מה הושג ממאבק האדמות במפער הקישון?
מאבק מתמשך שבעקבותיו הסתבכו רבים, משאיר טעם רע במיוחד שאלה שמעולם לא לקחו חלק בו נהנים עכשיו ואחרים משלמים מחיר כבד
מאהל, כנסים, ישיבות, הפגנות, עימותים עם המשטרה ומה לא, תהליך שבסופו הביא למעצרם של צעירים, רישום פלילי לחלק מהם, חלקם הואשמו בפעולה נגד ביטחון המדינה.
כאשר כל האנשים הסתבכו בפלילים, בעלי קרקעות ובעיקר מדליה ישבו בצד ומעולם לא הגיעו לשום כנס או ישיבה והם הראשונים שרצו למשרדי חוצה ישראל לקבל חלופה בתמורה לאדמות בעמק הקישון.
אלה מבעלי הקרקעות שהלכו דרך ארוכה, כשהגיעו לקבל את החלופה בהרגשת כפייה, לא מצאו קרקעות מתאימות כמו אלה שקבלו אותם בעלי הקרקעות שלא תרמו כלום למאבק.
בסופו של דבר אחרי כל כך הרבה שנים, עכשיו אנו שומעים את הקולות והאכזבה של חלק מבעלי הקרקעות שמרגישים מנוצלים והם עשו את העבודה לטובת אחרים.
אם נסכם את המאבק שהלך ודעך תחת רגלי מספר בעלי קרקעות שרצו ראשונים לסגור חלופה, כאשר רובם באו נגד מארגני המאבק והאנשים שנלחמו גם בשבילם, מגיעים למספר סוגיות שירשמו חזק בהיסטוריה של כפרי הכרמל למשך דורות.
מספר גדול של השפלות של צעירים ע"י השלטונות לאחר מעצרם או חקירתם, פתיחת תיקים פליליים למספר גדול של צעירים מהכרמל, חיפוש והתנכלויות ע"י גורמים שפעלו לדכא את המאבק, הפצת שמועות נגד מארגנים, הפרעה בפרנסתם של פעילי המאבק, גרימת סכסוכים בין המארגנים ובמיוחד עוספיה ודליה, הפחדת ראשי המועצות והאיום על חלקם שלא יעבירו להם כספים אם העניין של האדמות לא יוסדר ואת זה ראו כולם בחתימת השלושה בנושא מעבר קו הגז, הפצת שמועות נגד ההנהגה הרוחנית הדתית הדרוזית ושנאת אחים, נגד מספר צעירים נפתחו תיקים כבדים שילוו אותם לכל החיים באשמות פעולה נגד ביטחון המדינה וכו'.
עכשיו כשמסתכלים אחורה על המאבק, שואלים הצעירים וההורים את עצמם, בשביל מה היינו צריכים להיאבק? מי זה שהוביל אותנו להסתבכות? למה הגענו למצב הזה ומה עושים המנהיגים וראשי המועצות ומנהיגי העמותה להגנה על אדמות הכרמל עם כל אלה שהסתבכו בשביל המאבק?.
