שִׁיר נָבִיא שׁוּעִיב יִתְרוֹ עה"ש

העיתונאי הסופר והמשורר, המחנך איש הטבע נביל נסר אלדין מחדד את יום חג נביא שועיב יתרו עה"ש, בשיר לכבוד החג, משמעות העליה לקבר הנביא שועיב "יתרו" ב' 25 לאפריל כל שנה, ופרשת יתרו שהכין בלפור חקק

25.04.2020 מאת: נביל נסראלדין
שִׁיר נָבִיא שׁוּעִיב יִתְרוֹ עה"ש

 

שִׁיר נָבִיא שׁוּעִיב יִתְרוֹ
יִתְרוֹ
הוּא הַנָּבִיא
מוֹרֶה וּמַצְבִּיא
מֶלֶךְ הַדּוֹרוֹת 
שֶׁל כָּל הַתְּקוּפוֹת
יִתְרוֹ חוֹתֵן מֹשֶׁה
וְיֹאמַר לוֹ עָשָׂה
וְיַצִּיל אֶת עִמּוֹ 
מִידֵי פַּרְעֹה
וְיוֹצִיאֵם
מַעְבָּדוֹת לֶחָרוּת 
עִם לוּחוֹת בְּרִית 
וְיוֹבִיל אֶת עִמּוֹ
כְּשֶׁיִּתְּרוּ נֵר לְעֵינוֹ
תּוֹרַת הַנָּהוֹל 
יִתְרוֹ הוֹבִיל
מֹשֶׁה שָׂשׂ לְבַצְּעָהּ
הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה,
וִיהִי אוֹר וִיהִי דְּרוֹר
אַחַר מַסַּע הַמִּדְבָּר
יִתְרוֹ הַמָּאוֹר
נְבִיא הָאוֹר
מֶלֶךְ הַדּוֹרוֹת 
בְּכָל הַתְּקוּפוֹת.

כתב: נביל נסראלדין

עליה לקבר הנביא שועיב "יתרו" ב' 25 לאפריל כל שנה

רקע:

הנביא שועיב עליו השלום  נזכר בספרי הדת הדרוזית במספר כינויים משך מאות ואלפי שנים.

בתנ"ך הופיע בשם יתרו חותן משה כהן מדיין,רעואל , חובב , חבר ,אלקיני , בותיאל ויתרון.

בספר הקוראן שועיב נזכר בכינו מורה הנביאים .

על פי האמונה הדרוזית שועיב יתרו מוצאו בחצי האי ערב בנדודיו הגיע לאזורינו לים המלח , דמשק ולחיטים והטיף לאמונה באל אחד ולצדק. נפטר בכפר חיטים ליד טבריה וקברו במקום זה נשמר עד ימינו.

מבין ההיסטוריונים והנוסעים אשר בקרו במקום וכתבו עליו :

1: רבי בנימין מטודלה שנת 1173 .

2: אבו אלמחאסן יוסף בן שדאד שנת 1187 

3: שמואל בן דוד אל קוראי שנת 1641 

4: הרב משה הירושלמי שנת 1769 

5: סיר לורנס אוליפנט שנת 1884 

6: ההיסטוריון הדרוזי סאלח בן יחיא אל תנוכי בסוף המאה ה' 15 

מאפייני החג: העלייה לקבר נערכת לקיום מצוות הדת ומפגש בין בני העדה ממקומות שונים בצפון.

עם קום המדינה הוחלט ש' 25 לאפריל כל שנה הוא חג העלייה לקבר, הדתיים מגיעים ראשונים למשך יום שלם לקיום טכסי התפילה ומשפחות דרוזיות רבות פוקדות את הקבר משך ארבעת ימי החג לקבלת ברכה וקיום נדרים 

ברכת החג:  "זיארה מקבולה"{הנביא יקבל את ביקורך}.

