איש וכלבו מתו והגיעו לשמיים. במעלה גבעה לפניהם היה שער מדהים, עשוי כולו מפנינה, זוהר באור השמש. כשהגיעו לשער ראו אדם יושב בפתח."סליחה", בעל הכלב אמר, "היכן אנחנו נמצאים?", "בגן עדן" ענה האיש.

"אפשר לקבל כוס מים?" שאל בעל הכלב.

"בודאי", ענה השומר שבפתח. "הכנס ואדאג שיביאו לך כוס מים צוננים".

"האם החבר שלי יכול להכנס גם הוא?" שאל המבקר

"אני מצטער", ענה השומר. "איננו מאפשרים לחיות מחמד להכנס".

האיש החליט לוותר על המים. הוא קרא לכלבו והם המשיכו ללכת.

הדרך הפכה להיות דרך עפר, והם הגיעו לשער עץ שעמד בדרך ללא כל גדר סביבו.

מעבר לשער היה איש שנשען וקרא ספר.

"סליחה" קרא לו המבקר, "יש פה מים?"

"בטח. הכנסו" ענה לו האיש.

הם עברו את השער וניגשו לברז המים ושתו כאוות נפשם.

"תודה. מה זה המקום הזה?" שאל המבקר.

"גן עדן" ענה לו האיש.

"זה מאוד מבלבל" אמר המבקר, "האיש שפגשנו קודם אמר לנו ששם זה גן עדן".

"אתה מתכוון לרחוב המוזהב עם שער הפנינה? לא. שם זה גהינום".

"ולא אכפת לכם שמשתמשים בשם שלכם שם?" התפלא בעל הכלב.

"לא", ענה האיש.

"אנחנו רק שמחים שהם לוקחים אליהם את כל אלו שמוכנים להשאיר את חבריהם בחוץ.