נקמה מונח כהה מלוכלך ומעורפל
בעקבות רצח האימא לבן שנה וחצי והאבא לשלושה ילדים אני רוצה לשים על השולחן שאלה היפותטית: מה עם רגש הנקמה, נניח אני אח הנרצחת והלכתי לכפר של הרוצח לנקום את רצח אחותי.
או אז כמובן אועמד לדין על רצח בכוונה תחילה ואשב לשארית חיי בכלא, זאת כי אנחנו מדינת חוק ואסור לקחת את החוק לידיים, ואני מבין ומסכים עם זה, את העונש שלי אקבל בהשלמה מלאה אבל לא אפטור את חברי הכנסת והממשלה מהשאלה הבאה:
מזה 70 שנה יהודים נרצחים בארצם בגלל יהדותם והשאלה הפשוטה שלי: מדוע אתם מתעלמים מהרגש האנושי הנקרא נקמה? כן נקמה לא הרתעה ולא צדק, נקמה נטו. כאשר מישהו רוצח לי את אחותי שהיא אימא לפעוט משגע שרק השבוע קרא לה אימא- מה יותר טבעי לי כאח כבעל כגיס כשכן או כאבא שאתמלא חמה ואבקש נקמה? מדוע לא מפעילים בישראל גזר דין מוות? כן רק למען הנקמה, וכאשר זמם לעשות לי כן ייעשה לו.
מדוע החכ"ים וממשלות ישראל לדורותיהם לא נותנים את הדעת על הנקודה האנושית הזו? מדוע שום ממשלה בתולדות ישראל לא אוזרת את האומץ לנקום את נקמת קרובי הנרצח? האם חוששים הם מנקמה חוזרת? והרי בכל אופן הם ממשיכים ורוצחים בנו וממה החשש לכל הרוחות.
האם חוששים מאומות העולם שיפסיקו לקרוא לנו נאורים? והרי בין כה וכה אנו מואשמים ומופללים על ידם באפרטהייד וגזענות; לכו לשגרירנו באו"ם ושאלו אותו את מספר המדינות שמאשימות אותנו כל שני וחמישי בגזענות ואפרטהייד, כולל הידידים שלנו במדינות אירופה והמערב הנאור.
אנו סובלים היום במדינת היהודים ממחסור כרוני של ביצים לעזאזל, למה איש לא נותן את דעתו על אח הנרצחת או על אביה, על בנה, על אלה שהותירה אחריה וליבם מלא חימה ונקמה. לֶמַה אתם מחכים יא ח"כים עקרים וחברי ממשלה מסורסים, שמישהו יוציא את רגש הנקמה שלו לפועל? או אז תשפטו אותו משפט צדק ותזרקו אותו עד סוף ימיו לכלא? יא נאורים יא מסורסים ומנותקים, יא פוליטיקאים אימפוטנטים.
בשום אופן אינני מדבר על נקמת האומה היהודית באויב, זו החלטה אסטרטגית ואולי אף מדינית. אינני מדבר גם על נקמת דם הנרצח. הנקמה שאני מדבר עליה היא נקמת בן הנרצח, אביו, אחיו, האם הינכם חולקים על התחושה האנושית הבסיסית ביותר הקיימת אצל משפחת האדם? אני מדבר על הנקמה המפעפעת בלב משפחת הנרצח, על אביו, אחיו, על בנו, אם הממשלה לא תיקום את נקמתם אזי היא משאירה את העבודה למשפחה עצמה וזה בעינו התוהו ובוהו.
איש לא צריך נקמה ידידי, אני מדבר על נקמת משפחת הנרצח, אם חלילה הנרצח היה אחי או אבי הייתי רוצה לנקום את נקמת אבי והממשלה שלי אמורה לנקום את נקמתי, כן בביצוע גזר דין מוות ברוצח. שלא נדע ושלא נגיע למקום הזה כאשר מישהו החליט לקחת לנו את היקר מכל.
אתמול ניסיתי להכנס בראש הפעוט בן השנה וחצי שבן עוולה לקח לו את אימא שלו, מה היה חושב הפעוט הזה אילו ידע לחשוב ולדבר. על נקמה היה חושב, לא על הרתעה ולא על שום דבר אחר. מי שלוקח מפעוט בן שנה את אימו אחת דינו להמית.
הפוליטיקאים שלנו פוחדים להטיל עונש מוות על בני עוולות לא מתוך ערכים ולא מתוך נאורות כי אם מתוך פחד מהאויב, מה יגידו במצרים, מה יגיד ארדואן, איך תגיב אירופה, איך יקבלו את זה החמאס ואיך יפעל אבו מאזן. אנו סובלים ממחסור של ביצים רבותי.
