליות מהאדם כלפי עצמו ומהסביבה כלפיו. מערך ציפיות זה גורם לחרדות רבות ובסופו מביא לתוצאה ההפוכה מזו המוצהרת, כלומר, מביא לחוסר אושר בחיים.

שהרי אם סימנתי לעצמי יעד להיות רץ מספר אחד למרחקים קצרים או ארוכים, אפעל כל חיי להגביר את כישורי הפיזיים והמנטליים כדי לכבוש את הייעד. אבל לא אסתפק רק בהעצמה אישית, אלא אביט ימינה ושמאלה כדי להביט במתחרים הפוטנציאלים, באופן מידי העולם מסביבי מתחלק לשניים, לאלה שבצד שלי המעודדים אותי להצליח, הם חברי וקהל האוהדים שלי, ומהצד השני, לאלה שמעודדים את האחר, היריב שלי,  והם בהכרח אויבי הרוצים בכישלוני.

כן הדבר בתחום המוזיקה, כשאני רוצה להיות "כוכב נולד", אני המטרה וכל שאר האנשים מתחלקים לאוהבי ותומכי או למעודדי המתחרים האחרים והם בהכרח אויבי. גם בתחום הסטארט אפ וההיי-טק, נרוץ לפתח תוכנה חדשה, תרופה לקורונה או פטנט מיוחד במינו. יחד עם זאת, מייד נמצא עצמנו רוצים לרוץ לפסגה בחשאיות ובחוסר שיתוף פעולה עם אחרים שאולי יהיו עם יריבנו. הצלחתנו, היא הפסד האחר ונצחונו, הוא הפסדנו. זהו, באופן עצוב עולם הערכים של המימוש העצמי לתוכו אנחנו גדלים ושאליו החברה מחנכת".

רגע, לא הבנתי מה הבעיה בערכים שהחברה המערבית מחנכת אליהם?

ד"ר דוד אבודרהם:"אם נקיש את המילה EDUCATION בגוגל, נגלה באופן עצוב, שהתרגום העברי, "חינוך", חסר לחלוטין כמעט מכל התוצאות. מרבית התוצאות, המאמרים, המחקרים והתוכניות שעלו בפנינו יובילו לעניינים פדגוגיים העוסקים ב "איך" ללמד, בכיצד להגיע לתוצאות טובות יותר ולהישגים במקצועות השונים. נכבדי, זה אינו חינוך, זו הוראה. מתמטיקה, שפה, מדעים ואנגלית הם תחומי ידע שבהחלט חשוב ללמדם ובהחלט מדינה וחברה נזקקת לאנשי מקצוע מצטיינים ולמורים איכותיים וכן למערכת חינוך שלמה שתוביל מהלכים לימודיים פדגוגיים כאלה, אבל שעורי למידה טובים אינם בהכרח חינוך!".

נו, אז מה האלטרנטיבה לשיטת החינוך המערבי?

ד"ר דוד אבודרהם:"לעומת הגישה המערבית, התפיסה היהודית סוברת שמצויינות חברתית וחברה איכותית תוכל להיבנות אך ורק כשהמרכיב הבסיסי שלה, האדם, יהיה מתוקן באופן סביר. לכן, בדיוק כמו כל מוצר הדורש שימוש ברכיבים טובים ואיכותיים, כמו עוגה שתהיה מיוחדת ככל שרכיביה יהיו עדינים, במינונים מדויקים ומאיכות מעולה, כך מערכת החינוך צריכה להיות מקום שבראש ובראשונה מחנכים בו אדם. חשוב להבין שהצטיינות איננה ערובה לאנושיות ואיכותיות, גם לא אומה שוחרת תרבות ומדע, לצורך המחשה די להזכיר כי החברה הנאצית היתה התרבותית ביותר באירופה והיללה את ענפי המוזיקה, חינכה לדיוק, להתמדה, ליצירתיות ולהצטיינות בכל תחום. הנאצים הרימו את גרמניה מממצב של כריעה על ברכיה, מושפלת וחבולה, חברתית, כלכלית ופוליטית, לכדי מעצמה כלל עולמית שאתגרה את כל המעצמות יחד והצליחה מאוד להשיג רבים מיעדיה בהצלחה ובהצטיינות מצמררת.

