מפגש עם פרחה אימו של מדחת יוסף ז"ל

שמה פרחה, המלווה אותה מאז לידתה, מעורר בה קושי רב כבר 19 שנים, שהרי פרחה היא שמחה ואיך אפשר להצדיק שם שכזה, לאחר הטרגדיה נוראית שהגיעה לפיתחה, עקב הפקרתו של בנה מדחת, משוש חייה, בקבר יוסף, מאז האסון השמחה הלכה ממנה והלאה.

15.08.2019 מאת: טובה אשל
מפגש עם פרחה אימו של מדחת יוסף ז"ל

 

"אימא היא הכל - היא הנחמה בתוך הצער, התקווה בתוך הסבל והכוח בתוך החולשה." ג'ובראן חליל ג'ובראן

ביקרתי בבית ג'ן בביתו של מדחת יוסף ז"ל, מהרגע הראשון בו ראיתי את אימו פרחה, הרגשתי חיבור אליה, פני המלאך הטובות שלה, מיד הזכירו לי את סבתא פרחה שלי.

מצאתי לא מעט קווי דימיון בין השתיים, הן במראה החיצוני שלהן והן בסיפור חייהן, השוזר כאב בלתי פוסק, נוכח אובדן ילד.

אני מוצאת את עצמי מהופנטת ממנה ומעמיקה את מבטי לתוך עיניה הנוצצות, שמגלות בזווית הפנימית שלהן, דוק דמעות הנח לו שם כבר בטבעיות, נותן בעיניה עדות צורמת לכאב, שנוכח בעל כורחה, בכל דקה ודקה בחייה.

שמה פרחה, המלווה אותה מאז לידתה, מעורר בה קושי רב כבר 19 שנים, שהרי פרחה היא שמחה ואיך אפשר להצדיק שם שכזה, לאחר הטרגדיה נוראית שהגיעה לפיתחה, עקב הפקרתו של בנה מדחת, משוש חייה, בקבר יוסף. ביננו, הרי מרגע האסון שמו של בנה, הפך שם נרדף לשמה והשמחה הלכה ממנה והלאה.

ואני שואלת את עצמי, כמה יכול להיות אכזרי הגורל, כשהוא קושר בחור, ששם משפחתו יוסף לקבר יוסף ואיזה אבסורד יש בכך?  הכיצד קרה שדווקא הבחור שבא לשמור ולהגן על קבר יוסף, משלם בחייו ומובא לקבורה בעצמו?

אני מניחה שפרחה הפכה בשאלות הללו רבות, מנסה למצוא תשובות למה דווקא הוא ומה אומרות נקודות ההשקה, בין מדחת שלה ליוסף בעצמו.

שאלות שכנראה לעולם, לא נבין ולא נדע.

את לב ביתם פרחה וסלמאן הקדישו להנצחת בנם, למען תפעם מנגינתו לצידם. ויטרינה שלמה הופכת עדות לדמותו המיוחדת של מדחת ומכילה פריטים מהיום בו נורה ע"י צלף ברחבת קבר יוסף והופקר למוות.

מנשקו האישי, הקסדה שרשומים עליה שמות חבריו ועד לאפוד שבגד בו ואיפשר לכדורים לחדור דרכו וכלה בכלי הרחצה, שנמצאו בציודו האישי.

 

בתמונה סלמאן ופרחה יוסף ההורים של מדחת ז"ל

פתקים, מחברות, תעודות, דגלים, קלטות, חולצות כולם ככולם, מעידים על בחור חכם ומוכשר שחלומותיו נגדעו בטרם עת והפכו מאותו יום ארור, לתפאורת רקע מחייו.

האנרגיות של פרחה נעימות ומלטפות משהו, יש בה משהו כל כך אימהי ואוהב הניכר מפניה הטובות, אני מתקרבת אליה ומבקשת לחבק אותה והיא מתמסרת מאפשרת לגופה להשתחרר מעט מהייסורים, הכובלים את נשמתה ומשחררת מתוכה את הרכות הטבעית, שיש בה ונכנעת לה חרש.

היא עומדת לצד תמונתו ולא נותנת לזיכרונותיו לחמוק לרגע מבין ידיה, מדקלמת כל רגע מחייו, מנסה לתת חיות

בזיכרונו, למען אנו נעמוד על דמותו המיוחדת מקרוב.

פנינו כבר החוצה, היא מברכת אותנו לשלום ובנועם דרכה חוצבת בליבנו פיסות ממנה ובעיקר ממנו, משמרת בעולם הזה אותו, על כל מרכיביו הנפלאים ומזמינה אותנו לשוב ולבקרה.

 

פורטל הכרמל

תגובות

1. هادي زاهر לפני 1 חודש
ليلة قتل مدحت يوسف

מומלצים