חסין אבו חמד, נטמן בדליה ללא ראש

הזמן עובר והזכרון נשאר, הלכנו לברר מה קרה עם משפחתו וילדיו של חסין " ניסים " אבו חמד ז"ל שנרצח בגבול לבנון, פגשנו את הבן שריף...שריף: "הזכרון של אבא ז"ל לא עזב אותנו מעולם, אנחנו היינו ילדים, אימא עד היום לבושה בשחור ואנחנו גדלנו על הצבע השחור".

חסין "ניסים" אבו חמד ז"ל, נישא לבהג'ה ונולדו ילדיהם: דליה, כרמל, שריף וצפורה. חסין ז"ל אהב לקרוא ספרות היסטורית, הוא היה ממיסדי סניף הנוער העובד והלומד, כן יזם והקים את להקת הפולקלור הראשונה לדבקה דרוזית, בבוקר יום שישי 15.01.1971 רצחו מחבלים את חסין, שעבד בחברת "השלושה" כטרקטוריסט מפלס דרכים בשלג לכוחות צה"ל, בעת שנהג בטרקטור שלו בירידה מהר דב ועבר בג'בל רוס, המחבלים התעללו בגופתו, ערפו את ראשו ולקחו אותו איתם ללבנון, חסין היה בן 28 במותו.

שריף: "אני הייתי בן שנה ואחד עשרה חודשים, אנחנו ארבעה אחים, אחותי הקטנה צפורה נולדה אחרי כמה חודשים שאבא נרצח, (האחים שבתמונה מבית הקברות הם דליה וכרמל)".

"בעדה הדרוזית, אבא היה הנרצח הראשון בפעולת איבה,ואז נערכה לו הלוויה צבאית וגם האו"ם היה מעורב ברצח שלו, כי המחבלים ערפו את ראשו והגופה נקברה ללא ראש, הראש הועבר ללבנון ואולי לסוריה".

שריף: "לדעתי היה מחדל צבאי מדרגה ראשונה שאנשים בקשת נרדמו בעת החדירה של המחבלים, הוא עבד קטרקטוריסט עם חברת השלושה על פי הוראות צה"ל ויש לנו מכתבים מהחברה, בעת החדירה לא היתה אבטחה ולא שום דבר, זה היה בבוקר, הוא עבד בשטח חודר בהר דוב... "ג'אבל רוס" באותו מקום שנחטפו בו החיילים הישראלים , היתה הסתננות והוא נתפס, המחבלים התעללו בו, המקרה מאוד מזעזע כי הם כרתו את הראש ולקחו את הראש ללבנון והגופה נטמנה ללא ראש, היו בקשות מהאום ללבנון להחזיר את הראש ועד יום זה, לא נעשה דבר".

שריף: "האנשים לא שלא מכירים את הספור, אני אספר משהו, אני היום לאחר חקירה של הרבה שנים, אני מאמין היום שהיה משהו עם האו"ם לנושא הזה מצד אחד, היו שתי פשלות בטיפול בנושא הזה, אחד הטיפול באלמנה ובילדים מצד הממסד ומשרד הביטחון והממשלה שלא נתנו מאומה, כלום 36 שנה, הוכרנו ע"י ביטוח לאומי כנפגעי תאונה או כמישהו שנפגע בתאונת דרכים, לא היתה הכרה. מצד שני האופי הפוליטי הפנימי של הכפר, הדודים רצו לטפל זה עם המשפחה הזו וזה עם המשפחה הזאת, היה עורך דין זכי כמאל שטפל בבעיה ואנחנו נפלנו בין הרגליים ובביטוח לאומי עמדו בפני אימי אחרי חודש מהמקרה בשנת 1971, אשה שלא יודעת לקרוא את השורות הקטנות של ההסכם שהוחתמה עליו, חתמה על נייר בביטוח לאומי, הם העמידו בפניה או שתקבל את כל הכסף בתשלום אחד, או שזה יחולק לתשלום חודשי, לא היתה תביעת נזקים ולא נתבעה החברה בכלום, כל ההבטחות של אבא חושי ז"ל בזמנו ללמד את הילדים בעיריית חיפה ובעזרת משרד הביטחון, הכל דיבורים, לא נעשה דבר עד יום זה, היום אני לא מחפש את הכסף, הכסף לא יפצה אותי על עוגמת נפש של 36 שנים, היום אנחנו אמידים, בנינו את עצמנו בעצמנו, אני חש בכל יום זכרון שקברנו סל זבל וכך חשתי עד לפני שנתיים, עד שהתחלתי לטפל בנושא של ההכרה ולשמחתי הביטוח לאומי הכיר בנו בספר "יזכור", אנחנו קיימים ושמו של אבי נרשם באנדרטה של הר הרצל , היום בשיתוף יד לבנים והביטוח לאומי, עובדים להקמת אנדרטה לזכר נפגעי איבה דרוזים במדינת ישראל, יש היום בעדה הדרוזית 25 נרצחים בפעולות איבה".