באופן מצער, החברה המערבית המתקדמת, שכחה את ערכי החינוך ואת החינוך למצויינות חינוכית וזנחה אותם לטובת ההצטיינות וההישגיות בלבד".

אז מהו בכל זאת "החינוך" עליו אתה מדבר?

"החכם מכל אדם המליץ לנו :"חנוך לנער על פי דרכו" והרבה מאוד שיטות וגישות נתלו באמירה מבריקה זו על פני אלפי שנים.

חינוך, מלשון חנוכה, חניכה, התחלה חדשה. לפיכך יהיה החינוך כיוון דרך בלבד לתחילת דרכו של הילד, הצבת הילד בראשיתה של אותה דרך איתה ימשיך בחיים, "גם כי יזקין לא יסור ממנה". כל הכשרה בחיים יש משום כיוון והדרכה אך יש להבחין כי אין די בהצבת שלטים המצביעים על הרעיונות, או הכיוונים הניצבים במהלך הדרך, אלא יש צורך בהכשרה, בתרגול שוטף ובהורדה לרמה הביצועית.

אז מה אם כן יהיה האתגר החינוכי? יש לגלות את הפוטנציאל הטמון בגרעין הנפש של הילד. לכל ילד יש עולם משלו ותפקיד המחנך, ההורה הוא לסייע בחשיפת האוצר הגנוז. אשר על כן, אין מנוס מלקבוע שראוי הוא כל תלמיד וילד לקבל את מלא תשומת הלב בהדרכה יחידנית שתסייע לו לחשוף את מטמונו האישי החבוי לו בתוך עולמו הפנימי. בעוונותינו הרבים, עולמנו בעל הקצב המואץ המונע על פי שיקולים כלכלים, ראה לנכון לקבץ 40  עולמות חבויים, שונים בתכלית זה מזה ולקבצם בכתה אחת ולזה אנו קוראים כיום בשם המוטעה :"מערכת החינוך". אבל, החיים הם אומנות ה -"יש" ולא יתקדמו באמצעות בכיינות על החסר וה- "אין" שבחיינו, לפיכך עלינו לבחון מהן הדרכים הפחות גרועות מאלה הניצבות בפנינו בבואנו להעניק ליקר ביותר בחיינו את כיוון עולמם החדש".

טוב, בבית אין 40 ילדים, האם נכון להציב סטנדרט אחיד לכל המשפחה?

ד"ר דוד אבודרהם:"בבית על כל פנים, אף אם ישנם עוד עשרה ילדים, חייב החינוך להיות יחידני. אמנם משפחה יכולה להציב סטנדרטים חינוכיים אחידים לכולם, קו חינוכי, דרישות ערכיות ומוסריות לפי הקו המשפחתי. אבל בוודאי נטעה אם נשווה בין אחים ביכולות שלהם בכל הקשור להישגים, ציונים וכישרון ובאופן התפקוד של כל אחד בדרכו להשיג אותם. לא נדרוש מילד אחד דרישות מצויינות והישגים בהתאמה לדרישות מאחיו האחרים, או נפתח ציפיות על סמך ניסיון מגידול ילד אחד למשנהו. לעולם לא נאמר "תלמד מאחיך, תראה איזה תלמיד מצטיין הוא." הנזק הנגרם לילד מהשוואות כאלה הוא עצום. הוא מאבד את ביטחונו, הוא כועס וזועם על ההעדפה של ההורים את האח, הוא יהפוך להיות ביקורתי מאוד כלפי אחיך ו "יחכה לו בפינה" לראות כל כישלון שלו בכל תחום וקרוב לוודאי עלול להביא לשנאה בין אחים ובוודאי לתחרות לא בריאה".

אז למה הורים עושים השוואות כאלה? ומה אתה מציע להם?

