ילדים שנוטלים ריטלין נמצאים בסיכון גבוה לדיכאון

מחקר שבוצע בישראל ופורסם ב- European Child and Adolescent Psychiatry טוען שילדים המטופלים בריטלין ובתרופות דומות בילדות המוקדמת, נמצאים בסיכון מוגבר ליטול נוגדי דיכאון בגיל ההתבגרות.

את המחקר הובילו הפסיכולוג ד"ר ניר מדג'ר, ראש התכנית לייעוץ חינוכי באוניברסיטת בר אילן, ופרופ' גל שובל, מנהל חטיבת הילדים והנוער במרכז לבריאות הנפש גהה, עם חוקרים מתחומי החינוך, הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה, חוקרים מ"גהה" וחוקרים ממכון המחקר של שירותי בריאות כללית.

המחקר עקב במשך 12 שנה אחרי כ-7,000 ילדים בני שש עד שמונה שאובחנה אצלם הפרעת קשב וריכוז. שיעור הסיכון לנטילת נוגדי דיכאון בגיל ההתבגרות בקרב הילדים שהתמידו בנטילת התרופות, כלומר מימשו יותר מ-50% מהמרשמים גדל בכ-50% בהשוואה לילדים שנטלו את התרופות באופן חלקי.

החוקרים מדגישים כי אינם ממליצים על הימנעות מהשימוש בתרופה מתחת לגיל שמונה, אלא רק על העלאת המודעות לסיכון האפשרי הכרוך בו ומעקב של אנשי מקצוע בהתאם.

במסגרת המחקר, ניתחו החוקרים מידע על 6,830 ילדים שאובחנו עם הפרעות קשב וריכוז ADD ו-ADHD והומלץ להם על טיפול בתרופות מבוססות החומר הפעיל מתילפנידאט, כמו ריטלין. בתום השלב הראשון של המעקב, עד גיל 12, סווגו רבע מהילדים כמי שנרשמה אצלם היענות גבוהה לריטלין, ומימשו יותר מ-50% מהמרשמים עד גיל 12. 75% מהילדים ניצלו את המרשמים באופן חלקי.

בשלב השני המשיכו החוקרים לעקוב אחר המידע התרופתי לגבי אותם ילדים עד גיל 18, בדגש על תרופות פסיכיאטריות.

הממצאים הצביעו על כך שלילדים עם היענות גבוהה לריטלין היה סיכוי של 50% יותר לקבל מרשם לתרופה נוגדת דיכאון בגיל ההתבגרות ביחס לילדים מהקבוצה השנייה. מדובר בתרופות דוגמת "ציפרלקס" ו"פרוזאק" ונוגדי דיכאון אחרים משפחת ה-SSRI.

פרופ' גל שובל: "תוצאות המחקר מצביעות על כך כי יש קשר הדוק משידענו בעבר בין הפרעות ויסות התנהגותיות, כגון הפרעת קשב וריכוז, ולבין הפרעות ויסות של מצב הרוח, כגון דיכאון. גם הטיפול בהפרעה אחת משתלב ומשפיע על ההפרעה האחרת. מכיון שקיימים בספרות ממצאים סותרים לגבי הקשר, תוצאות המחקר שלנו מחדשות ומעניינות.

ד"ר ניר מדג'ר: "נטרלנו משתנים ומשתתפים בעלי רקע שעלול להטות את המחקר, כמו שימוש קודם בנוגדי דיכאון, היסטוריה משפחתית של דיכאון, פגיעות ראש ומחלות נוירולוגיות אחרות. המסר שלנו הוא לא לשנות את הפרקטיקה, אלא לגלות יותר ערנות מצד מורים ואנשי חינוך במקרים של ילדים שהתחילו לקבל ריטלין בגיל מאוד צעיר".

"מדובר בהפרעה מולדת שמופיעה כבר בגיל הינקות ובאה לידי ביטוי בתינוקות שפחות מווסתים וישנים פחות טוב", אומר פרופ' גיל זלצמן, מנהל המרכז לבריאות הנפש גהה, החתום גם הוא על המחקר.

פרופ' גיל זלצמן: "בגיל בית ספר, ההפרעה מתבטאת בקושי בריכוז ובלימודים ובשלב הזה הם מגיעים ברוב המקרים לאבחון ולמטפלים. בית הספר הופך להיות המראה לכישלון של הילד ובחלק מהמקרים זה מוביל להימנעות, להפסיק להקשיב, להפסיק להכין שיעורים, לרדת בציונים ולחפש הישגים במקומות אחרים – בין אם בספורט או במשחקי מחשב".

"ככל שעוברות השנים אנחנו מגלים שביותר ויותר מקרים להפרעת הקשב מתלווה גם תחלואה נוספת של דיכאון וחרדה". לדבריו, את ממצאי המחקר ניתן לפרש ביותר מדרך אחת, מאחר שהקושי לאבחן ילדים בדיכאון ובחרדה בגיל המדובר מוביל לעיתים לאבחנה של הפרעת קשב וריכוז. אותה אבחנה, לדבריו, עלולה להסתיר הפרעות של דיכאון וחרדה. "המשותף לכל האבחנות הללו הן שבגיל הילדות המוקדמת כולן מתבטאות באופן דומה: אי-שקט. לעתים הוא לא מפורש בצורה הנכונה על ידי הסביבה".