מדבר דוגרי, איך עושים שלום

שלום לכל מי שטורח לקרוא את מה שאני כותב כאן. לי קוראים אשר. נעים מאד. בתחנה קוראים לי "אשר דוגרי". למה אני, מה שנקרא, בנ'אדם שחושב ישר ומדבר דוגרי.

23.04.2013 מאת: אשר
מדבר דוגרי, איך עושים שלום

אני לא איזה גנרל או פוליטיקאי משופשף, אני בן אדם פשוט. נהג מונית סך הכל. עובד קשה להביא פרנסה הביתה. אבל בתור נהג מונית, תדעו לכם, אני רואה ושומע הרבה אנשים, ואפשר להגיד שאני מכיר טוב מאד, ומרגיש טוב מאד, את איך שהעם חושב ומרגיש. אפשר אפילו לקרוא לי "מדד הרגשות של העם".

היה לי חבר תימני שגר בבית פרטי בראש העין הישנה. איזה חמש עשרה שנים לא הייתי אצלו. התנתק הקשר. לפני איזה חודש ככה במקרה הוא עולה לי למונית. חיבוקים נישוקים. אני מוריד אותו ליד הבית הוא אומר לי בוא כנס לקפה. אני נכנס. בוא לחצר הוא אומר לי תראה איזה יופי עשיתי שמה. אני נכנס לחצר ובאמת נגנב. איזה חצר יפה עשה. לא מוזנחת כמו פעם. הדבר היחיד שנשאר שם מפעם זה הכלב. אבל לפי חשבון שלי הוא כבר עבר את העשרים, אבל נראה צעיר ומלא אנרגיה. איך יכול להיות? אני שואל ומנסה להיזכר. הכלב שהיה לך, הוא לא מת?

ואז הוא מזכיר לי את הסיפור. בבית השכן היתה גרה הסבתא שלו. לפני איזה שבע עשרה שנה מתה והורישה את הבית לבן דוד שלו. איך שהבן דוד נכנס לבית הוא בא לחבר שלי והאשים אותו שכאשר הסבתא היתה חולה, הוא הזיז את הגדר וגנב מהשטח שלה חתיכה של שני מטר. חבר שלי הכחיש. היה ריב, ובלאגן, ותביעות ומשפטים, וחבר שלי האשים את הבן דוד שחיבל לו בגינה, ושהרעיל לו את הכלב בזמנו, וכשתימנים רבים.... שלא נדע מצרות. קיצור לא דברו שנים, המשפחה נקרעה, וברדק עד השמיים. ואז הוא מספר לי שלפני שנה וחצי בא איזה חבר ילדות שלהם שהיה בחו"ל, והשלים ביניהם.

בהתחלה הבן דוד אמר מה עם האדמה שלי, והחבר שלי הכחיש שלקח, אבל האשים את הבן דוד בהרעלת הכלב והחבלות בגינה. אבל החבר מחו"ל לא ויתר. אמר להם קודם תשלימו, בלי תנאים, תלחצו ידיים, אחר כך תדברו. לא יפה ככה. אתם משפחה. הייתם חברים כל השנים. מה קרה לכם? על חתיכת אדמה וקצת נזקים ככה לריב. תתביישו. מה יותר חשוב לכם? העציצים? הכלב? המטר אדמה? או לחיות בשלום אחד עם השני? ההם בקיצור לחצו ידיים והשלימו. וככה לאט לאט התחילו לדבר בחצר, מעבר לגדר, ופה קפה ביחד, ופה קצת לועסים גת, וקצת מנגנים, ומפה לשם חזרו להיות חברים. אחוקים.

קמתי יום אחד בבוקר, והזזתי את הגדר שני מטר לתוך השטח שלי, החבר שלי אומר לי. בשביל השלום כן, לא בגלל שבאמת לקחתי לו. ממילא חשבתי לעצמי מה זה משנה עוד מטר גינה או פחות מטר. אחרי שבוע אני מתעורר בבוקר מקולות של נביחות. אני יוצא פה החוצה ורואה שהבן דודה שלי הזיז את הגדר מטר חזרה לתוך השטח שלו, ושם לי בגינה את שני העציצים הגדולים האלו מהחרס שמה, עם העצי זית, ושם גם את המלונה החדשה הזאתי וקשור בה גור חמוד בדיוק כמו בוף הכלב שהיה לי. זוכר את בוף? תראה איך הוא דומה לו. בול. וואלה דומה בול אמרתי לו.

למה אני מספר לכם את כל זה? למה ככה צריך להיות המו"מ בינינו ובין הפלסטינים. קודם שלום, כי רוצים שלום. בלי תנאים ובלי עמיאת. אחר כך כבר יהיה הרבה יותר קל והרבה יותר רצון טוב משני הצדדים להגיע לפשרה.
בדוגרי – לא ככה?

תגובות

3. בחורה מעוספיא לפני 11 שנים
הכי דוגרי
2. אשר לפני 11 שנים
אשר דוגרי
1. ניטרלי לפני 11 שנים
היתממות

מומלצים