ד"ר דוד אבודרהם:"הורים תמיד רוצים בטובת הילד ובצמיחתו, אבל עלולים לעשות טעויות קשות דווקא בשל הרצון הטוב הזה. לא מקדמים מישהו בהשוואה לאחרים. במקום זה נאמר לו "היום התעלית על עצמך והצלחת יותר מאתמול, כל הכבוד! אנחנו גאים בך על המאמץ" זה יניע את הילד פי כמה לעשות שינוי ולשמח את ההורים שוב כדי לזכות בעוד פירגון. ככלל, ביקורת יותר מכבה מאשר מצליחה להניע, לעומת שבח ועידוד שמצמיח יותר. מומלץ לבחור ביחס של 80/20. 80% שבח ועידוד לעומת 20% ביקורת. גם אז הביקורת תהיה תמיד על המעשה וההתנהגות ולא על האישיות. "אתמול התנהגת בבטלה והזמן בוזבז ללא התקדמות" , ביקורת כזו אם היא מאוזנת בשבחים בזמנים אחרים, יכולה להביאו לחשוב נקודתית על התקלה ולתקנה. אבל בשום אופן לא נאמר: "אתה בטלן ושורף זמן סידרתי". משפט כזה מקבע את הדימוי השלילי שלו בעיני עצמו. אם ישמע משפט כזה כמה פעמים ובוודאי מעוד אנשים, כי אז גרמנו לנבואה זו שתגשים את עצמה והוא ילמד שהוא באמת כזה בטלן".

 זה נשמע קצת מסובך, איך מאזנים בין הדרישות השכליות, הדיבור בהגיון ובין הרגישות לעולם הרגשי של הילד?

"מחבר הספר "חובת התלמידים", מסביר כי בתהליך בו הילד מתחנך יש שלושה רכיבים עיקריים: מ-ל-ך: מוח, לב, כבד, המוח, זהו השכל האנושי, הבינה של האדם, הצד הרציונאלי בניהול חייו. הלב- זהו הפן הרגשי, ההתפעמות וההתלהבות, האש והמנוע הרגשי שבחייו. הכבד-זהו הצד הפועל, העובד, זוהי ההכוונה המעשית בחייו של האדם".

ד"ר דוד אבודרהם:"הגישות המערביות המשפיעות על מערכות החינוך, המקפידות בעיקר על הפן המעשי בחינוך, על מבחן התוצאה וההישגים. בבסיס גישה זו קיימת ההבנה שאדם פועל מתוך אינטרס ברור ועל כן ימנע מחוויות שליליות ויתקרב לחיוביות. לפיכך מערכת שכר ועונש היא בסיס הגישה. ציונים, תעודות הצטיינות ומדליות, הם הכלים החינוכיים. במצב עניינים זה, השימוש בכלים הנותן מענה ל"איך" להגיע להישגים, הוא עיוות חמור.   בגישת "מ.ל.ך"  זו בה קדם הכבד, הפן המעשי, הפרקטי ל לב, הרגשי  ולמוח, השכלי,  תהיה התוצאה  במקום "מ.ל.ך.",  "כ.ל.ם" (ל' בשורוק), כשה כ-כבד,מעשי ורק אחר כך ל-לב,רגשי ולבסוף מ- מוח רציונאלי. גישה זו נלמדת מהתבוננות בעולם החי, באילוף בעלי חיים, בקרקס ,למשל".

ואם מבססים את החינוך רק על הבנת הילד בשכל?

"מנגד, ישנן גישות מערביות משכילות יותר, המושתתות על עולם השכל בלבד. הכל מתחיל ומסתיים בעולם הרציונאלי. לפיכך, מה שיובן לילד יהיה מנת חלקו ומה שלא...עוד חזון למועד. ילד הגדל בגישה כזו, יצמח להיות פילוסוף חכם המסוגל לנתח מצבים ואף להורות דברי חוכמה, אבל לא יצליח לנהל את עצמו ולכבוש יצריו הטבעיים אף הבסיסיים ביותר. ילד כזה יוכל לצמוח להיות אומן בעל שם ובעל חופש יצירתי עד מעל השמים, אך יפסיד את הבסיס הפשוט ביותר ביכולת לכוון חייו. גישה זו בהכרח תפריד בין החוק הרציונאלי ובין המוסר האנושי ותתקרב לדרכו של אריסטו שלימד ביום כמחולל החוכמה העילאית ובלילה היה...סתם  איש נמוך אחד האדם".

