בשנה החולפת נפתחו 29,263 תיקי חקירה שהועברו מהמשטרה

 

תיקי פרקליטות שנפתחו

 

-       במהלך 2020 נפתחו במחוזות הפרקליטות 29,263 תיקים על בסיס תיקי החקירה שהועברו מהמשטרה. כ-39% מתוכם סווגו מראש ע"י המשטרה כמיועדים לסגירה בלא הגשת כתב אישום.

 

-       כ-8% מתוך כ-29 אלף תיקי הפרקליטות שנפתחו כללו לפחות חשוד אחד שהוא קטין (בן פחות מ-18). כ-83% מתיקי הקטינים טופלו כבר באותה שנה, וזאת כפועל יוצא של הדגש ששמה הפרקליטות על קיצור פרקי הזמן בטיפול בתיקי קטינים, נוכח ההבנה שלחלוף הזמן השפעה ניכרת על חייו של קטין.

 

-       כ-41% מתיקי הפרקליטות עסקו בעבירות אלימות, 15% בעבירות מין, 8% בעבירות רכוש וכ-7% בעבירות של הפרת הסדר הציבורי.

 

-       בכ-70% מהתיקים התקבלה הכרעה סופית בתוך כחודש ימים ממועד קבלת התיק מהמשטרה (שיפור לעומת שנת 2019, שאז עמד האחוז על 67%).

 

-       ב-2020 התקבלה החלטה סופית (להגיש כתב אישום, לסגור את התיק או לסיים את ההליך בהסדר מותנה) בכ-24 אלף תיקים (שנפתחו באותה שנה או לפני כן). 44% מהם הם תיקים שהמשטרה סברה כבר עם העברתם לפרקליטות שאין מקום להעמיד בגינם לדין. על אף שהפרקליטות בוחנת גם תיקים אלו לעומק ולעיתים החלטתה שונה מעמדת המשטרה, הרי שהפוטנציאל להגשת כתב אישום בהם הוא, ככלל, נמוך מאוד. מתוך 56% הנותרים (כ-13.5 אלף תיקים), ב-29% הוחלט להגיש כתב אישום, ב-69% הוחלט לסגור וב-2% נוספים הוחלט לסיים את התיק בהסדר מותנה.

 

-       בשנה זו נסגרו במחוזות הפרקליטות כ-20 אלף תיקים נגד כ-31 אלף חשודים, מבלי שהוגש בהם כתב אישום (מדובר בתיקים שנפתחו ב-2020 ולפני כן), למעלה ממחציתם סווגו ע"י המשטרה כמיועדים לסגירה. ב-57% מהתיקים שנסגרו העילה היתה חוסר ראיות, 20% נגנזו בעילה של היעדר אשמה ו-16% נגנזו בעילה של מכלול נסיבות העניין אינו מצדיק העמדה לדין (בשנת 2019 כ-49% מהתיקים נסגרו מחמת חוסר ראיות ו-18% בשל חוסר אשמה).

 

 

 

 

עררים

 

הדין הפלילי מקנה למתלוננים זכות להגיש ערר נגד החלטות של גופי החקירה והתביעה בין השאר בדבר סגירת תיקים. כמו כן, חשודים רשאים להגיש ערר לשינוי העילה בגינה נסגר תיק החקירה בעניינם. עררים אלה מטופלים בשלב ראשון במחוזות הפרקליטות הפלילית, אשר קיבלו את ההחלטה באותם תיקים. בשלב שני, הם עוברים לטיפול יחידת העררים בפרקליטות המדינה, שבוחנת את התיק לעומקו. טיפול בערר כולל למעשה בחינה מחדש של כל חומרי החקירה בתיק וההחלטה שהתקבלה בו, ולעיתים אף מתבצעים השלמות חקירה, דיונים, ראיונות ושימועים.

 

במהלך שנת 2020 נמשכה מגמת הירידה – 2,050 תיקים שנפתחו ביחידת העררים לעומת 2,141 בשנה שקדמה לה. ב-2020 התקבלו החלטות בכ-1,770 עררים על סגירת תיקים שטופלו ע"י היחידה. בכ-6% מהתיקים התקבל הערר. כמו כן, בשנת 2020 התקבלו החלטות ב-59 עררים על עילת הסגירה של תיק החקירה, ב-27% מתוכם התקבל הערר ושונתה עילת הסגירה בהתאם לבקשתו של הפונה. גם בשנת 2020 נעשה מאמץ לקצר את זמן הטיפול בעררים. הזמן הממוצע לטיפול בתיק עמד על כ-4 חודשים, קיצור של כחודש ימים בהשוואה לשנת 2019. בתיקי מין ואלימות חמורה הזמן הממוצע לקבלת החלטה ביחידה היה 69 ימים.

