לא נאפשר פגיעה במדינת ישראל נגיב בעוצמה

רב-אלוף אביב כוכבי, בטקס התייחדות לזכר חללי חטיבת הצנחנים.

משפחות יקרות,

מכובדיי כולם,

הקול קרא והם הלכו פעם אחר פעם!

ב-7 באוקטובר 1973, הותקף מוצב תל-סאקי שברמת הגולן על-ידי אש ארטילרית כבדה וכוחות הצבא הסורי שהקיפו אותו. חיילי גדוד 50 מצאו עצמם מעטים מול רבים, וניסו להדוף את הכוחות בשעה שמפקדם ניסה להזעיק כוחות עתודה או חילוץ.

סגן בנימין חנני זכרונו לברכה, שמע את הקריאות לסיוע במכשיר הקשר, ועל-אף שידע כי הסורים מכתרים את המוצב ושסיכויו לגבור עליהם קלושים ביותר, הפציר במפקד הגדוד לאפשר לו לחבור למוצב המותקף.  כשניתן האישור, נע חנני עם מחלקתו על גבי נגמ"שים לעבר המוצב, בניסיון לחלץ את חבריו.

הוא ידע שהוא נוסע אל תוך האש, והוא צדק. כחצי קילומטר מהיעד נפתחה לעבר הכוח אש כבדה והנגמ"ש הראשון נפגע. הכוח לא נסוג, ותחת אש כבדה, בין רימוני עשן לפצצות מרגמה הוא סייע לחיילים לצאת מהנגמ"ש, והוביל הסתערות רגלית.

לאחר קרב עיקש, הצליחו חנני ומחלקתו לפגוע פגיעה משמעותית בכוחות הסורים, אך המחיר היה כבד, וסגן בנימין חנני ורבים מחייליו נהרגו. על אחוות הלוחמים, אומץ הלב והדבקות שהפגין במעשיו, קיבל את עיטור העוז.

סיפורו של חנני הוא אחד מבין רבים, והוא מבטא אומץ, רעות והקרבה אישית המאפיינים את רוחה של חטיבת הצנחנים.

קול קרא לבנימין חנני... והוא הלך! הוא ודורות רבים של צנחנים בחרו לשרת בקו ההגנה הראשון, בקו הלוחמים – בקצה המבצעי. זה המקום שמבטא באופן המובהק ביותר התנדבות, תחושת אחריות לביטחון המדינה והצבת הכלל והחברה לפני הפרט.

השירות בצה"ל הוא חובה, אך השירות הקרבי הוא ביטוי של רצון.

רצון אישי של אלו המתנדבים לעמוד על משמר הגבולות, להיות בחזית ולהיות אלו הפוגשים את האויב, בגבול הצפון או לאורך רצועת עזה, בסמטאות יהודה ושומרון, ביבשה, באוויר ובים.

אשרינו שאלו הם פני הדור. השירות בחוד הלוחם הוא מסוכן, ופעם אחר פעם נשלחו יחידות הצנחנים למקומות מורכבים וקשים, כאלו המצריכים חשיבה מקורית, תחבולה, רוח לחימה ומעל הכל, אמונה יוקדת ש'אין אי אפשר'.

'אין אי אפשר' פירושו שאין משימה שאי אפשר לבצע, אין יעד שאי אפשר להגיע אליו, אין אתגר שאי אפשר לעמוד בו, אין בעיה שאי אפשר לפצח, אין יכולת שצריך לפתח ולא נוכל לה ואין אויב שלא נוכל לו.

'אין אי אפשר'- הוא עיקרון שחייב להיות מצפן לצה"ל כולו. זה קוד ודקדוק פנימי, מזג ורוח יחידתית, שיש לה השלכות החורגות משדה הקרב או מקו הגבול. זהו עיקרון שצריך לעטוף את כל תחומי העשייה בצה"ל, ולהיות ציווי קבוע בכל אתגר. זהו גם העיקרון אשר הוביל את חטיבת הצנחנים לאורך שנים להישגים רבים. מפקדה הראשון של החטיבה, ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון ז"ל, מימש את העיקרון ולכן גם אמר: "דרכן של תורות לחימה היא שהן אינן נכתבות בספרים ואחר כך מתורגלות. תורות לחימה נלמדות בשדה הקרב ומחירן רב. הצנחנים השפיעו וסחפו את צה"ל כולו והם לא קפאו על מקומם, המשיכו והובילו את חוד החנית... אך הישגי חטיבת הצנחנים עלו בדם רב".

לרוח הנחושה ולמשימתיות אכן היה מחיר רב וכבד ואצלכן משפחות יקרות הוא מורגש ומכביד מידי יום. הזיכרונות עורבים ומציפים אתכם בכל הזדמנות: כאשר אתם שומעים את השיר שאהבו, כאשר אתם מכינים או מריחים את ריח המאכל שביקשו בכל פעם שהגיעו לשבת, או כאשר מרחוק נראית דמות של חייל במדים הצועד ברחוב ביתכם, ולרגע דמיון ומציאות מתערבבים, געגוע ופיקחון מתמזגים.