איך מצליחים  לאזן בין השכל והרגש?

ד"ר דוד אבודרהם:"הגישה היהודית מחייבת איזון מיוחד בין שלושת הכלים ללא ויתור על אף אחד מהם, אבל בסדר ובמשקל הנכון.

ראשית יש להסביר ולפעול עם המח, שכל, לתת הסבר רציונלי, אך יש לקחת זאת בעירבון מוגבל בשל קשיי הגיל הרך לקבל הכל בחשיבה מופשטת. לפיכך יש לעבור בשלב השני ל "לב" לעולם החוויתי, הרגשי. להכיל את עולמו הרגשי של הילד ולכוון את ליבו, רגשותיו, התלהבותו לדרך בריאה ונכונה. השקעת מרבית המשאבים החינוכיים, תתרכז אם כן בעיקר בעולמו הרגשי והחוויתי של הצעירים. ורק אז לעבור לתהליך הפרקטי, המעשי, הפדגוגי של "כבד" , הפרקטיקה של " האיך", הפדגוגיה".

מה עם הגישות הסוברות שיש לתת לילד חופש והוא כבר יצמח בריא בנפשו?

"אם נרצה לחנך ילדים בחופש מקסימאלי, אמנם נצמיח את כל אותם היבטים חיוביים החבויים בילד, כמו יצירה, שירה, אומנות, טוב לב, אחריות וכן הלאה. ואולם, לצידם נצמיח בלא בקרה נטיות הרסניות הקיימות בכל קוטב שלילי של אותה תכונה חיובית שהתפתחה. למשל, אנחנו רואים אנשים הגדלים בחופש והופכים להיות אנשים מאוד אכפתיים לחברה ובכל אופן אינם אנשים מאוזנים".

לא הבנתי, מה הבעיה במידת חסד ללא הגבלה?

"בכל מידה חיובית יש קצה  שלילי מסוכן, אפילו במידות הנעלות ביותר. הווו...נשמע מאתגר, אתה חייב לתת דוגמא..

כבן מושב אני יכול לתת דוגמא מהעץ , שהרי האדם כעץ השדה. עץ חייב טיפול, דישון והשקיה, אבל עודף דישון ישרוף את השורשים והשקיה במים ללא הגבלה תביא לריקבון בשורשים. שפע ללא גבול מקלקל. חסד ללא הגבלה מסוכן, הוא גורם לילד לאבד ערך בכל דבר בחיים ולקבל הכל כמובן מאליו. הילד גדל פרזיט מפונק המרוכז רק בעצמו ובעולמו ומבין שהוא במרכז, הנסיך, וכולם מסביב נועדו לשרתו. ההורים הם רק ספקי השירותים שלו, נהגים, קניינים, טבחים, מכבסים ומנקים והוא, הנסיך שבשבילו נועד העולם".

נשמע מאוד מוכר, אלה הילדים של היום, אז מה עושים?

"קודם כל חשוב להבין שהחופש המופרז מסוכן כמו כל דבר חיובי אחר. הכל צריך גבולות ואיזון. לפיכך, נראה שהחינוך לריסון, לשליטה עצמית, וליכולת ברורה לדחיית סיפוקים מידיים, יעמוד בבסיסו של כל שיטת חינוך מוצלחת.

על כן, בסיס החינוך לפני ההעצמה האישית, החשובה מאוד לצמיחת האדם, יש לבנות את הבסיס המידותי של האדם. אם הבסיס יהיה יציב ואיכותי, אפשר יהיה לבנות עליו מגדלי ענק יציבים שלא יקרסו אף מרעידות אדמה קשות. על כן בסיס החינוך היהודי יעמוד בראש ובראשונה על בניין המידות".

