פסיקת בית המשפט לגבי קרקעות שהופקעו

בית המשפט דחה ערעורים הדדיים על גובה הפיצוי שניתן למערערת חנה פולקה בשל הפקעת שטחה, לצורך הקמת מחלף שיחבר את כביש 70 לכביש 6.

בית המשפט קבע כי אין לחייב את המשיבה חברת כביש חוצה ישראל, גם בפיצוי בשל ההפקעה הראשונה שבוצעה על ידי מע"צ, ואשר בעטייה לא שילמו פיצויים, וזאת בעיקר לאור העובדה שבעת רכישת המקרקעין, המערערת שכללה את ההפקעה במחיר.

המערערת (המשיבה שכנגד) חנה פולקה, ע"י ב"כ עו"ד משה רז-כהן ואח', נגד המשיבה (המערערת שכנגד)
 חברת כביש חוצה ישראל בע"מ, ע"י ב"כ עו"ד תמר מגדל ואח'

בפסק הדין, כבוד השופט כתב: "לפניי ערעור, וכן ערעור שכנגד, על פסק-דינה של ועדת הפיצויים, אשר הוקמה לפי חוק כביש ארצי ישראל, התשנ"ה-1994, כב' השופט יעקב שינמן, מר אמנון ניזרי שמאי מקרקעין, מר מיכאל צור רואה חשבון, בתיק וע' 728/04, מיום 19.2.08.

פסק-הדין התייחס לפיצויים בגין הפקעת מקרקעין לצרכי הקמת כביש "חוצה ישראל" כביש 6

מדובר במקרקעין בבעלות המערערת חנה פולקה (במושע עם קרן קיימת לישראל בשיעור של 3%), הידועים כגוש 11354 חלקה 3, המצויים בין המושבה בת-שלמה במערב, לצומת אליקים במזרח, באזור מחלף "עין תות", במפגש בין כביש 70 (ואדי מילק) לכביש 6.

שטחה המקורי של החלקה נושא המחלוקת הוא 68,051 מ"ר, כאשר חלקה של קק"ל במקרקעין הוא כ-3,000 מ"ר. המקרקעין הופקעו בשני הליכים נפרדים על-ידי גורמים שונים.

ההפקעה הראשונה, לגבי 17,994 מ"ר מהמקרקעין, בוצעה על-ידי מחלקת עבודות ציבוריות מע"צ, בהתאם להודעה על הפקעה שפורסמה עוד בשנת 1967 לפי פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) 1943. יוער, במאמר מוסגר, כי פקודה זו בוטלה במסגרת החוק לתיקון פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) (מס' 3), התש"ע-2010. בגין הפקעה זו לא שילמה מע"צ פיצויים, נוכח היות השטח המופקע פחות מרבע משטח החלקה.

בשנת  ההפקעה השנייה, קרי – הפקעת המשיבה, התייחסה לשטח של 48,996 מ"ר, זאת במסגרת הודעות הפקעה שפורסמו בשנים 2001 ו-2003 לפי חוק כביש ארצי לישראל, התשנ"ה-1994 (להלן חוק כביש ארצי).

סעיף 3 לחוק כביש ארצי קובע, כי רכישת קרקעות הכביש תיעשה לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) 1943, זאת בכפוף להוראות החוק האמור, וכי ועדת פיצויים תקבע את סכומי הפיצויים שישולמו לבעל זכות בקרקע.

הוועדה קבעה, כי בגין הפקעת המשיבה זכאית המערערת לפיצוי בגין מלוא השטח בהיקף של 48,996 מ"ר, שהופקע ברכישה השנייה. היא העריכה את שווי המקרקעין, לצורך חישוב הפיצויים, כקרקע חקלאית בעלת פוטנציאל לשינוי ייעוד, והעמידה את שיעור הפיצוי הכולל על סך של 1,683,435 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית צמודה בשיעור של 1.5% לשנה מיום 30.4.2001. כמו-כן, חויבה המשיבה לשלם למערערת הוצאות משפט בסך כולל של 5,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 36,000 ₪ בתוספת מע"מ.

2.המערערת והמשיבה שכנגד, להלן המערערת, מלינה על היקף השטח שבעניינו שולמו לה פיצויים, וסוברת כי הוועדה טעתה משלא פסקה פיצוי גם בגין השטח שהופקע על-ידי מע"צ בהפקעה הראשונה.

מנגד, המשיבה, חברת כביש חוצה ישראל, (המערערת שכנגד, להלן – המשיבה), מערערת על שיעור הפיצוי, וגורסת כי היה מקום להעריך את שווי המקרקעין כקרקע המשמשת ל"דרך", על-פי ייעודה התכנוני בהתאם לתכניות המאושרות, ולא היה מקום לשום את שוויה כקרקע חקלאית בעלת פוטנציאל לשינוי ייעוד.

טענות הצדדים, הן לפני הוועדה והן לפניי, התמקדו, אפוא, בשתי הסוגיות האמורות: האחת האם בגדרה של ההפקעה השנייה, על המשיבה לשלם פיצוי בגין הפקעת כל החלקה, קרי, גם בגין ההפקעה הראשונה; והשנייה מהו הבסיס להערכת שווי הקרקע.

יצוין, כי הוועדה היא גוף מקצועי, שבו מכהנים שופט בית-משפט השלום בתל-אביב, שמאי מקרקעין ורואה חשבון. הערעור על פסק-דינה נידון בבית-המשפט המחוזי בירושלים, בהתאם להוראת סעיף 13 לחוק כביש ארצי.