תוכנית ארצית שומרת על המים בנחלי ישראל

מקורות המים העיקריים בישראל עד לפני כעשור, בטרם הוחל בהתפלת מים, היו מים מהטבע שנשאבו ממי תהום או מקורות מים על פני הקרקע כגון מעיינות וימת הכנרת.

בניגוד למדינות בהן כמות המים הזמינים גדולה מתצרוכת האוכלוסייה, בישראל כמות המים המוגבלת גורמת לתחרות על משאב זה בין צרכני המים השונים.

המצב קשה במיוחד בתקופות של רצף שנות בצורת. מקורות המים העיקריים בישראל עד לפני כעשור, בטרם הוחל בהתפלת מים, היו מים מהטבע שנשאבו ממי תהום או מקורות מים על פני הקרקע כגון מעיינות וימת הכנרת. בתקופה ההיא הכמות השנתית של מים זמינים חולקה בין שלושה מגזרים: חקלאי, עירוני ותעשייתי.

באורח פלא, הטבע שסיפק את המים לצרכנים לא הוגדר כצרכן מים בעצמו. לא רק זאת אלא שכמויות המים שנגרעו מהטבע הלכו ועלו עם השנים על מנת לענות על הצרכים התופחים של משק המים. גריעת המים מהטבע בשילוב גורמי פגיעה נוספים בנחלים כגון זיהום, פגיעה במבנה הנחל וחדירה של מינים זרים לישראל של בעלי חיים וצמחים הביאה לפגיעה קשה בתפקוד הנחלים ובחי ובצומח הייחודיים שלהם.

נקודת מפנה ראשונה הייתה לפני עשר שנים, כאשר בשנת 2004 בוצע תיקון ל"חוק המים" בו הוגדר גם הטבע כצרכן מים לגיטימי הנוסף למגזרים הקיימים. משמעות התיקון לחוק הייתה שצריך לחלק אחרת את כמות המים הארצית, המכונה "עוגת המים". בעקבות התיקון לחוק הקצתה הממשלה משאבים לשיקום בתי הגידול הלחים שנפגעו מגריעת המים. רשות הטבע והגנים עשתה שימוש בתקציבים אלו לשיקום בתי גידול לחים פגועים ברחבי הארץ.

בשנה האחרונה חברו רשות הטבע והגנים עם המשרד להגנת הסביבה ורשות המים לגיבוש תכנית אב העוסקת בהשבת המים לטבע.

התכנית קובעת שצריך להשיב לנחלים את זרימת המים ותציג עם השלמתה גם סדר קדימויות בשיקום בתי הגידול הלחים. העיקרון המנחה של התכנית הוא "הזרמת מים לנחלים כדרך הטבע", שמשמעותו שהמים שיזרמו בנחלים יהיו המים שהזינו את המעיין או הנחל במקור אופן טבעי.

יתרה מכך, ישנה חשיבות שספיקת המים שיוזרמו בנחל תתקיים על פי מנהגו של כל נחל בעבר, תוך השתנות בהתאם לעונות השנה. התכנית שמבוססת על מידע היסטורי, הידרולוגי וביולוגי של כל נחל מעריכה גם את מידת השיקום הצפויה של המערכת האקולוגית לאחר השבת המים.

אף על פי שבניית תכנית האב טרם הושלמה נמשכת כל העת ברשות הטבע והגנים פעילות להשבת המים לטבע. הרשות פועלת בשנים האחרונות לשחרור מעיינות שמימיהם נתפסים ומוטים לשימושים שונים. במסגרת זו למשל נחתמים הסכמים חדשים לחלוקת המים ליישובים שונים, המבטיחים שחלק מהמים הנתפסים במעיינות על ידי היישובים ישוחררו בחזרה לנחל.