 

פרשת יתרו

שמות י"ח

א וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן, חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה, וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ:  כִּי-הוֹצִיא יְהוָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם. ב וַיִּקַּח, יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, אֶת-צִפֹּרָה, אֵשֶׁת מֹשֶׁה--אַחַר, שִׁלּוּחֶיהָ. ג וְאֵת, שְׁנֵי בָנֶיהָ:  אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד, גֵּרְשֹׁם--כִּי אָמַר, גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה.  ד וְשֵׁם הָאֶחָד, אֱלִיעֶזֶר--כִּי-אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי, וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה.  ה וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ--אֶל-מֹשֶׁה:  אֶל-הַמִּדְבָּר, אֲשֶׁר-הוּא חֹנֶה שָׁם--הַר הָאֱלֹהִים.  ו וַיֹּאמֶר, אֶל-מֹשֶׁה, אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ, בָּא אֵלֶיךָ; וְאִשְׁתְּךָ--וּשְׁנֵי בָנֶיהָ, עִמָּהּ.  זוַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ, וַיִּשְׁתַּחוּ וַיִּשַּׁק-לוֹ, וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ-לְרֵעֵהוּ, לְשָׁלוֹם; וַיָּבֹאוּ, הָאֹהֱלָה.  ח וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה, לְחֹתְנוֹ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם, עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל:  אֵת כָּל-הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ, וַיַּצִּלֵם יְהוָה.  ט וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ--עַל כָּל-הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר-עָשָׂה יְהוָה לְיִשְׂרָאֵל:  אֲשֶׁר הִצִּילוֹ, מִיַּד מִצְרָיִם.  י וַיֹּאמֶר, יִתְרוֹ, בָּרוּךְ יְהוָה, אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה:  אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת-הָעָם, מִתַּחַת יַד-מִצְרָיִם.  יא עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-גָדוֹל יְהוָה מִכָּל-הָאֱלֹהִים:  כִּי בַדָּבָר, אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם.  יב וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, עֹלָה וּזְבָחִים--לֵאלֹהִים; וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, לֶאֱכָל-לֶחֶם עִם-חֹתֵן מֹשֶׁה--לִפְנֵי הָאֱלֹהִים.  יג וַיְהִי, מִמָּחֳרָת, וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה, לִשְׁפֹּט אֶת-הָעָם; וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל-מֹשֶׁה, מִן-הַבֹּקֶר עַד-הָעָרֶב.  יד וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-הוּא עֹשֶׂה לָעָם; וַיֹּאמֶר, מָה-הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם--מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ, וְכָל-הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן-בֹּקֶר עַד-עָרֶב.  טו וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לְחֹתְנוֹ:  כִּי-יָבֹא אֵלַי הָעָם, לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים.  טז כִּי-יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר, בָּא אֵלַי, וְשָׁפַטְתִּי, בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ; וְהוֹדַעְתִּי אֶת-חֻקֵּי הָאֱלֹהִים, וְאֶת-תּוֹרֹתָיו.  יז וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵלָיו:  לֹא-טוֹב, הַדָּבָר, אֲשֶׁר אַתָּה, עֹשֶׂה.  יחנָבֹל תִּבֹּל--גַּם-אַתָּה, גַּם-הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ:  כִּי-כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר, לֹא-תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ.  יט עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי, אִיעָצְךָ, וִיהִי אֱלֹהִים, עִמָּךְ; הֱיֵה אַתָּה לָעָם, מוּל הָאֱלֹהִים, וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת-הַדְּבָרִים, אֶל-הָאֱלֹהִים.  כ וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם, אֶת-הַחֻקִּים וְאֶת-הַתּוֹרֹת; וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם, אֶת-הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ, וְאֶת-הַמַּעֲשֶׂה, אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן.  כא וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל-הָעָם אַנְשֵׁי-חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת--שֹׂנְאֵי בָצַע; וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם, שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים, וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת.  כב וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, בְּכָל-עֵת, וְהָיָה כָּל-הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ, וְכָל-הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ-הֵם; וְהָקֵל, מֵעָלֶיךָ, וְנָשְׂאוּ, אִתָּךְ.  כג אִם אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, תַּעֲשֶׂה, וְצִוְּךָ אֱלֹהִים, וְיָכָלְתָּ עֲמֹד; וְגַם כָּל-הָעָם הַזֶּה, עַל-מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם.  כד וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה, לְקוֹל חֹתְנוֹ; וַיַּעַשׂ, כֹּל אֲשֶׁר אָמָר.  כה וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי-חַיִל מִכָּל-יִשְׂרָאֵל, וַיִּתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עַל-הָעָם--שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת.  כו וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, בְּכָל-עֵת:  אֶת-הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל-מֹשֶׁה, וְכָל-הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפּוּטוּ הֵם.  כז וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה, אֶת-חֹתְנוֹ; וַיֵּלֶךְ לוֹ, אֶל-אַרְצוֹ.

 

תגובות

מומלצים