וליד אסד לחיות בצל פוסט טראומה 

וליד אסד תושב עוספיה היה צעיר מלא חיים מתנדב ועוזר, התגייס לשירות מילואים בלבנון ב1982, נחשף למקרה מזעזע ומאז החיים השתנו לו, הלך לחפש סמים בחו"ל נעצר ונכלא, בכפר הוא לא יוצא מהבית, חוזרים לוליד אחרי 40 שנה, וליד זועק לעזרה.

26.09.2019 מאת: חסין חלבי
וליד אסד לחיות בצל פוסט טראומה 

 

הרגש והכאב של וליד לאורך כל הראיון שקיימנו בביתו בעוספיה, וליד בוער בתוכו אבל לא מתפרץ החוצה, וליד מעולם לא לקח חלק באירועים משמחים ולא נמצא במגע עם הציבור, מתבודד עם החתולה שלו.

מאז המקרה שקרה במסגרת שירות מילואים בלבנון, וליד לא תבע ולא דרש שיטפלו בו, הבקשה היחידה הגיעה לפני שנה.

את וליד מלווה הסטודנט סאלח רביע מהקליניקה של מכללת שערי משפט, שנה שלישית מתוך עבודה ללימודי המשפט שלו.

וליד נולד 15.07.1960, סיים את לימודיו בבית ספר אורט עוספיה, לא היו לו הפרעות או בעיות מיוחדות, ילד נורמטיבי.

וליד התגייס לשירות חובה בחודש מאי 1978 עם פרופיל של 97, סיים טירונות בבסיס גולני "בזק" תקופת של 6 חודשים, לאחר מכן עבר לבסיס שומרה בסיירת 300 ושירת כלוחם, וליד התשחרר משירות סדיר בשנת 1981.

לאחר השחרור המשיך וליד לעשות מילואים בשנת 1982 ו- 1983, וליד מספר:"במסגרת שירות מילואים בלבנון כאשר השתתפתי בחיפוש אחרי נעדרים, התלוויתי אל 3 אנשי הביטחון הכללי, ונסענו לחפש נעדרים באחד הפרדסים, לאחר מידע מודיעיני שהתקבל ממקומיים בצור, הגענו לבור והיה מעט ריח סירחון, התנדבתי אני לרדת אל תוך הבור, שירדתי החלקתי ונפלתי אל תוך הגופות, כאשר נכנס הראש שלי בתוך גופה, הוצאתי את ראשי והיה תולעים וריח של סירחון שמלווה אותי עד עצם יומי זה".

 

וליד:"תמונת הגופות אינה עוזבת אותי לרגע לא ביום ולא בלילה סיוטים, ופלשבקים. איני יושן את הלילות חשוב מאוד לציין כי בלי סמים אי אפשר לישון עד עצם יומנו זה, תחושה קשה בתוך הבור כאשר אני הייתי למטה, וצעקתי תוציאו אותי, לא היה חבל לא היה מדרגות, דפיקות לבי היו חזקות, הרגשתי שאני הולך להתעלף ולמות, הרגשתי תחושה של אי ביטחון, וכל זה כאשר הראש שלי נכנס אל תוך הגופה, על הפנים שלי היה שומן של הגופה, ותולעים. ערימה של תולעיםהיו סביבי, 3 אנשים משירות הביטחון הכללי, הורידו לי ברזנט בגלל שלא היה חבל, עליתי באמצעות הברזנט בטיפוס, ושראו אותי למעלה היו בהלם נגעלו מהעובדה כי אני מלא תולעים ושומנים ועם ריח מסריח שניתן להריח אותי מרחוק .

וליד: "בשל העובדה כי הגופות לא של חיילינו, עלינו על הגיפ וחזרנו לבסיס, בחזרה התחלתי להוריד בגדים ולהתפשט, שהגעתי לבסיס נזרקו הבגדים לאשפה, מייד התקלחתי ונתנו לי בגדים אחרים אבל הריח נשאר אתי צמוד ולא עזב אותי. לא אשכח את הרגע כי בגלל הריחות שהיו לי הלכו אנשי ביטחון הכללי שטפו את הגיפ, הייתה תחושה של אי נעימות, נסיתי להוציא את הריח מגופי דרך בושם וכלום לא עזר".

"לא הצלחתי לאכול ו/או בזמן הרלוונטי להתקרב לאזור האוכל בשל הריחות של האוכל הביאו אותי אז למצב של לאבד שליטה בעצמי, ולרדת במשקל באופן דרסטי, הריחות של כל דבר הפריעו לי מאוד. הלכתי באותו יום אחרי המקלחת לרופא בשטח שישב בתוך בית הספר קומה ראשונה בצור, ואז הרופא אמר לי, זה יעבור, כמה ימים אל תדאג וזה יהיה מאחוריך".