קודם דיברנו על "העצמה אישית", כעת אתה מדבר על "בניין המידות" כבסיס קודם, למה אתה מתכוון ב "מידות"?

ד"ר דוד אבודרהם:"שאלה במקום! העצמה אישית היא הגדלת הביטחון העצמי ותחושת המסוגלות בעשייה ובהתמודדות בחיים. לצמוח לאדם מצליח, להגיע להישגים מקצועיים, כלכליים וכד'. שאלתי בחור מה תרצה להיות בשיא הצלחתך בחיים? הוא ענה לי: "מנכ"ל מצליח של חברה גדולה, בעל בית מפואר ורכב יוקרה, עם משכורת שמנה, נשוי 4 ילדים...", שאלתי אותו כמה שאלות עליהם התקשה לענות".

 "איזה מין "בן אדם" יהיה זה שיחזיק במשרת המנכ"ל המצליח? איזה סוג  "בן אדם" יהיה זה שיגור בבית הגדול שהושג בעמל רב?

איזה מן "בן אדם" יהיה הבעל והאבא לארבעת הילדים?"

ד"ר דוד אבודרהם:"עולם המידות היהודי מציב אתגרים לאדם לבנות אישיותו הפנימית, לפני המסוגלות המקצועית וההצלחה האישית. מידות בסיסיות כמו חיזוק הסבלנות, הקניית הרגלי סדר וארגון אישיים, לא רק בהתנהלות אלה גם בתוך הנפש פנימה. מידת חריצות פנימית קבועה כחלק מהאופי, כזו שאינה מושפעת רק ממוטיבציה נקודתית להשיג משהו מסוים, הקניית הרגלים פנימיים של התמדה וחיזוק הרגלים אישיים קבועים. עבודה על נקיות מוסרית במחשבה, שאיפה לטוהר חשיבתי ורגשי, חינוך לצניעות וענווה לצד הרצון להצטיין ולהצליח. עבודה פנימית על פיתוח חוש הצדק הפרטי, הציבורי ויכולת עמידה לצד החלשים בחברה. השגת איזון ביחס לכסף, הכרה בחשיבות השגתו אך לא בכל מחיר. חיזוק מידת הזריזות, הקניית אישיות בעלת דחף ויוזמה בעבודה לחיזוק המידות האישיות. תרגול יכולת השתיקה, לדעת להבליג כשצריך. שימוש בשפה נקייה כחלק ממאפייני האישיות האיכותית, ובריחה מלשון הרע ורכילות.  חתירה למצויינות תמידית, אבל בניחותא, רק מתוך ניצחון והתגברות על עצמך ולא על אחרים ומתוך אמונה שיש בורא לעולם וסיבה לכל דבר, חיזוק מידת האמת ועמידה על האמת הערכית גם במחיר גבוה. בנייה של מידת הפרישות לדעת לחזק דחיית הסיפוקים, חיזוק השליטה בייצרים וכד".

ד"ר דוד אבודרהם: "מידות אלה ואחרות, עומדות בבסיס החינוך היהודי עוד בטרם מתעסק האדם עם הקומה השנייה של ההעצמה האישית".

אכן, נשמע מרענן ביחס למרוץ המערבי המטורף להישגיות. אבל מה החידוד בין חינוך ל"מצויינות" שאתה מעודד ובין  חינוך ל"הצטיינות" שאתה מסתייג ממנו?

"החינוך היהודי חותר למצויינות ולא בהכרח להצטיינות. חינוך להצטיינות, זה לחתור כל הזמן להיות מספר אחת ביחס לאחרים. לחיות במתח של לכבוש את הגבעה בכל מחיר. מלבד המתח האישי המסוכן, זה מחנך להשתמש בכל האמצעים להשיג הצטיינות, גם במחיר וויתור על ערכים, קשיים מוסריים, הונאה, שימוש בלתי חוקי בסמים בספורט, דריסת האחרים ועוד מריעין בישין.

