Facebook "ניגוד עניינים הזועק לשמיים"

 

שמעתי פעם מאישה מבוגרת את הסיפור הבא. יסופר על יהודי יליד בולגריה שעלה בשנות הארבעים עם משפחתו ארצה. הוא היה איש אמיד בבולגריה בעל מפעל של סוכריות. היה היחיד באזור כולו שייצר ומכר סוכריות, כל העיר קנתה ממנו וגם באו מכפרים מסביב בשביל לקנות את הסוכריות של שמואל, רק שמואל מכר סוכריות. בזמנינו קוראים לתופעה הזאת 'מונופול' ושמואל מיצה את המונופול שבידו, הפיק ממנו את המקסימום ונעשה לאיש עשיר ומכובד.

התקופה הייתה קשה והרבה מחומרי הגלם ניתנו לאנשים בהקצבה כגון שמן ביצים אורז... וגם הסוכר היה בהקצבה אבל לשמואל לא הייתה בעיה לקנות את הסוכר בשוק השחור.

מטבע הדברים מחיר הסוכר עלה ועלה ובפני שמואל עמדו שתי אפשרויות: או להרים את מחיר הסוכריות או להוריד קצת / קצת הרבה את כמות הסוכר בסוכריות עד כי יעבור זעם ויחזור מחיר הסוכר לקדמותו. אבל כאן נתגלעה בעיה, במה יאזן את הסוכר החסר בסוכריות כי הרי הסוכר לא רק המתיק את הסוכריות הוא היה גם חלק מתבניתן ובעיקר ממשקלן.

שמואל היה איש יצירתי והחליט לאזן את כמות הסוכר החסר במלח, כן מלח למה לא. הסוכריות מקו היצור החדש נמכרו כתמיד ונחטפו.

שום הערה, איש לא העיר על טעם הסוכריות החדש. מעודד מהתוצאה הלך והגדיל עוד קצת את כמות המלח ובמקביל הוריד במעט את הסוכר, הוריד עלויות, ושוב שום הערה שום תלונה.

כך הלך והוריד עלויות עד שיום אחד לא יכל כבר ושאל את אחד הכפריים מלקוחותיו: "תגיד אתה לא מרגיש קצת שינוי בטעם הסוכריות?" הכפרי ענה לו: "בטח שכן, הסוכריות מלוחות לא מתוקות". "אז למה אתה קונה אותם" הקשה שמואל, הכפרי ענה: "כי אנחנו צריכים סוכריות ואין לנו שמואל אחר, גם אם תמכור לנו אבנים ותעטוף אותם בצילופן צבעוני נמשיך לקנות ממך בלי היסוס".

האמת לא התעמקתי במוסר ההשכל של הסיפור הזה, אבל נזכרתי בו היום כשהבחנתי בקישור מסוים ברשת המזמין את הקהל הרחב להצטרף לקבוצת וואטסאפ תחת השם 'נפגעי פייסבוק לא שותקים'. לכל המדוכאים בואו בהמוניכם. וגם אני הצטרפתי לקבוצה כי ביקשתי לספר להם סיפור וזה שלעיל חלק ממנו.

ומעשה שהיה כך היה. יום מחודשי 2015 יושב לי ברשת ומטייל בין אתרי החדשות. באותו יום קראתי ידיעה מקוממת על המשא ומתן הקואליציוני איך אחת המפלגות הקטנות כופפה את ביבי וקיבלה את אשר רצתה. הידיעה וככל הנראה הדליקה בי פיוז מסוים, חזק דיו שבכוחו להוציא אותי מכלי גם מעיסוקי ולהושיב אותי ליד מקלדת ומוניטור.

במקרה או לא, ממש היום ברגע כתיבת השורות  12 שעות לפני השבעת הממשלה, ביבי וגנץ נמצאים בעיצומו של משא ומתן קואליציוני כל אחד מסתודד עם אנשי שבטו ובו בזמן מנסה לרצות ולהדוף את כולם. המשא ומתן הקשוח האמיתי בין הליכוד לכחול לבן ברוך השם כבר מאחורנו וכרגע מתחולל משא ומתן משני, מינורי.

זה המקום להעיר כי השיטה הישראלית מותירה בידי מפלגות הלוויין הקטנות את זכות ההכרעה המתורגמת מיידית לכוח מניפולטיבי ומנוצל עד תומו. מכאן יצא המונח "שיטת הגועליציה" שמייצג את מלאכת הניצול הגס, לאור היום, וכאילו זה היום שמותר על-פי חוק להשתמש בכוחות המרמה והציניות מבלי לעמוד לדין.

