נגמר לנו הזמן

ומה פרוש כל זה? מה עדיין לא מובן, שאם יש מי שבורא ויוצר ומלמד, הוא ורק הוא נשאר שם לראות ללמוד מהאדם התוהה ומתבלבל ואחר כל המהלך שאינו פשוט כלל, חוזר למרכז הבמה ואומר די, מעכשיו אני, ורק אני

אז מה כל זה אומר? ולמה הכוונה בדיוק?

התשובה אינה פשוטה, הכל תהליך ובעדינות, מהלך של "זמן" עד שיחזור הזמן האלוהי למקומו, ומהו הזמן האלוהי? שלמה המלך אומר לנו בספר משלי "אלף שנים בעינך כיום אתמול" וזה משפט חשוב, שאומר שהזמן מקצב אחר לו, שאומר שכל פעולה אינה עיניין של זמן אלה הפעולה עצמה, ואם נצטמצם לכדי עשית פעולה ללא מתחים מיותרים או דעות כלשהן על הפעולה, ייתכן ואותה פעולה תסתיים מיד, ללא זמן שחשבנו, כפשוטו, הזמן נמדד במחשבה, הזמן נמדד בדיוק באופן בו האדם מציב עצמו

איך נדע ואיך נבין מהו הזמן האלוהי, איך מרגיש לחיות באותו זמן עליון, אז זהו שיש לנו רמז מאוד ברור, בחגים, כן רק בחגי ישראל, נחשוב על האוירה, נחשוב על המרחב שאנו חשים בחגים ובמיוחד נחשוב על התחושה כאשר אנו ביחד, עם המשפחה וחברים, נחשוב על עצמנו כאשר אנו מוקפים אהבה ובעצמנו נותנים אהבה

אז מה, איך זה קשור לזמן? איך זה קשור למרחב, משום שזמן ומרחב אחד הם, ואנו בתוך זמן/מרחב זה גורמים את האיחוד הדרוש לקיום החג / זמן שאינו דומה שיתר ימות השבוע, שאינו דומה למרחב / זמן שבין החגים

ובאותו מובן וחשוב יותר מכל, מה משנים, מה מפנים מעצמנו, מתוכנו על מנת להיות מוכנים להדהוד החדש של הזמן / מרחב, וזו מחשבה חשובה ובונה, משום שכל הרגל, בבית במשפחה, הרגלי חשיבה, דיבור ורגש, כופים אותנו לישן ולא מאפשרים את הכניסה לחדש, אז מה אנחנו מוכנים לשנות? שרק נבין כל הרגל, יהיה אשר יהיה מהווה משקולת שמושכת למטה לנמוך ולישן, ובמובן זה אין הרגלים טובים או רעים, יש הרגלים שכבר לא מתאימים

אז נגמר לנו הזמן למשחקים

נגמר לנו הזמן לעצלות

נגמר לנו הזמן לשינה ארוכה גם אם היא בעמידה

נגמר לנו הזמן הישן

ומוזמנים כולנו לחדש ולמחדש