לעומתם, "מצויינות" חותרת להיות הטוב ביותר שאתה יכול ובכל יום טוב יותר מאתמול. מצויינות עוסקת בצורך של האדם לנצח רק את עצמו ולא את האחרים, להיות מחר טוב יותר רק מהאתמול של עצמו ולא מאחרים. להצטיין בכל מה שעושה ביחס לעצמו ולא ביחס לאחרים. ולעבוד בעיקר על העולם הפנימי אותו אולי רואים מבחוץ, אבל לא מקבלים עליו ציון או מדליית זהב. אלא רק לב זהב בפנים".

אכן, מרתק! הבחנה שמעטים שמים לב אליה. איך מתקדמים מכאן?

ד"ר דוד אבודרהם:"הואיל ועיקר החינוך הוא לפתח את האוצר הטבעי הטמון בילד ולגלות את טבעיותו הייחודית, עלינו להקפיד על העברת האחריות  ל"גילוי" זה על המתחנך. לכל אורך הדרך, יהיה הקו המנחה ברור: "החיים האלה הם שלך ובאחריותך. אתה בעיקר, תהנה מפירותיך(גם הסביבה) ואתה בעיקר תישא בתוצאות ותשלם את המחיר על מחדלך(גם הסביבה).

אנחנו כאן בשבילך! אבל רק כגורם מייעץ, מכוון, מדריך ומסייע. אם תבחר להשתמש בסיוע, יהיה זה רווח נקי בעבורך, אבל אם תבחר להתעלם מתמרורי דרך המכוונים ומזהירים מפני מכשולים בהמשך, ראה כי רעה נגד פניך!   מכל מקום...רק אתה תבחר!".

"ככל שאמירות ברוח זו ילוו את חינוך הילדים וככל שיפנימו את גודל האחריות הרובצת על כתפיהם עוד משחר ילדותם, כך ילמדו להעריך נכונה את חייהם, את המסע הארוך אליו הן יוצאים, את תמרורי הדרך הניצבים לאורכה ואף...את המחנכים וההורים העומדים לצידה".

רגע, מה עם עולם המידות?

"זה עולם שלם שראוי להרחיב בכל אחת מהמידות בפני עצמה. במאמרים הבאים נרחיב בבניית המידות האישיות כבסיס לתוכנית להעצמה האישית שתבוא לאחריהן".

ואז יש מקום גם ללימוד העצמה אישית למצויינות?

"בהחלט, זו הכוונה. ככל שרוצים בניין גבוה יותר וחזק יותר, היסודות  התת קרקעיים, אלה שהם בלתי נראים, חייבים להיות בעלי עוצמה וחוזק שלא ניתן לערער בחיים, כאלה שאף רעידת אדמה בעולם לא תסכן את הבניין הענק העומד עליהם. בניית הצטיינות גבוהה ככל שתהיה, ללא בסיס עולם המידות, תביא לקריסת מערכות בזמני משבר. הביטו ברבים מאנשי הבוהמה שהיו כוכבי על, לאחר שנים בהם נאלצו לרדת מהפסגה...עולמם התרסק ורבים נאלצו להשתמש בסמים קשים כדי להתגבר על השבר".

על החשיבות בבניין יסודות האישיות דיברנו?

ד"ר דוד אבודרהם  35 שנות עבודה חינוכית: כמחנך ומורה, מנהל תיכון, מכשיר מנהלים ומורים במערכת החינוך, מדריך קבוצות הורים, זוגות, ועובד עם נוער מורכב.

מחבר הספרים:

1."המדריך להורות משמעותית" הדרכת הורים ומורים בעבודה החינוכית המורכבת

2.הספר: "אבא-למה?"- המתאר תהליך שיקום ארוך, מורכב ומוצלח של החייל הצנחן שוקי-משה בסו שירה באביו למוות בשל התעללות במשפחה.

לעיון בספרים אלה ובחומרי חינוך אחרים בקרו באתר: www.davidabu10.co.il 

davidabu10@gmail.com    052-3694077