שריף: " ניסיתי בכל דרך לברור זכויות המשפחה שנפגעה בפעולת איבה, למרות שהחוק משנת 1969 ואבי נרצח בשנת 1971, נתקלתי בקשיים, אני חושב שהיה משחק, אולי מישהו עבד לכיסו הפרטי, אני לא יודע מה להגיד, אין לי טענות לאף אחד, אבל זה מאוד חורה לנו המקרה של אבא ובמיוחד אימא שהיתה צריכה לגדל ילדים קטנים לבד בתנאים מאוד קשים".

"אני הלכתי לבד לברר את האמת ולמה כל זה קרה והאנשים הקרובים שהיו מדברים איתי, היו אומרים לי, תעזוב לא יצא מזה כלום".

שריף: "ברצוני היום להעיר את תשומת לבם של משפחות שיתקלו בדברים אלה, שידעו שיש להם זכויות, הרבה אנשים לא מבינים את הסבל שילדים גודלים בו, במיוחד שעמוד התווך נרצח, איך גודלים ילדים ובאיזה צורה, את זה אני לא מאחל לאף אחד".

"בזמנו, הגיעו ללוויה המון אנשים ביניהם סגן ראש הממשלה  השר יגאל אלון, ראשי ערים ונציגי הביטחון, משטרה ועוד רבים ובמיוחד המכובדים של העדה הדרוזית, פתאום אתה חושב שכל האנשים האלה הגיעו סתם , שנה אחרי המקרה כאילו האדם הזה לא נרצח, לא זוכרים כלום, זה גורם לנו צער רב, אבדנו כל תקווה, שום דבר לא יפצה אותנו היום".

"אם אבא היה יהודי , אני רואה איך אצל היהודים מטפלים במשפחות הנרצחים, אני משתתף בצערם ואני פעיל עם ההורים של מג'די חלבי והרבה משפחות יהודיות, אבל אצלנו זה מקרה אחר, אנחנו נפגענו פעמיים, מרצח אבי ומהטיפול במשפחה מהשלטונות שמטפלות במדינה".

"מעולם לא פנינו לפלשתינאים שיתערבו ויחזירו לנו את חלק הראש ולא פנו אלינו, אנחנו לא ידענו מה לעשות, פעם ח"כ לשעבר סאלח טריף שאני באמת מודה לו, ביחד ניסינו לטפל, היינו במשרדי הביטחון, אבל לא קרה כלום, הראש של אבא נשאר בשבי בלבנון או בסוריה".

אמל נסר אלדין, יו"ר בית יד לבנים לדרוזים אמר: "בזמנו אני טפלתי בקיום הפגנה ודאגתי שנציג הממשלה יהיה נוכח בלוויה, והיום אנחנו פועלים להקמת אנדרטה למען נרצחי פעולות האיבה הדרוזים, הגופה נטמנה בבית הקברות בדליה ללא הראש, את הראש לקחו המחבלים איתם לשטח לבנון, אז המחבלים רקדו ברחובות לבנון".

על חסין נכתב בספרו של נסים נסר אלדין שם הספר "הדבקה הדרוזית בדורותיה בישראל".

היו סיפורים שהראש של חסין ז"ל נלקח לסוריה והוצב בכלא "מזה" הידוע לשמצה. בשאר אסד עם עלייתו לשלטון נתן הוראה לסגור את כלא מזה.