המצב הרצוי ביותר אליו שואפת הרשות הוא שחרור של כל מי המעיינות לטבע ולשם כך פועלות רשות הטבע והגנים ורשות המים למצוא לצרכני המים מקור מים חלופי. בשנים האחרונות שוחררו במלואם המעיינות עין אביב ועין אברהים שמימיהם שבו לזרום בנחל הדישון. באופן דומה שוחררו המים של המעיינות עין כזיב ועין חרדלית הזורמים עתה בנחל כזיב, וכן כל מעיינות נחל געתון שבגליל העליון ועיינות פחם שברמת הגולן.

במקרים אחרים בהם תלוי הצרכן במקור המים ושואב אותו במעלה הנחל מסייעת רשות הטבע והגנים בהקמה של מערכת חלופית לשם העתקת תפיסת המים למורד הנחל. העתקת התפיסה למורד מאפשרת את זרימת המים לאורכו של הנחל וקיום מערכת אקולוגית בריאה. בדרך זו גם הצרכן זוכה במים, אולם במורד לאחר שהשלימו המים את תפקידם האקולוגי.

העתקת תפיסת המים למורד הנחל משפרת את זרימות המים בשמורות הטבע: בשמורת הטבע עין גדי בוצעה הפעילות הראשונה של שחרור המים לנחלים. תפיסת המים במעלה הנחלים ערוגות ודוד על ידי קיבוץ עין גדי החלה בשנת 1954 עם הקמת הקיבוץ. בשנים האחרונות הועתקה התפיסה למורדות הנחלים ומאז זרימת נחל ערוגות ונחל דוד נמשכת לכל אורכם עד לנקודת האיחוז החדשה שנמצאת במורד.

בשמורת הטבע נחל דן הושלם השנה מפעל מים המוסיף לנחל כ- 30 מיליון מ"ק. תפיסות המים של אגודות המים דן מזרחי ודפנה שהיו במקור המעיין ירדו למורד. החשיבות העיקרית של תוספת המים לנחל ולמערכת האקולוגית היא בעיקר בחודשי הקיץ - אז ספיקת המעיין נמוכה יחסית ושאיבת המים בשיאה.  
 
שחרור המים לטבע תפס תאוצה בשנת 2009 ומאז נוספו לטבע בישראל עשרות מיליוני מ"ק. כמות המים המשוחררים לטבע עולה מדי שנה ובשנת 2013 הגיע ל- 70 מיליון מ"ק. על פי התכניות הקיימות, צפויה כמות זו להמשיך ולעלות ולהגיע עד סוף שנת 2015 ל- 100 מיליון מ"ק.

ישנם מקרים קיצוניים בהם לא ניתן להשיב לנחלים מים באופן טבעי, למשל כאשר מפלס מי התהום ירד באופן משמעותי ואינו יכול עוד להזין את המעיין. בשמורות טבע בהן התייבשו המעיינות ולפיכך קיימת סכנה לקיומם של צמחים ובעלי חיים מוזרמים המים לבתי הגידול הלחים, בלית ברירה, באופן מלאכותי. בין השנים 2014 ל – 2016 יוזרמו לטבע באופן מלאכותי  35 – 50 מיליון מ"ק, בהתאם לכמות המשקעים השנתית ומצב משק המים.

הזרמת מים לשמורות הטבע באופן מלאכותי: בשמורת הטבע נחל עיון נתפסים מי הנחל עוד בלבנון וגורמים בכך לירידה גדולה בספיקת המים במורד הנחל הנמצא בשטח ישראל. הדבר משפיע בעיקר בקיץ - אז הספיקה של הנחל נמוכה. כתוצאה מכך שטחי בתי הגידול הלחים שבנחל מצטמצמים ומקטעים בנחל אף מתייבשים. רשות הטבע והגנים מעבירה לנחל עיון מים הנלקחים בצינור מנחל דן הסמוך ומזרימה אותם במעלה הנחל. בצורה זו נחל עיון זורם בכל ימות השנה ומקיים את מפל התנור המרשים.
 
 שמורת הטבע עין אפק מוזנת היום ממים שמקורם בקידוח ממעמקי הקרקע, וכך גם נחל הירקון שמימיו זורמים מקידוח לגן לאומי אפק (מקורות הירקון) וממנו לנחל הירקון.