וליד: "באותו יום הרגשתי הרגשה מגעילה לא הצלחתי לנשום היה לי חוסר שקט ולא הצלחתי לישון , והבטן שלי בעבעה, תחושת פחד הייתה לי כל זמן הסתכלתי על עצמי אם יש תולעים ו/או שומן. כל פעם שהתקרבת לחיילים אמרו לי בצחוק "יש לך ריח של חרא" הדבר הזה הפריע לי מאוד והחלטתי להתנתק מהחיילים, רציתי לעלות גבוה על גג בניין של בית הספר  ואז ראיתי חיילים שומרים בגג, החלפתי את השומרים על מנת להתבודד לבד על מנת לשכוח את הריחות ואת מה שראיתי, לאחר כמה שעות באו חיילי מילואים לגג, ברשותם היו סמים וכן משקאות של ערק ואלכוהול, שמעו על המקרה שלי ושאלו אותי מה קרה שם ? סיפרתי להם קצת מהסיפור והם עמדו בהלם, אמרו לי שתה אלכוהול ו/או תריח קוקאין או תעשן חשיש, וזה יעבור לך  אנשי המילואים אמרו בפני יש לנו הכול, חשוב מאוד לציין כי זה הפעם הראשונה בחיים שראיתי והשתמשתי בסמים ואלכוהול. שאלתי אותם מה הכי טוב השיבו תריח ותראה את ההבדל, אחרי שהרחתי קוקאין מצבי הנפשי השתפר קצת ונהייתי יותר חזק, והריחות לא הרגשתי אותם שהשתמשתי בסמים".

"מאז התחלתי להשתמש, שלא השתמשתי בקוקאין ו/או הרואין הריחות היו חזקות, מצבי הנפשי היה מדרדר ולא הייתי יכול לישון ולא יכול לקום מהמיטה, חזרו לי ההזיות , וחזרו לי הסיוטים והייתי מתנתק מכל העולם. פניתי שוב ושוב לעזרה לרופאים ו/או חובשים ו/או פרמדיקים , הרופאים אמרו תראה מקרה יותר קשה תשכח את העבר, האמנתי לרופא שזה יעבור".

וליד: "השתחררתי משירות מילואים ולא הצלחתי לתפקד בשום עבודה, כל פעם שניסיתי לעבוד היו חוזרים אלי הריחות, נאלצתי להמשיך להשתמש בסמים על מנת לשכוח את העבר".

"פניתי לרופא משפחה לאחר שחרורי לבקש עזרה לגמילה מהסמים, הזמין לי תור לפסיכיאטר. הפסיכיאטר אמר לי אתה צריך טיפול דחוף מגמילה ואף אחד לא אמר לי שיש לי בעיה פסיכיאטרית התפיסה הייתה כי אני נרקומן".

וליד: "בשנת 1993 הלכתי לגמילה ואחרי שנה חזרתי להשתמש בסמים, ירדתי הרבה במשקל , והסיוטים חזרו והריחות ליוו אות , ולא ידעתי מה לעשות רק רציתי לברוח מהמציאות, ומהאנשים. אני מעשן קנאביס וחשיש על מנת שאוכל לאכול לשכוח את העבר לישון ולהעביר את הסיוטים. מבודד לבד אני היום, בן כ 59, בודד לא נשוי, בלי ילדים, מנותק מהעולם, לא יוצא למקומות שיש בהם אנשים ולא יוצא לקניונים לא יוצא לחתונות גם של הקרובים, אני מתבייש מאנשים ומקרובי משפחה".

וליד: "בשנת 1986 לאחר שנתקעתי בלי סמים, חברים סיפרו שרק באמסטרדם ניתן להשיג סמים אז נסעתי לאמסטרדם על מנת להשתמש ולקנות סמים. חשבתי להבריח לארץ סמים לשימוש עצמי קניתי כמות על מנת שיספיק לי לכמה חודשים ונסעתי לשוויץ על מנת לישון בשוויץ כמה ימים ולחזור לארץ, נתפסתי בשוויץ והורשעתי 3 שנים מאסר בפועל".

"הורשעתי בבית משפט בישראל לפחות 5 פעמים על שימוש בסמים , לא היה לי תיק של סחר ולא היה לי עבר של שום עבירה פלילית אומנם הסמים הינם המוצא האחרון שלי מהסבל  שאני סובל".

וליד: "הביטוח הלאומי נתן לי נכות על הסמים והפרעה באישיות, לצמיתות, נכות ומאז כל ועדה שעברתי קבעה נכויות ומחלות, ומחלת סרטן שקבעו לו בסוף מאה אחוזי נכות. רק בוועדה מיום 21.05.2017 , הופיע לראשונה כי הגשתי בקשה ל ptsd  דהיינו למחלת הנפש קודם לשנת 2017 לא היה לי כל תביעה לביטוח לאומי בנושא זה. הוקרתי בנכות על מצב חרדתי ממושך ,  מחלה כרונית , נושא היפטיטיס c  , אירוע מוחי. לאחרונה בשנת 2016 פניתי אל בית חולים רמב"מ לשם קבלת טיפול התרשמו כי יש לי פוסט טראומה וכי צריך טיפול פוסט טראומטי והכלים הם בידי אגף השיקום בלבד".

וליד: "טענת אגף השיקום כי אני קבלתי אחוזי נכות טרם הגשת התביעה אינה מדויקת לא הוכרתי עקב מחלת הפסיכיאטרית שמקורה שירותי הצבאי וכי כל השנים הייתי באמונה שאני נרקומן בלבד ורק בשנת 2017 לאחר הגשת התביעה לקצין התגמולים הוקרתי כחולה פוסט טראומה".

 

אסד וליד עוספיה 2019

תגובות

2. يعقوب לפני 21 ימים
إنسان شجاع ومحبوب
1. נכה פוסטראומה לפני 22 ימים
אגף שיקום

מומלצים