דיון מאכזב ותחושות קשות בעניין מיכל הקונדנסט בחגית

בחגית אמרו: ארובה אחת לשעת חירום. כיום, בחגית 7 ארובות וזאת התחנה השלישית בגודלה בארץ. וכעת אומרים: מיכל קונדנסט אחד לשעת חירום. מי יודע לאיזו מפלצת יצמח המיכל האחד הזה.

20.09.2018 מאת: אפרת קיזמכר
דיון מאכזב ותחושות קשות בעניין מיכל הקונדנסט בחגית

היום, ה-20/9/18, יום הזיכרון לחללי מלחמת יום הכיפורים, נקבע דיון שלא כדין, ברשות רישוי הגז, חיפה , בבקשת היזם נובל אנרג'י להיתר עבודות עפר להקמת מיכל הקונדנסט בחגית.

האולם היה מלא בתושבים.
הדיון היה נוראי, בלשון המעטה
התחושה היא שהוא התנהל למראית עין בלבד.
התחושה הקשה היא שרשות רישוי הגז הפכה להיות הזרוע המבצעת של נובל אנרג'י.

ראש עיריית יקנעם סימון אלפסי ,ראש מועצת מגידו, איציק חולבסקי נשאו דברים וביקשו שלא להרוס ללא צורך את השטחים הפתוחים סובב חגית כאשר קיימות חלופות שממזערות את הפגיעה בשטח ושעדיין נבחנות ע"י שר האנרגיה יובל שטייניץ בעקבות פגישה עם חברי העמותה לשמירת הסביבה כרמל מנשה.

לנו כמחזיקי חלקות שהם חלק מנחלת הקבע ושתוכניות הבנייה חלות עליהם, לא אפשרו לדבר.
עשו הכל כדי לקעקע את ההתנגדויות בטענות מוכנות מראש, שונות ומשונות.

בנוסף, מנעו ממהנדס מועצת חוף כרמל, אסף וחנר שחבר ברשות רישוי הגז, מלהשתתף בדיונים הפנימיים של הוועדה, מאחר שראש מועצת חוף כרמל, כרמל סלע (שלא נכח כמובן בדיון), שלח מכתב שבו הודיע על התנגדות להפקעת שטחי בת שלמה.

למרות ההבטחה של ראש רשות הגז, לא ניתנה לנו ההזדמנות לומר דבריי.
ולכן, אפרסמם כאן:

אתמול, התיחדנו העם, בצום יום הכיפורים.
היום, נתייחד בבתי העלמין לזכרם של 2673 החללים שנהרגו בעקבות מחדל.
אל תקדמו מחדל נוסף.
אנחנו חיים בתקופה המשתנה בקצב מהיר ומחוייבים להתאים עצמנו לרוח התקופה.

חובה עלינו לצאת מהקיבעון המחשבתי, ולבחור בפתרונות יצירתיים המייטיבים לאדם, לסביבה לבריאות ולקיימות.

לא יתכן ששינוי משמעותי, כמו ביטול הקמתם של מתקני הטיפול בגז הגולמי, לא ילווה בשינוי מהותי ומשמעותי בתכנון של המתחם.

לא יתכן שביטול מתקני הטיפול בגז הגולמי בחגית, לא יחייבו את ביטול ההרס הנרחב שמקודם לפתחנו שלא לצורך. שהרי מתקני הטיפול בגז הגולמי והלפיד, שעבורם נתפס השטח העצום שעתיד להיות מופקע, כבר לא רלוונטיים.

מדובר במיכלי גיבוי לשעת חירום בלבד, שכפי שנאמר לנו ע"י מנכ"ל משרד האנרגיה אודי אדירי, ואף ע"י קודמו, שאול מרידור, הסבירות לשימוש בו תהיה נמוכה ביותר, אם בכלל.
אז מדוע בכל זאת מקודמים ההרס וההחרבה המיותרת הזאת?

מדוע לא יוצמד מיכל הגיבוי לתשתיות הקיימות ותימנע ההחרבה הנוראה הזאת, תוך פגיעה בערכי טבע יחודיים לאזור?

האם שיקולי אגו ויוקרה הם הגורם להחרבה ברגל גסה ובוטה?
הגדולה של אדם, היא להודות בטעותו. גם אם התוכנית שהגה גזלה זמן רב וממושך והתאימה לתוכנית , שכיום אינה רלוונטית עוד.

תמ"א 37/ח, שכולם נוטים לנפנף בה, כתורה מסיני, ובגינה לנעוץ את המיכלים בחגית, מאפשרת צמצום שטחים ודורשת שימוש מייטבי בשטח מצומצם ככל שניתן, כך שלא ייפגעו ערכי טבע.
היכן מיושמות המלצות אלו?!

מי שנכווה ברותחין נזהר בצוננין. אנחנו למודי ניסיון רע ומר. 

בחגית אמרו: ארובה אחת לשעת חירום. כיום, בחגית 7 ארובות וזאת התחנה השלישית בגודלה בארץ.
וכעת אומרים: מיכל קונדנסט אחד לשעת חירום. מי יודע לאיזו מפלצת יצמח המיכל האחד הזה.

בידיכם, רשות רישוי הגז, והעומד בראשה,איתמר בן דוד, למנוע החרבה שתוצאותיה יהיו הרות גורל לדורי דורות.

 

תגובות

1. ב.ל לפני 6 חודשים
כמו בכול הנושאים הקריטיים שמשפיעים על חיינו.

מומלצים