ישבתי וחיברתי מאמר מבואר ונוקב בו עליתי לגבהים והיצעתי שיטת בחירות חלופית שתייתר את שיטת הגועליציה ותזרוק את באי כוחה מכל המדרגות. בסיפת המאמר השארתי טיפ נדיב על השולחן הוא הבקשיש שנגזר מעצם השיטה החלופית: הפרדת אמיתית בין שלושת הרשויות: המבצעת השופטת והמחוקקת. עד עכשיו שיחקה ישראל בצעצוע הכאילו, כאילו שלוש רשויות נפרדות, כאילו דמוקרטיה, כאילו משטר עצמאי כאילו הכרעת הרוב.

היצעתי בקיצור לבחור בשני פתקים, אחד לסיעות הכנסת ושני לראש ממשלה שיכונן ממשלה טכנוקרטית מקצועית בלתי תלויה שלא תצטרך את אישור הכנסת כי העם יעניק לה ישירות את המנדט, וכך נגיע בשעה טובה ומוצלחת להפרדה מוחלטת בין הרשות המחוקקת (הכנסת) לרשות המבצעת (הממשלה) ללא שום זיקה ביניהן. היצעתי לישראל שתפסיק לשלם פרוטקשן לאופורטוניסטים מזדמנים צמאי כוח ומעמד, ולסלק באחת את מטרד האנשים הקטנים שנושאים ונותנים במשאביה בשם הדמוקרטיה ובאמתלה של הרכבת קואליציה.

העליתי את המאמר לדף שלי בפייסבוק ואף הגדלתי לעשות ופתחתי קבוצה מיוחדת עבורו תחת הכותרת: 'ניגוד עניינים הזועק לשמיים'. בפינת העמוד של הקבוצה פרצה הודעה פנימית של פייסבוק בה הציעו לי לקדם את המאמר כך שיותר אנשים ייחשפו אליו. אהבתי את הרעיון וגלשתי לפרטים.

נפתח בפני תעריף של שירות פרסום מקצועי לכל דבר, וכאן לראשונה נחשפתי לבזנס האמיתי של פייסבוק ולבסיס קיומו מאז ומעולם, והמדובר בעסק לכל דבר ועיקר.

התעריף היה על בסיס יומי ובעל מגוון גדול של אפיקים, למשל כמה אנשים ברצוני שייחשפו למאמר הזה, כל אלף איש והתעריף שלו. כמה ימים תרוץ החשיפה הזאת כל יום והמחיר שלו, וגולת הכותרת שהפתיעה אותי הייתה כמות האנשים הרצויה עבורי שלא יסתפקו בחשיפה למאמר כי אם ימצאו עניין רב בתוכנו ולראייה ישימו לו לייק. לכמה לייקים אני נושא את עיניי מאחד עד אינסוף לייקים. כאן כל 100 לייק והמחיר שלו.

בנקודה הזאת הייתה לי תהייה עסקית: בוא נגיד הזמנתי ושילמתי למפרע עבור 20 אלף לייקים, מהיכן הביטחון שעשרים אלף איש ימצאו עניין במאמר ויזדהו עם תוכנו. וככל הנראה הראש הטוב של כלכלני פייסבוק חשבו מראש על השאלה שלי שסוף כל סוף משקפת תהייה אמיתית וענו מראש עליה תחת אותו סעיף של תמחיר הלייקים: היה ומספר הלייקים בפועל לא יגיעו למספר הלייקים המשולמים, הכסף ששולם עבורם יוחזר למפרסם. פייסבוק מדבר מי אני שאפקפק.

כן התבקשתי מצוות השיווק של פייסבוק לעזור להם ככל הניתן ולציין למיטב הבנתי את פלח האוכלוסיה שמאמר כזה יעניין אותה, למשל מהו מיקומה- באילו מדינות, גילה הממוצע, מוצאה האתני, דתה וכמובן שפתה. אני בשביל לוודא שהמאמר יגיע למקומו המיועד נידבתי שלושה נתונים: קוראיי נמצאים במדינת ישראל, רובם יהודים ושפתם כמובן עברית – שפת המאמר.

לא זכור לי במדויק סך ההזמנה, משהו סביב 700 דולר, נתתי את הויזה ויצאתי לדרך. מלא תקוות סגרתי את המחשב והלכתי לעיסוקי. לא עברו 10 דקות חזרתי לראות אולי אולי מישהו כבר התאהב... פתחתי ועיני הוארו: 37 אלף איש קראו כבר את המאמר ו- 1300 איש שמו לו לייק. לא יאומן אלה המספרים שנשאתי את עיני אליהם ושילמתי עבורם, ואם היגעתי אליהם תוך 10 דקות תארו לכם מה יקרה למחר ובכלל יש לי עוד שבוע.

