מעגל האלימות בחברה הדרוזית ממשיך בעלייה

אלימות כלפי נשים, ובכלל זה אלימות בין בני זוג, מהווה תופעה חברתית הדורשת טיפול במישור החברתי ובמישור הפלילי, כ-180,000 נשים מתלוננות בכל שנה על אלימות מצד בני זוגן, נשים מועטות במגזר הדרוזי אוזרות אומץ ומדווחות על מקרי האלימות ובדרך כלל משלמות מחיר יקר.

21.11.2018 מאת: אמילי חלבי
מעגל האלימות בחברה הדרוזית ממשיך בעלייה

קשה לאמוד את מספרן האמיתי של הנשים נפגעות האלימות, כי נשים מועטות במגזר הדרוזי אוזרות אומץ ומדווחות על מקרי האלימות, אולם מרבית מקרי האלימות במשפחה אינם ידועים ואינם מדווחים, בגלל הפחד של אותן נשים קורבנות אלימות מהחשיפה ומהתגובה של החברה ובעיקר מהתגובה של המשפחה הקרובה.

לא מעט נשים שמדווחות על אלימות נאלצות לעזוב את הבית ואת הכפר בכדי לשמור על חייהן, דבר שמאוד קשה עבורן. לפי הנתונים הארציים של אלימות במשפחה, של משטרת ישראל, מזהים אלפי תיקים שנפתחים בכל שנה על רקע אלימות.

מעגל האלימות בחברה הדרוזית, רושם עלייה באחוזים גבוהים, כל יום מגיעות למערכת ידיעות על צעירים וצעירות נעדרים שעזבו את הבית וברחו למקומות רחוקים, כתוצאה מלחץ ואלימות שמופעלת כלפיהם.

חשוב לדעת כי המקלטים לנשים מוכות, בתי החולים והמרפאות, מלאים בתיקים של נשים דרוזיות ובעיקר צעירות שנפגעו פיזית כתוצאה מאלימות ע"י בן זוג או בני משפחה.

מליאת הכנסת קיימה דיון מיוחד לציון יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים. יו"ר הכנסת יולי יואל אדלשטיין אמר בפתח הדיון: "המאבק הזה הוא אולי גלובלי, אבל, לצערי, מצב החירום הוא לוקלי באופן מבהיל. כי השנה, רק השנה, נרצחו בישראל 20 נשים. בממוצע בערך כל שבועיים. 20 אימהות, אחיות, חברות, ושותפות שחיו חיים יקרים מפז עד שמישהו התייחס אליהן כקליפת השום. תשאלו מה היה מיוחד השנה? שום דבר. בכל השנים האחרונות המספרים האלו חוזרים פעם אחר פעם, ניצבים כשורה של דגלים עצובים ואדומים מדי. אבל רצח הנשים הוא רק קצה קציה של תופעה רחבה הרבה יותר.

כ-180,000 נשים מתלוננות בכל שנה על אלימות מצד בני זוגן, ואלו רק נשים שנשאר להן מספיק כוח כדי להגיע לתחנת המשטרה ולפתוח תיק. ההערכה היא שהרבה הרבה יותר נשים הן חלק מטבעת האלימות, טבעת הפחד וההשפלה שמתהדקת וחונקת אותן, את הילדים שלהן, ואת כל סביבתן.

המושג הקשה ביותר בעיני בהקשר זה הוא מקלט לנשים מוכות. כאילו מי שנרדפה, שבוזתה ושהוכתה היא זו שצריכה מקלט, ולא מי שרדף, שביזה ושהיכה. כאילו הנשים הן אלו שצריכות להתחנן למחסה, ולא אלה שהפכו את חייהן לבלתי נסבלים. ממש עולם הפוך.אני לא צריך לומר שאין אלימות מוצדקת משום סוג וכלפי שום אדם. אין רצח מוצדק, אין שוד מוצדק, ואין איומים מוצדקים. אבל אנחנו מציינים היום באופן ספציפי את המאבק באלימות נגד נשים, כי במקרים האלו היד שמכה לא מתרוממת לבדה, היא ביטוי לתפיסת עולם שנמצאת בראש. תפיסה שרואה באישה רכוש או כלי או ייצור אנושי שרק קרוב למדרגת אדם. האלימות נגד נשים היא רק המימוש של השקפה שמייחדת לאישה תפקידים, במירכאות, מסוימים שהיא חייבת למלא מטבעה. ואם לא, אוי לה ואוי לנפשה."

יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ח"כ עאידה תומא סלימאן אמרה: "ציון היום הזה בעולם כולו נבע מצורך בהעלאת מודעות לשלל סוגי האלימות שחוות הנשים, אלימות פיזית, מינית, מילולית, נפשית וכלכלית. יחד עם זאת, המציאות הקשה הביאה אותנו כמעט מדי שבוע במשך השנה לארגן פעילויות שונות בכנסת, בארגונים ובשטח. אותה מציאות לימדה אותנו בדרך הקשה ביותר שבמאבק הזה אי-אפשר להתפשר, להנמיך קול או אפילו לנוח. למה? כי החיים משולמים בתמורה.

למרות שהמאבק שלנו היה אמור להיות עכשיו בשלב הזה על איכות החיים, על שיפור מצבן ומעמדן של הנשים, אלא שכל פעם מחדש אנחנו מוצאות את עצמנו דורשות את המובן מאליו, את הזכות האלמנטרית והכי בסיסית שיש, חיים. אני מאמינה שהמאבק נגד האלימות והמאבק למען חיים בכבוד ובשוויון בלתי ניתנים להפרדה, הם כרוכים אחד בשני, וכל תוכנית ממשלתית או אג'נדה שלא רואה את הקשר ומקצה את המשאבים לשני המאבקים ביחד בטח חוטאת למטרה."

ח"כ פנינה תמנו: "אחד הדברים שטלטלו אותי זה שגיליתי לפני שנה, לאחר שקיבלתי שיחת טלפון ממשפחתה של אחת הנרצחות בפתח תקווה, כשהגעתי אליהם הביתה אני גיליתי ששבועיים אחרי הרצח הם נאלצים להתמודד עם סיטואציות הזויות של אפוטרופסות שלא מטופלת כראוי והוא עדיין אפוטרופוס על שישה יתומים. ומעבר לכך, הבית, הבית. אותו רוצח, הרוצחים, זוכים ל-50% מהרכוש המשותף, ועד עצם היום הזה, עד לפני שבוע כשאני בשיחות איתם, מזמנים אותם לפרקליטות ואומרים להם: בואו נגיע להסדר טיעון עם הרוצח. במקום רצח, בואו נרשיע אותו על הריגה, וכך תקבלו את הפיצוי שלכם, כך תקבלו את הבית."

ח"כ אורלי לוי אבקסיס: "אני חושבת שלאחרונה אחד הנושאים שבעיניי היה צריך להיות מלכתחילה, אחד הדברים שמסמנים על אלימות במשפחה, זה האלימות הכלכלית, הטרור הכלכלי שמפעילים בני זוג כלפי בני הזוג השני, וזה כדי ליצור את השליטה והתלות ואת חוסר התפקוד בחוץ, ומניעה להגיע לנכסים או לשימוש בכסף משפחתי."

השרה לשווין חברתי גילה גמליאל אמרה בשם הממשלה: "מדי שנה אנחנו מציינים את היום לציון המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים. האלימות באה לידי ביטוי במגוון דרכים, פיזית, מינית, נפשית, כלכלית. בשנה האחרונה שמענו חדשות לבקרים על מקרים רבים שבהם נשים נפגעו, בין אם במקום עבודתן, במרחב הציבורי, בבתי הספר, באוניברסיטאות ועוד, תוך ניצול של יחסי מרות, איומים, הפחדות, אלימות בתוך הבית.

כשרה הממונה על הרשות לקידום מעמד האישה, בשנה החולפת גיבשתי תכנית לאומית למיגור תופעת ההטרדות המיניות בחברה הישראלית, ועדת מדז'יבוז, ועדה בין-משרדית מורחבת שתגבש תכנית לאומית. את התקציב ייעדתי לה קודם התכנית. הקציתי לה עשרה מיליון שקלים צבועים רק לטיפול בנושא הספציפי של טיפול בנושא ההטרדות המיניות, כי אנחנו צריכים לנקוט באפס סובלנות כלפי אלימות מינית כנגד נשים, ובכלל, בחברה שלנו. הוועדה תגבש תכנית לאומית למניעת הטרדות מיניות. היא תכלול המלצות אופרטיביות הממוקדות במניעת הטרדות מיניות במקומות העבודה, והעלאת המודעות הציבורית לתופעה".

 

פורטל הכרמל

תגובות

2. אישה לפני 7 חודשים
בעולם שלנו יש עוד הרבה רוצחים
1. ..... לפני 7 חודשים
מי שלא רוצה לחיות בכבוד מגיע לה

מומלצים