ערב זה הוא לכבוד הנופלים, ערב זה הוא לכבודכם. בערב זה אנו מרכינים ראש, מתוך צניעות והוקרה להם ולכם. אנו עומדים דום ומצדיעים, נזכרים וזוכרים, אבל לא פחות מכך, יודעים שהטקס הוא גם בשבילנו. כל מפגש אתכם וכל מבט בעיניכם הכואבות, מחדד אצלינו את תחושת האחריות והמחויבות – מחויבות אליכן, מחויבות לנופלים והמחויבות להיות מקצועיים, מדויקים, נחושים ושקולים. אך למחיר הכבד שאתם משלמים היה ויהיו מטרה ותכלית הגנה על עם ישראל, פשוטו כמשמעו. כל דור שנולד כאן מתקדם בצעד נוסף לעבר תורו למלא את חלקו בהגנה על הארץ, עד שהוא מגיע לקו המגע, ואז מקדיש את כולו ומפנה את מקומו לדור הבא. כך נוהג גם הדור הנוכחי, אשר המחיש בחודשים האחרונים שהוא הוא חופת ההגנה של מדינת ישראל.

הקיץ האחרון היה עמוס אירועים ביטחוניים, מעל השטח ומתחתיו, בזירות קרובות ורחוקות. ברצועת עזה נמנעו ונוטרלו אירועי ירי רקטי וסוכלו ניסיונות חדירה פעם אחר פעם, באיזור יהודה ושומרון נמשך המאמץ המודיעיני והמבצעי שמנע פיגועים רבים, גם אם לא את כולם, ובצפון נעשתה פעילות לבלימת מאמצי איראן וחיזבאללה.

האתגרים לא תמו! לא נאפשר פגיעה במדינת ישראל, ואם תתרחש, נגיב בעוצמה.

צה"ל הינו צבא חזק, התקפי ואחראי, הפועל בזירות רבות, בכל המימדים, וממלא הלכה למעשה את ייעודו – צבא הגנה לישראל.

אך דווקא ביום הזה, כשערב יום הכיפורים עומד בשער ומזכיר לנו את המלחמה, אנו זוכרים לא רק את הגבורה ועוז רוחם של הלוחמים, אלא גם את לקחי המלחמה.

אנו יודעים שעלינו להיות מוכנים ורלוונטיים לאתגרי ההווה והעתיד, בהיקף הכוחות, בסוג היחידות ובשיטות הלחימה. אתגרים ביטחוניים, ניצבו בפני מדינת ישראל בעבר וניצבים בפנינו גם היום. יכולנו להם בעבר, ואנו יכולים להם גם היום. אנו פוקחים שבע עיניים, מקיימים הערכות מצב על בסיס יומי, ומקבלים החלטות מקצועיות ואחראיות, המובילות לתקיפה וסיכול של איומים, לצד שמירה על איזונים. אזרחי ישראל יכולים להמשיך בשגרת חייהם, במדינה המשגשגת והמיוחדת שהוקמה כאן.

חודשי הקיץ האחרון עברו ברובם בשקט, וכעת בתקופת החגים, אזרחים רבים פוקדים את אתרי הטבע, משפחות וחברים נפגשים, והחיים במדינה ממשיכים כסדרם.

זוהי מציאות שמתאפשרת בזכות דורות של לוחמים, בזכות הנופלים ובזכות כל חיילי צה"ל ומפקדיו.

משפחות יקרות, אנו מכירים שנים רבות, אך הפעם, כראש המטה הכללי, תחושת האחריות שאני חש גדולה יותר והמחויבות כלפיכם וכלפי הנופלים מועצמת. זט באמת הרגשה אחרת. לאורך כל דרכי, דמותם של יקיריכם היתה לי למראה, וזכרם ליווה ומלווה אותי בכל מעשיי. חובתי כיום, לוודא שנמשיך לטפח את זכרם, ושנמשיך ללמוד וליישם את הלקחים והערכים שהם ביטאו, ובראשם את ערך הנכונות וההתנדבות. הקול קורא, וחיילי הצנחנים ממשיכים להתנדב. הם עושים זאת במקצועיות רבה, בדייקנות ובמקוריות – ברוח הדורות הקודמים. אני מכיר את מפקדי החטיבה ומפקדי יחידות הצנחנים,  אני סומך עליהם ובוטח בהם.

משפחות יקרות אני מחזק אתכן, מצדיע ליקיריכן, מחבק אתכן ומאחל לכן ולכל הנוכחים שנה טובה וחתימה טובה.