לא תפסתי מיד את גודל השעה וחשבתי שאני החכם באדם, לא בזכות המאמר שלי כי אם בזכות הרעיון האדיר הזה 'פייסבוק' שצוות שיווק מקצועי מפעיל אותו. אילו חשבתי על זה מזמן גם את החשיפה של נחום ברנע על הוותק שלו הייתי משאיר מאחורי.

אך לצערי לא לעולם חוסן. ביקשתי לשטוף את העיניים ולהתענג על שמות 1300 איש ואשה שקראו את המאמר אהבו את הרעיון את תוכנו וגם טרחו לשים לייק. לעיני נגלתה רשימה שמית מיוחדת במינה: Saed Saada, Areen Yameen, بدوي عزز, ثائر الرياحنة, Loae Ashwe, عبد الله العزامي, Soma Bhip ... וכן על זה הדרך, 1300 לייקים לא יותר. פייסבוק קמצנים אך דייקנים, הזמנת 1300 תקבל 1300 לא יותר. השמות עדיין נמצאים תחת המאמר. למדתי שגם בונצואלה איי בהאמה ואפריקה יש מי שתומך בשינוי שיטת הבחירות בישראל.

 

צילום מסך דף הקבוצה מהיום בו מופיעים נתוני העסקה שלי עם פייסבוק, לייקים ומספר הנחשפים. 5 שנים חלפו מאז ועדיין השמות והמספרים ניצבים שם...

 

לא האמנתי לעיני. פשוט לא האמנתי. סירבתי להבין שגם חברה ענקית בינלאומית מולטימיליונרית בסדר גודל של פייסבוק יכולה להונות את לקוחותיה באופן כה פשוט וזול, באמצעים כה פרמיטיביים חשופים לעיני הכל. מה משנה לה וגם אם יחשפו את התרמית הפרמיטיבית איכפת לה? מי יתבע את הענקית הזאת. למי יש את הכוח הפיננסי והנפשי לעמוד מול סוללת עורכי הדין שלה. השאלה כמה לקוחות כמוני נופלים אצלה מידי יום בעולם, מידי שעה מידי דקה. תן לי דקת פריון של פייסבוק ואני וניניי מסודרים.

כאמור לא האמנתי. כשאתה עומד מול פנומן על-טבעי, הנטייה האנושית הטבעית היא להעמיד את עיניך למבחן- לא את הפנומן. ישנו עוד שירות פירסום בפייסבוק גם לדף או מאמר או מוצר שנמצא באתר אחר ופייסבוק מציעה לפרסם את הדף הזה ואת הקישור שלו בפייסבוק ולי יש דף כזה באתר הניווט בתנ"ך המקסים. ביקשתי מפייסבוק לפרסם אותו וקניתי הפעם רק 300 לייקים... חסכוניים. עלה לי רק 200 דולר.

סגרתי את העסקה העברתי את הויזה והפעם לא זזתי מהדף לרגע. וראו איזה פלא, ברגע אישור נתוני הכרטיס, שולחים לי על כל חיוב דוא"ל מיידי, ברגע קבלת המייל- עניין של דקה בדרך כלל, ובו ברגע התנוססו על דף המאמר שלי 300 לייקים רובם הפעם מאפריקה ורוסיה. פלא על טבעי. ממש הופיעו כל 300 הלייקים יחד כעבור שנייה, באותה שנייה. פייסבוק לא אוהבת להיות חייבת הרבה זמן כי בכל זאת מדובר בהתחייבות ו- 300 לייקים לא הולכים ברגל.

 

300 לייקים מיידיים. התווספו לי 5 לייקים במשך השנים [אתר הניווט בתנ"ך] 

 

הפסדתי שוב 200 דולר אך למדתי משהו. למדתי כי בשלב מסוים כאשר האדם מטפס מעלה ומגיע לפסגה, הוא מפסיק לראות את האנשים למטה וקרני עיניו סורקים אותם כחפצים שקופים. אני מעריך כי אם כל הקליינטים בעלי הקייס הזהה לשלי יתבעו יום אחד את פייסבוק לא יהיה למארק צוקרברג מאיפה לשלם לא להם ולא לעורכי דינם, זאת ההערכה שלי.