לא יודעת איך להעביר את זעקתי?
מאוכזבת מהכל לא רואה חוץ ממה שעיני רואות, כולם נוסעים מבלים ויש להם הכל רק לנו אין, זעקתי היא זעקה של רבים מילדי הכפר שאין להם על מי לסמוך ולבקש.
כן כן זו אני בבית ממול שאין לה הרבה מה להציע או לתת, זו אני שנולדתי להורים שאין להם אמצעים בקושי חיים ואוכלים.
זו אני שמביטה באחרים שבכל חופשה וחג נוסעים לבתי מלון ולטיולים ואני נשארת מאחור ללא אף אחד, יושבת וחושבת למה זה מגיע לי למה להם יש ולי אין?.
שאלתי לאחרים שיש להם האם אתם חושבים על אלה ממול שאין להם בכלל ? ואם כן האם אתם מתחשבים בהם ?.
כמה קשה לנו אני מבינה את ההורים, שקשה להם לגדל משפחה בתנאים הקיימים ולבואו אליהם בדרישה לצאת לחופשה ועוד לחו"ל זה בלתי אפשרי כי אין מאיפה.
זה לא רק לצאת לטיול אלא לחיות כאדם, להרגיש את עצמך מכובד ושייך ובזמן האחרון התחלתי להרגיש שאין לי קשר למקום הזה, כי הוא לא מרגיש אותי .
כל אדם שחי במצבי מבין על מה אני מדברת ולמה אני מכוונת, אבל יש חברות בארץ שנותנות לכולם הרגשה שהם אותו הדבר ורק אצלנו מעלימים עין כאילו הכל בסדר ובעצם הם מחסלים חברה שלמה בזה שלא מתייחסים.
אז שיהיה חג שמח לכולם ואל תקשיבו לשטויות שאני כותבת.
