ההבדל השקרי בין ימין לשמאל גנץ לנתניהו

נהוג ומקובל לחשוב כי ההבדל בין השמאל הציוני לימין הציוני הוא בגישה האסטרטגית התכליתית לרעיון ארץ ישראל השלמה, השמאל תוהה למה לנו לשלוט במיליוני ערבים ביהודה שומרון וחבל עזה, למה להביא עלינו צרה צרורה שרק תלך תגדל ותתעצם כאשר הזמן לא לטובתנו.

23.08.2019 מאת: אלברט שבות
ההבדל השקרי בין ימין לשמאל גנץ לנתניהו

זה לא שמישהו מצפה לירידת הילודה במגזר הערבי עד כדי שתֶחלש תתאדה ותֶעלם, ואף אם הילודה במגזר היהודי תנצח זה לא יגרום לאוכלוסיה הערבית שתפחת כי היא תמשיך ותגדל אולי פחות מהיהודית אבל שום השוואה לא תעצור את המגמה.

האוכלוסייה הערבית ביו"ש תלך ותגדל גם אם הילודה היהודית תנצח אותה בנוק אאוט וגם אם ישלשו וירביעו ויעשירו את ההתנחלויות בכל חלקי השומרון ואז מה, איך נמשיך את יחסינו איתם נשלוט בהם?

ניתן להם אוטונומיה? כמו שנתנו לאבו מאזן שמעולם לא הסתפק בה וממשיך להעסיק את הטרור במשרה מלאה, נאזרח אותם? תרצו עוד אחמדי טיבים בכנסת שלנו במוסדותנו? אני חושב שכל שמאלני יתגאה בסקירה הכללית הזאת לעמדותיו.

יש כאן דילמה אמיתית ואין להתחמק ממנה, אבל הימין לא משתכנע, הימין אם תרצו מרובע, הוא רואה לנגד עיניו אמת אחת ונועל את עיניו ואת משאביו עליה ארץ ישראל. היא שלנו של אבותינו מימים ימימה ומדורי דורות.

את הטאבו עליה לא קיבלנו מרוטשילד ולא ב-48 כי אם מאלפי השנים מאבותינו, היא פיקדון שהופקד בידינו ואין לנו את הזכות ופריבילגיה לוותר עליו או על חלקיו. לא נוותר על הפיקדון המלא והמושלם הוא היא ארץ ישראל הטובה והשלמה.

לא נוותר על שום חלק מהארץ גם אם כל ההערכות והחישובים נגדנו, גם אם כל העולם ילמד אותנו את תורת הסיכויים וימחיש את הלכותיה על המפה, אמונתנו בארצנו ובעצמנו היא ההמחשה היחידה שמנחה אותנו ועמדה למבחן לא פעם, גם כאשר כל צבאות ערב יצאו נגדנו וסיכויינו היו אפסיים; לא לכאורה כי אם הלכה למעשה.

זה ההבדל בין שתי גישות לשמירה על ארץ ישראל ועל קיום העם היהודי היושב בה, זה ההבדל בין השמאל הציוני לימין הציוני, זה ההבדל שכיניתיו שקרי וישנם שני סוגי שקר, שקר שאתה מודע אליו ומן הסתם מייצר אותו, ושקר שאינך מודע אליו כי מן הסתם אינך מפיק אותו ולא מעסיק אותך, אתה פשוט חי במרחבו כברת שנים והופך להיות חלק ממך מקיומך; איש לא מטיל בו ספק, זה השקר הסמוי שאצביע להלן עליו, ההבדל השקרי בין ימין לשמאל. זה ההבדל בין גנץ לנתניהו, שני אנשים שתי גישות ושני מחנות; לכאורה.

אם נשתמש במונחים של משחק הפוקר, השמאל, למען ישראל, הולך על כל הקופה 'אול-אין', הוא שם את כל הז'יטונים שבידו על השולחן וכך נאה, אכן, במשחק החיים.

אין זמן ולא חשק להתמזמז במשחק החיים מה עוד אם המדובר בחיי האומה. ושלא תבינו אותי לא נכון, אומר השמאל, אינני מתכוון לשחק פוקר בז'יטונים של האומה ולהמר עליהם, כוונתי לשמור על ז'יטוני האומה שלא יגיעו לשולחן ההימורים חלילה, או אז נצטרך באמת להמר ולראות אם נרוויח או נפסיד.