פעם אמר מהטמה גנדי: "עין תחת עין וכל העולם יתעוור", אולם אינני מדבר על הנקמה שגנדי התכוון אליה. נסו נא להכנס לנעלו הקטנה של התינוק שלקחו לו אתמול את אימו, אם ידע התינוק הזה להתבטא מה הוא היה אומר? מה היה רוצה שיעשו למי שלקח ממנו את אימו לעולם. גנדי דיבר על עין תחת עין והוא, הפעוט התכוון לנקמה שלא ברא אותה השטן.
מישהו מאיתנו נתקל אי פעם במושג "להילחם בשביל להשיג שלום"? אני רוצה להילחם לנקום ולהתאכזר ולעשות כל לאל ידי עד אשר אבודד את נתיב הדם ואתנתק ממנו; זו הגישה האנושית המתורבתת והמובנת שלי, בניגוד לגישה האידיוטית המטופשת שמושיטים בה את הלחי השניה בשביל לא לחזור על הטעות "שלהם" ולהיות כמוהם. עדיף איפה להיות חכם לא טיפש, זו המסקנה הסופית.
הבה נתרגם את הדברים למעשה ונרד ממש לעומקם: מה הייתם אומרים לפעוט שלקחו לו אתמול את אימו? שאימא הלכה כי אין למדינתה הסכם חתום עם הפלסטינים? והיה ויקשה עלינו התינוק הזה וישאל: טוב מה אעשה שגם לא יקחו לי את אבא- מה תענו לו, שישראל תפעל שיהיה גם לפלסטינים מדינה? אתם חושבים שכל מה שהפלסטינים רוצים זו מדינה קטנה קומפקטית בה יחיו בשלום ובשיגשוג ליד שכיניהם הציונים? יש לכם מה להוסיף על דברי או שאתם מסתפקים בדו-שיח המעניין שלכם עם התינוק?
אנו חוששים ופוחדים. הבעיה שלנו היא הפחד והחשש מה יגידו ומה יעשו, החשש הגדול שלנו שמא ישמיטו לנו את תואר הנאורות. שמא החשש שלנו שיפסיקו למכור לנו את הנשק בו אנו מתכננים להרוג את הפלסטינים?
לא איני חושב; ההערכה הזו אינה נכונה. בעידן טראמפ ימכרו לנו יותר נשק אם אנחנו חזקים. כך זה בכל העולם וגם באירופה, החזק מנצח. גם הנאור מנצח אבל בתנאי שאינו מוותר על כבודו לטובת הנאורות.
ואף לאחר עידן טראמפ ימשיכו למכור לנו נשק בתנאי שנמשיך ליזום ולעשות. העולם שלנו הוא כדור עיסה עגול תמיד נשאר עגול, אתה לוחץ את העיסה מצד והכדור מתנפח כתוצאה מהלחץ מהצד המקביל, אבל מהר מאוד חוזר להיות עגול כפי שהיה ומתאים את עצמו ללחיצה שעשית.
רוצה להגיד שהעולם מתאים את עצמו אליך לא להפך. גם אובמה יכל להיות טראמפ אילו היינו גורמים לזאת, אילו היינו עושים את זאת. השאלה היא מה אתה עושה לא מה הם עושים. מישהו בסופו של דבר "עושה" והשאלה אם זה אתה או הוא.
לציין כי גם בשאר אל אסד עושה וגם פוטין עושה, גם הרוע והשפל עושים ומציינים את רישומיהם בעולם, לכו תראו מה קורה באפריקה איזו אכזריות ואיזה רוע, לכו תראו מה עשה דאעש ביזידים בנשים בילדים, גם הרוע רושם את לחיצתו בעיסה והכדור מכיל אותה, אבל מהר מאוד לחיצה זו היא מתמוגגת ורישומה נעלם כאיננו.
כך נמחקו אומות אימפריות וממלכות ולא כי רעים הם או אכזריים, פשוט כי הם לא היו עקביים, הם לא יכלו להיות עקביים כי לרוע אין את האופן להיות עקבי אין את הדרך, אך לטוב יש את היכולת הטבעית הזאת, היא צרובה בו. השאלה איפה האם אתה טוב או רע, פשוט עד מאוד.
הב לי לסיכום את עצם השאלה: האם אני מסוגל להרוס את רמאללה, את טולכרם או עזה בהפצצות? אתם חושבים שמישהו בחיל האוויר שלנו מסוגל לזה? אולי תפסתם אותי ואת חיל האוויר על חם אבל את זאת אני יודע: אני מסוגל לא להסתגל למצב הקיים. אני מסוגל להיות השטן שנוקם את נקמת תינוק בן שנה, אח בן 20 ואב בן 38. אני לא יודע למה אני מסוגל, דרך האמת שאחליט לצעוד בה תנתב את יכולותי.