 

 

כתבי אישום ותוצאות הליכים משפטיים

 

-       הפרקליטות מטפלת בכ-10% מהתיקים הפליליים במדינת ישראל, העוסקים בעבירות החמורות שבספר החוקים. יתר התיקים מטופלים בעיקר ע"י חטיבת התביעות במשטרת ישראל וגופי תביעה אחרים. כ-4,278 כתבי אישום הוגשו בשנת 2020 (לא בהכרח בגין עבירות שבוצעו בשנה זו), עלייה של כ-7% ביחס ל-2019. כשליש מהם בעבירות אלימות כעבירה מרכזית, כחמישית בעבירות מין, 10% בעבירות נשק ואמל"ח (לעומת 7% בשנת 2019) וכ-9% בעבירות סמים. כ-10% מכתבי האישום הוגשו נגד קטינים.

 

-       בדומה לשנים קודמות, כ-85% מהנאשמים שההליך השיפוטי בעניינם הסתיים בשנת 2020 הורשעו באופן מלא או חלקי, וביחס ל-5% נוספים נקבע כי ביצעו את העבירה שיוחסה להם מבלי שהורשעו.

 

-       בעניינם של כ-3,900 מהנאשמים שההליך השיפוטי בעניינם הסתיים בשנת 2020, הוצג לבית המשפט הסדר טיעון שכלל הודאה באשמה. הם מהווים כ-83% ממי שהורשעו או שנקבע כי ביצעו את העבירה ללא הרשעה, וכ-74% מכלל הנאשמים שהליכים בעניינם הסתיימו באותה שנה.

 

-       חרף מצב החירום וההגבלות הרבות שהוטלו בעקבות מגפת הקורונה, הפרקליטות הצליחה לשמור על "שגרת" פעילות אינטנסיבית, תוך הבטחת המשך אכיפת החוק. בשנת 2020 הופיעו הפרקליטים ברחבי הארץ ביותר מ-74 אלף דיונים פליליים, נתון דומה לשנת 2019.

 

 

 

שיעור ההרשעות בישראל

 

כאשר נדרשים לשאלה מהו שיעור ההרשעות הריאלי בישראל, או במילים אחרות מה הסבירות שאדם שהוגש נגדו כתב אישום והחליט לנהל משפט הוכחות לא יורשע, יש לבחון רק את תוצאות ההליכים שבהם לא הושג הסדר טיעון, שהרי כאשר אדם מודה בעבירות שביצע, אין לצפות שביהמ"ש יזכה אותו. מבין הנאשמים שההליכים השיפוטיים בעניינם הסתיימו בשנת 2020, לגבי 1,385 מהם לא הוצג לבית המשפט הסדר טיעון. כ-59% מהם (818 נאשמים) הורשעו (באופן מלא או חלקי) או שנקבע כי ביצעו את העבירה ללא הרשעה. כ-9% מהם (127 נאשמים) זוכו. בכ-14% מהמקרים הפרקליטות חזרה בה מכתב האישום ללא זיכוי. חזרה מכתב אישום יכולה להיעשות בשל שינוי בנסיבות ולעיתים בעקבות הערכה מחודשת של התיק. מכאן ניתן ללמוד על נכונות הפרקליטים לבחון את עמדתם בכל שלב, אף לאחר שהוגש כתב אישום, כדי להבטיח תוצאה צודקת.

 

 

 

ערעורים פליליים

 

בשנת 2020 הוגשו בסך הכל כ-2,770 ערעורים לבית המשפט העליון ולבתי המשפט המחוזיים, כ-85% מהערעורים הוגשו ע"י הנאשמים ו-15% ע"י המדינה – מרבית הערעורים נסובו על גזר הדין (העונש שנפסק). בשנה זו ניתנו בבתי המשפט המחוזיים פסקי דין ב-438 ערעורים הנוגעים לתיקים שניהלה הפרקליטות בבתי משפט השלום. 63% מערעורי המדינה למחוזי התקבלו באופן חלקי או מלא, לעומת כ-39% מערעורי הנאשמים שהתקבלו באופן חלקי או מלא.