רוצה לומר, אני כותב השורות, כי לא חידשתי במשחק הז'יטונים שום דבר, השמאל הוא אותו שמאל שהצגתי לעיל, הוא באמת ובתמים רואה בעין פקוחה כי אין תשובה 'ציונית' לערבי יהודה ושומרון ויש לפרק את הנזמים ולהתנתק מהם. זה המצב וזאת המסקנה אין בלתה.

משמעות התובנה הזאת היא שתי מדינות לשני עמים וגם זו מסקנה שאין בלתה. אלה כל הז'יטונים הרעיוניים להמשך קיומה של מדינת ישראל, מכריז השמאל "ואני שם אותם במלואם על השולחן". עם זאת איני משלה את עצמי ומעריך כי המדינה הפלסטינית לא תסתפק בעצמאותה, היא תפר את הסכם השלום, תדרוש עוד שטחים ותתקוף אותנו בטילים וקסאמים אולי משובחים מעכשיו, או אז התגובה שלנו תהא מכרעת כתגובת כל מדינה שתוקפת אותה מדינה אחרת.

היום איני יכול להילחם בערבי השטחים ולהטיל עליהם פצצה; במדינת השטחים יכול ויכול והחוק הבינלאומי, בניגוד להיום, יעמוד לצידי. זה השמאל.

נתניהו אינו חלוק על השמאל כי אם חולק איתו את הרעיון. הוא מסכים עם גרעין הניתוח השמאלני וחולק על הימין שדיבר גבוהה גבוהה לעיל.

מבחן התוצאה, זה שם המשחק, ובמבחן התוצאה הימין הציוני מהמר על ארץ ישראל כאשר ההימור הוא לא על ישראל השלמה כי אם על יתר חלקי ישראל שעלול בבוא היום להפסידם בפוקר המסוכן שנתמך בז'יטונים הרעיוניים של ישראל השלמה, לא של ישראל המציאותית. אחזור ואדגיש, אין הבדל בין השמאל הציוני לבין נתניהו הציוני שרואה עין בעין איתם את מציאות הדברים וחולק איתם ברמה הרעיונית את הטיפול במציאות הזאת. ההבדל הזעום ביניהם הוא ברמה הטקטית, איך ומתי.

נתניהו אומר אני אשים את הז'יטונים שלי על השולחן בזמן ובתנאים הטובים ביותר שיתאימו עבורי ואתכונן אליהם. הווה אומר כאשר ישראל תגדל תתעצם ותהפוך הלכה למעשה למעצמה אזורית כלכלית, צבאית, ומדינית, וכאשר רוב מוחלט של אומות העולם יכירו במציאות הזאת עם חלק לא מבוטל מהאומות הערביות.

זה הזמן והתנאים שלי לשחק. עד אז, היינו עד שאחתום על חוזה שלום עם ערבי יו"ש שיופר בוודאות על ידם ואגיב ביד מברזל על הפרתם אשמור על שקט יחסי באזור שלא יתפתח לכדי עימות כולל עם ערביי יו"ש עזה או הרשות.

זה מקור מדיניות 'ההכלה' הידועה לשמצה של נתניהו. זה המקור הרעיוני של מח' היהודים בשב"כ המוודא כי שום התנגדות יהודית למדיניות ההכלה לא תתפתח לכדי ארגון שקשה להשתלט עליו. זה מקור הכלת הפיגועים הן בעזה והן בתוך ישראל.

עד מתי שאלתי את נתניהו, עד שנרגיש מספיק חזקים ענה. שאלה של שנים- הקשתי, אתה כבר תדע- נעניתי. אבוי לו אם אין זו תוכניתו ואם איני קורא אותה ואותו נכונה.

ההבדל איפא בין גנץ לנתניהו קטן עד בלתי נראה אך 'ממזר' הוא ומשמעותי. אני מאמין כי גנץ, אם ייבחר, מתכוון להיכנס חזק בערבי השטחים ולהגיב עוצמתית על הפיגועים מעזה, הוא לא מתכוון להכיל אותם. לכן, ויש באמתחתי על מה לבסס זאת, הוא הבטיח יד חופשית לליברמן למיגור הטרור והפיגועים הן מעזה והן מהשטחים; זה מקור הליכת השניים גם יחד.

בד בבד גנץ יתנתק מיידית מהשטחים, יחתום על חוזה שלום, יכונן מדינה פלסטינית ליד מדינת ישראל ובד בבד יתכונן לתקוף אותה. זה גנץ וזה נתניהו תבחרו באחד מהם.

 

תגובות

2. דרוזי לפני 3 חודשים
אין ספק שצודק מאוד נתניהו יותר אמין מגנץ השקרן
1. פרשן לפני 3 חודשים
מדויק ולהוסיף לזה חוק הלאום

מומלצים