רפיק חלבי: "דרוזי זה לא רק פיתה וזעתר"

הרמטכ"ל, רב אלוף גבי אשכנזי, אמר לפני חודשיים בעצרת יום החייל הדרוזי: "אני אוהב את הדרוזים, הם לוחמים ביחידות הכי סודיות, הכי עלומות... הם לוחמים אדירים ואני ממש מעריך אותם".

זה לא הזוי ולא מוזר וגם לא מפתיע. מה שכן מפתיע, היא התגובה של גורמי שלטון שלא השכילו, למרות כל האזהרות, להבין שהשטח הדרוזי מבעבע, רותח, על פי חבית חומר נפץ. והסיבות רבות: התעלמות ממצוקות מתמשכות, קיפוח והזנחה. הם לא הבינו שקם דור תובע, עקשן, שמשכיל להבין את המציאות הישראלית ושהוא חלק ממנה. הממסד ממשיך להישען על חבורת קבלני קולות ומלחכי פנכה.

ישראל הראל כתב ביום חמישי האחרון ב"הארץ": "רצינו להאמין שאצל הדרוזים זה אחרת, אך בפקיעין הוכח, למרבה הצער, שגם נאמנותה של עדה זו, הלוואי ואתבדה, היא על תנאי". במאמר מתלהם מלמד אותנו הראל ממקום התנחלותו בשטחים מהי נאמנות לחוק, לערכי הדמוקרטיה הישראלית והנאמנות למדינה.

הראל בוודאי שמע כי לפני כמה חודשים צייתו חיילים דרוזים לפקודות צה"ל (כשחיילים מתנחלים סירבו פקודה) ויצאו עם חבריהם היהודים לפנות פורעי חוק יהודים בשטחים. הפורעים, שחלקם היו רעולי פנים, שפכו על חיילינו שמן רותח, חומרים כימיים, היכו אותם באלות, ירקו עליהם ואיימו בנשק חם, אך היתה פקודה: לא לירות, כי אחים אנחנו!

לפני כמה חודשים יצאו חיילינו לשמור על השקט בחברון כאשר פורעים הציתו דוכנים, פגעו בתושבים שלווים בשוק של חברון, גירשו אותם מבתיהם, קיללו חיילים ויידו לעברם אבנים. ההוראה היתה לא לירות! מתנחלים הזכירו לחיילים הדרוזים ולמפקדיהם כי זו מדינת היהודים וכי אין להם מקום כאן, קראו לעברם נאצים במדינת היהודים. האם היו אמורים חיילינו לירות בהם אש חיה?

לפני כמה חודשים התפרעו חרדים והציתו עגלות אשפה, חסמו כבישים ויידו אבנים, חלקם היו רעולי פנים. האם מישהו העלה על דעתו להיכנס עם 400 שוטרים ולירות אש חיה?

אותם חיילים הם היום אזרחים בפקיעין, זועמים בצדק או שלא בצדק, ורואים ש"הכושי עשה את שלו, הכושי יכול כבר ללכת". המשטרה מגייסת במכונת הסברה משומנת את כל האמצעים כדי לפגוע בתדמיתם, "רעולי פנים", "חטיפת מג"בניקית", שעד לפני זמן קצר היתה פקודה של מפקד מג"ב הדרוזי, ועוד כמה דברי הבל מטופשים. דוברי המשטרה אינם חושבים לרגע על המרקם החם, אבל גם הרגיש ביחסי שני המחנות.

אגב, לידיעת ישראל הראל, שיעור הדרוזים המתגייסים לצה"ל גבוה משיעור היהודים ועל משקל דבריו אומר: "רצינו להאמין שאצל היהודים זה אחרת, אך הוכח, למרבה הצער, שגם נאמנותו של עם זה, הלוואי ואתבדה, היא על תנאי".

בציבור הישראלי רוצים את הדרוזים חיילים, לוחמים, מג"בניקים, סוהרים, יס"מניקים, אנשי מודיעין - אבל לא אזרחים שווים. הם רוצים אותם דרוזים בלי זהות לאומית, בלי החצנת רגשות, בלי תלונות, ובכלל שיאמינו בגורל ובגלגול נשמות ויכינו לנו פיתה חמה עם זעתר. כאילו אומרים "אנחנו, המדינה, נפקיע להם אדמות והם ישתקו, נאחד רשויות ונפרק רשויות והם ייאלמו, הם לא צריכים אזורי תעשייה ולא אזורי פיתוח ולא שוויון ולא דמיון. הם שם ואנחנו כאן".

טוב יעשו קובעי המדיניות אם יקשיבו לאנקת האמת, לתחושות הקיפוח והמרירות, כי לכולנו אין מדינה אחרת.

הנוסח" שפורסם בעיתון הארץ: קישור:   http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/920406.html