"עֵדָה": כתב המשורר נביל נסר אלדין

 מֵאוֹת שָׁנִים חָיּיוּ בֶּהָרִים, סוֹדוֹת דָּתָם עוֹדָם שׁוֹמְרִים, מָה אַגּיד וּמָה אֲסַפֵּר אוֹדוֹת, וְהַדְּבָרִים נִסְתָּרִים מֵאֲחוֵֹרי פַּרְגוֹד

אוּלַי אֶרְמֹז מִלִּים קְסוּמוֹת, סִפּוּר עַל גִּלְגּוּל נְשָׁמוֹת. מַה מְאַחֵד בָּה אֶת כֻּלָּם?

אֲסַפֵּר עַל דֶּגֶל נְבִיאִים, קַבָּלַת גּוֹרָל וַחֲלוֹם, אֲמִירַת אֱמֶת אַהֲבַת זוּלָת, וְשָלוֹם מֵאָז וְעַד הַיּוֹם, לְכָל אֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ נֶאֱמָנִים, לֹא בַּכְּתוּבִים הֵם, כִּי בִּבְרִית דָּמִים... גּוֹרָל מְשֻׁתָּף יָד בְּיָד הוֹלְכִים

בְּתוֹךְ הָעָם בְּיִשְׂרָאֵל, עֲבָרָם תָּמִיד אִתָּם, דֻּגְמָה וּמוֹפֵת לְכָל שוֹאֵל, וְאִם לֹא דַּי בִּבְרִית הַדָּמִים, לְתִפְאֶרֶת אָשִיר  עַל בְּרִית הַחַיִּים. שָׁלוֹם לָךְ עֵדָה קְטַנָּה

שִירִי נָדַם וּכְבוֹדֵךְ מָלֵא עוֹלָם

כתב: נביל נסר אל דין