 

בשנה זו הוגשו לביהמ"ש העליון 539 ערעורים פליליים על פסקי דין שניתנו בתיקים שנוהלו ע"י הפרקליטות בבתי המשפט המחוזיים. מדובר בעלייה של כ-10% ביחס ל-2019, חרף הקשיים המשמעותיים שנבעו מהגבלות הקורונה. במהלך 2020 ניתנו פסקי דין ב-563 ערעורים שנשמעו בביהמ"ש העליון, כמחצית מערעורי המדינה התקבלו באופן מלא או חלקי, לעומת כ-28% מערעורי הנאשמים שהתקבלו באופן מלא או חלקי.

 

כפי שעולה מהנתונים, המדינה מגישה ערעורים בודדים בלבד על זיכוי נאשמים: רק 5 מתוך 81 ערעורי המדינה לביהמ"ש העליון נסבו על הכרעת הדין. רוב הערעורים מטעמה התמקדו בהחמרת הענישה שהוטלה על הנאשם בבית המשפט המחוזי. מדיניותה של הפרקליטות בערעורים על קולת העונש היא שאלה יוגשו רק לאחר בחינה קפדנית ושקילת השלכות הרוחב הפוטנציאליות של גזר הדין על מדיניות הענישה. מדיניות זו מתיישבת היטב אף עם פסיקתו של בית המשפט העליון, לפיה רק סטייה מהותית וניכרת ממדיניות הענישה המקובלת תצדיק התערבות ערכאת הערעור.

 

 

ועדות שחרורים

 

ועדות שחרורים הן ועדות מינהליות בעלות סמכויות מעין שיפוטית, ובהן הסמכות להחליט על שחרורם על-תנאי של אסירים שעונשם עולה על שנת מאסר אחת, ושריצו לפחות שני שלישים מתקופת מאסרם. על החלטות הוועדה ניתן להגיש עתירה מינהלית לביהמ"ש לעניינים מינהליים, ועל פסק דינו ניתן לבקש רשות ערעור לעליון. פרקליטויות המחוז הפליליות מופיעות בהליכים אלה מטעם היועמ"ש, ומציגות בפני הוועדה את האינטרס הציבורי בשאלת שחרורו המוקדם של כל אסיר. בבקשות רשות ערעור בבית המשפט העליון מופיעים מטעם היועמ"ש פרקליטי מחלקת הבג"צים.

 

כ-18% מהדיונים שבהם הופיעו מחוזות הפרקליטות הפליליים בשנת 2020 (13,326 דיונים) היו קשורים בהליכי השחרור המוקדם של האסיר או במאסר עצמו. בשנה זו התקבלו החלטות מהותיות בוועדות השחרורים בעניינם של 2,077 אסירים, 76% מהם אסירים פליליים והיתר ביטחוניים. בכ-61% מהמקרים הבקשה לשחרור מוקדם נדחתה, וב-39% מהמקרים היא התקבלה ו-806 אסירים שוחררו בשחרור מוקדם, כמחציתם – בהסכמת המדינה. אחוז השחרור המוקדם של אסירים פליליים עמד על כ-46% ושל אסירים ביטחוניים על כ-15%.

 

בעוד שהמדינה הסכימה או לא התנגדה לשחרור מוקדם בכ-30% מכלל ההחלטות שנגעו לאסירים פליליים, הרי שכאשר דובר באסירים ביטחוניים שיעור ההסכמה (או אי-ההתנגדות) שלה לשחרור הסתכם בכ-12%. בכ-90% מהמקרים שבהם הוחלט שלא לשחרר את האסיר שחרור מוקדם, תאם הדבר לעמדת המדינה, שהתנגדה לשחרור.

 

 

 

בשנת 2020 התבקש ביטול שחרורם המוקדם של 181 אסירים – רובם ככולם אסירים פליליים. בכ-67% מהמקרים החליטה ועדת השחרורים לבטל באופן מלא או חלקי את שחרורו המוקדם של האסיר. ביתר המקרים הוחלט להאריך את תקופת התנאי (כ-14%), לתת אזהרה לאסיר (כ-8%), לדחות את הבקשה (כ-8%) או למחוק אותה (כ-3%).